אוי אלוהים, איזה פרק!

[טארה מקליי]

אוי אלוהים, איזה פרק!

איפה אתם? ראובן היה מדהים לדעתי, נכון? הפסיק להתגונן והשתמש באהבה שלו לנעמה ככלי טיפולי. וואו וואו. שרונסקי, אני מתה לשמוע את דעתך כאשת מקצוע. וגם את של אחרים כמובן. רק המפגש עם יעל בסוף היה מין דרמה מיותרת מבחינתי. אה, ולמי שקרא את "עדן", עכשיו הדמיון בין נעמה לרוני התחדד לי, המקום שממנו בא הרצון למין עם גברים מבוגרים. וגם לגבי הנערה שהייתי דברים התחדדו... אוי איזה פרק.

 

[karziz14]

אחד הפרקים היותר חזקים..

של הסדרה המדהימה הזו!! אני לא יודעת למה אבל במשך כל הפרק ובמיוחד בסופו ממש ריחמתי על ראובן.. הוא נראה לי ממש בודד ובמצוקה רגשית ופתאום הוא המטופל שזקוק לחיבוק ...

 

[לילי נמר]

הוא ממש נראה היה לי חזק, עם ביטחון

יודע מה הוא עושה ומה הוא רוצה, סוף כל סוף הוא עומד על שלו ולא מרחם על עצמו, בטוח בעצמו... ככה לפחות אני תפסתי את ראובן, בעיקר בגלל שנעמה התפרקה לו שמה...

לינוי

 

[טלינקה5]

שיט! לא ראיתי!

אני מקווה שיהיה ב vod

 

[לילי נמר]

המפגש בין יעל לנעמה היה שוס לפי

דעתי... זה הרג אותי שנפלו לנעמה המפתחות והיא התחילה לגמגם, אבל ציפיתי שימשיכו את הפרק כשיעל משוחחת עם ראובן.. פספוס לטעמי... היה לי מוזר כל הקטע הזה שראובן הפך חברבורותיו לפתע, למרות שמהמשחק של איילת זורר היה מדהים, בתיאורים של הסיטואציה עם דייב והדגשת הכאב שבאירוע... מדהים

לינוי

 

[leonard mead]

האהבה של ראובן ככלי טיפולי

אני ממש לא מסכים עם הטענה שראובןהשתמש היום בפרק באהבה שלו ככלי טיפולי, בהתחלה, הוא באמת נשבר. אבל ההיבהלות של נעמה החזירה אותו למציאות ושינתה את המצב...

 

[טארה מקליי]

אני דווקא הרגשתי

שהוא שולט במצב. כלומר, כן הייתה לו נכונות "התאבדותית" ללכת איתה ועם מה שהיא רוצה, אבל תוך רגישות מקסימלית אליה, כמטפל. וברגע שהוא היה כל כך מחובר לעצמו ולכל מה שהוא מרגיש בלי להתגונן מפני שום דבר, היה לו כוח עצום. אני רואה בזה לקח (אדם שלא מתגונן מפני רגשותיו הוא אדם עם עוצמה אדירה).

 

[karziz14]

אני גם חושבת שהוא נשבר באמת

תאמת בהתחלה חשבתי שהוא בכוונה עושה את זה כדי להראות לה שהיא לא באמת רוצה אותו, אבל היה משהו אצלו, במבט, בכנות, שממש נשבר ורצה אותה והזדקק לה... שהיא הלכה הוא פשוט ישב והיה אפשר להרגיש את הכאב שלו.

 

[טארה מקליי]

זה היה אמיתי,

הוא לא שיחק או בחן אותה כמו שהיא חשבה, אבל האמת הזאת הייתה הכלי הטיפולי. לא כלי במובן המניפולטיבי.

 

[leonard mead]

באמת לא במובן המניפולטיבי

הוא לא הוביל אותה לשם במכוון, אך ה"שבירה" שלו,הובילה לבסוף לנקודה קריטית וחשובה, שהפכה למשהו טוב ונקודה לזכותו (כשעד אמצע הפרק בהיתי במרקע וחשבתי לי עד כמה הוא מטומטם...) הכי אהבתי את הקטע שנעמה אומרת לו שהיא רוצה שהוא יגע בה וכל זה, והוא מראה שהוא עוד חזק ונבון וחוזר למקומו.

 

[leonard mead]

רגישות כמטפל

אני חושב שהייתה לו רגישות, אך לא כמטפל. כמו שאמרה מתישהו אישתו, הוא פסיכולוג גם בחיים הלא-טיפוליים. הוא היה רגיש אבל במקום הלא נכון- הוא התיישב עם נעמה, אבל המשיך לתפקד ,חלקית, כמטפל.

 

[עקבר]

אני חושב שהוא שחזר

את הסיפור שלו מגיל 14 - הפעם בתפקיד המורה לביולוגיה. זה נראה לי נורא מכוון שהוא ידע איפה הגבול והבין שאין שום דבר טוב מעבר לו.

 

[טארה מקליי]

בהחלט!

 

[עוצמת עיניים]

היה מבלבל ומהפנט...

כשהוא נפתח בפניה על הרגשות שלו, לרגע היה נדמה שהוא באמת מוכן ללכת עם זה עד הסוף, אבל אז כשהוא הגיע לסיפור על דייב והניצול המיני של נעמה,פתאום נוצרה תחושה שכך תוכנן הטיפול מראש - להעמיד את נעמה במצב דומה מן העבר, ולראות איך היא תגיב. וכך בעצם היא הודתה בפני עצמה ובפניו שהיא כן נוצלה ע"י המבוגר. קצת מבלבל, קשה היה לי להבין אם הוא נפתח אליה בתור בנאדם או שהכל היה חלק מהטיפול, מאחר ובפעם הקודמת היא לא ממש הבינה שהיא נוצלה. דבר נוסף שאהבתי בפרק של היום, הוא ההקבלה של הילד החולה השכוב על המיטה לנעמה - בתור ילדה. בכלל, המון רגעים מהחיים שלה בתור רופאה מקבילים ומשמשים דוגמא לדברים שהיא עברה בעבר, וזה כל-כך מדהים לראות את זה כל פעם מחדש. כמו שנאמר, הילד הזה הרגיש נבגד. ומשהו באמון שלה עצמה, כילדה, גם כן התערער. פשוט מדהים. נהניתי.

 

[פאניש]

התנפצות הפנטסיה

נראה לי שהוא ניסה להסביר לה שאהבתה אליו היא פנטסיה, וכול זמן שקיימת הפנטסיה, זה נהדר, אבל ברגע שהפנטסיה הופכת למציאות, משהו משתבש וייש נסיגה ופחד. זה טבע האדם: לרצות משהו, לחלום עליו ולחשוב שאם נקבל אותו - הכול יסתדר, אבל ברגע שמקבלים את זה - פתאום נוצר איזה ואקום מפחיד. למרות זאת, נראה לי שראובן באמת מאוהב בה. לגבי אהבתה של נעמה - אני לא כ"כ בטוחה.

 

[לילי נמר]

בגלל זה נעמה אמרה לו בסוף שיש בינהם

משהו אחר, לדעתי לפחות, ככה פירשתי את זה

לינוי

 

[S m e l l y Cat]

../images/Emo45.gif../images/Emo108.gif

 

[MommyHug]

אני חושבת שסיכמת את הפרק ממש יפה

וכל כך מדויק! כשהוא בא והתיישב לידה הייתי בטוחה שזה מתוך הצורך שלו, שהוא פחות חושב עליה, ואז כשהוא הוביל אותה לדבר על הניצול מהעבר ועל העובדה שהיא רוצה שהוא ישכב אותה כדי שלא יעזוב אותה וכי ככה היא רגילה לתקשר עם גברים, הבנתי שהוא לא "שכח" שהוא נמצא בטיפול, ומה שהוא עשה קודם בעצם שרת את המטרה של הטיפול של נעמה. למרות זאת, אני לא בטוחה עד כמה חשב על כך כשעשה את מה שעשה- סיפר לה שיש לו רגשות אליה, כי אני חושבת שזה בלבל אותה, ואחר כך הוא כאילו טייח את זה, ואמרת "טוב, נשכח מזה, ונחזור אליך ואל הניצול שאת עברת.... לא יודעת... אני אישית, מאד הזדהיתי עם נעמה בפרק הזה, וזו פעם ראשונה שזה קורה לי... מעניין...

 

[סילביה123]

על הפנים

החשיפה העצמית שלו, ה"כמעט" ללכת עם זה היתה שגיאה מקצועית בלתי נסלחת!!! מזלו שהוא קלט איך היא מגיבה לזה, ואסף את עצמו לאמירה מקצועית. זו לא היתה טעות מקצועית מצדו, זו היתה ממש רשלנות. הרי להביא אותה להבנה ולפירושים על השימוש שהיא עושה במיניות שלה, הוא היה יכול (וצריך) לעשות גם בלי להכנס לדרמה הפתיינית שלו.

 

[לילו22]

והוא גם לא ניסה לפתות אותה

הוא ניסה לתת לה את הזזדמנות שהמורה שלו נתנה לו בגיל 14!!!!