אוטיסטים ו"אחרים"...

[ניאו30]

נכון, אני מסכים איתך לגביי נוקשות השיטה

וגם רואה את זה בעצמי , את הקושי שלי עם השיטה, בגלל המבנה הפנימי שלי ( בנוסף לבעייתיות שלה שלא קשורה אליי ) . אני עוד לא עובד ב ABA , רק לומד. עוד לא החלטתי שום דבר, רק מנסה לשתף בהתלבטות. הזמן האחרון העלה לי מאוד למודעות את הסיבות הרגשיות לכיוון שאני רואה לעצמי. עכשיו אני צריך גם לחשוב על העניין ( זה מאוד "טרי" מבחינת הדחיפות להתמודד עם העניין, למרות שכל המחשבות האלו "מבעבעות" בתוכי כבר זמן די רב ), לבחון את האפשרויות המעשיות שעומדות בפניי, לראות במה אני יכול לעמוד ובמה לא, על מה אני יכול לוותר ועל מה לא ( מה לעשות שבמציאות המודרנית בן אדם צריך לעבוד כדי לשלם שכר דירה, מזון, הוצאות בריאות וכדומה ). בנוסף לכך, ושוב אני חוזר על זה - כל אדם עושה את הבחירות שלו, מתוך המניעים שלו, והמניעים האלו הם דברים יותר מורכבים מהנראה לעין ( או שנכתב בפורום ), ולכן אין פה בחירות של "שחור או לבן"...

 

[arana1]

מה שאתה כותב הוא פרדוקסלי למדי

מעניין אם תמצא למה ואיפה כי עשית כאן לולאה שלמה

בכל מקרה
בניגוד לענת אני לגמרי מאמין שכלי יכול להיות טוב או רע
ואני מסכים איתה לחלוטין לגבי הניתוח המאוד מדוייק ורגיש של הסכנות המחרידות בגישות כמו DIR ,בדיוק מהטעמים שהיא פירטה,וזה נורא במיוחד גם בגלל שמשתמשים במניפולציות הכי נבזיות דווקא על אנשים שכל מה שמדהים בהם זה יכולתם לקיום לא מניפולטיבי

 

[ניאו30]

אני בטוח שיש כאן פרדוקס

קודם כל, מפני שכאלו הם החיים, מורכבים מפרדוקסים... וגם מפני שאני מרגיש בתוכי את ה"קונפליקט הפנימי" הזה, את הקושי ליישב בתוך עצמי את העמדות, שהולכות כאילו לכיוונים שונים, אבל בעצם חוזרים לנקודת ההתחלה, שהיא הבחירה שאיתה אתה "שלם", שהפנים משקף את החוץ, שפיך וליבך שווים, שמה שאתה אומר אתה גם עושה בעצמך וכדומה...אז , ברור שיש כאן פרדוכס, אבל לא הצלחתי למצוא אותו בתגובה הספציפית הזו, ולכן אני אשמח אם תגיד לי אותו

 

[ענתנוי]

שיטה זה כלי

וכלי הוא לא "טוב" או "רע". השאלה היא מה עושים עם הכלי הזה.

לא הגבתי עד עכשיו לשיטה המתחרה D.I.R כי לקח לי זמן להבין אותה, אבל למרות שזו שיטה יותר"אנושית" ואישית - הנזק שלה יכול להיות גדול יותר - דווקא בגלל הקשר האישי.
בגישה ההתנהגותית מתייחסים אל הילד כמו לאובייקט אבל לפעמים זו בדיוק הדרך הנכונה להתמודדות עם המציאות החברתית הנורמלית - אובייקטיבצה שלה (ואח"כ מאשימים אותנו שאין לנו רגשות...). הילד אולי לא יפתח קשרים חברתיים עם אף אחד, אבל תהיה לו לפחות את הדרך לשמור על עצמו ולהיפתח בפני מי שראוי בעיניו בשלב מאוחר יותר בחיים.
בגישה הרגשית המטפל יושב על הריצפה עם הילד מעמיד פנים שהוא חבר שלו ורק אחרי שהילד מפתח אמון הוא מתחיל לנרמל אותו ומשתמש בסחטנות רגשית כדי לכפות על הילד התנהגות נורמלית. הנזק גדול יותר, כי הילד מפחד להאמין בבני אדם וגם בשלב מאוחר יותר בחיים יהיה לו הרבה יותר קשה להיפתח לאנשים ראויים לקשר.

אני חושבת שאם אתה הולך ללמוד ABA מנקודת המבט הזו, אולי יש לך תפקיד במסגרות שבהם משתמשים בשיטה הזו, כי נתקלתי כבר באנשים רגישים שבאמת רוצים ליצור קשר למרות השיטה המטומטמת הזו, והם מחפשים את הדרך.
אני חושבת שדווקא עבור הלא-אוטיסטים יש משהו מאד חשוב בשיטה הזו שיכול ללמד אותם על עצמם ועל הסיבות לקשיים החברתיים שלהם.

 

[ניאו30]

תודה על דברייך

אני חושב שהצגת את הדברים בצורה די מציאותית , גם אם לא קל להתמודד עם המציאות הזו ... מה שעוד רציתי להוסיף בעניין , וזה קשור לשורה האחרונה שלך - אני בן אדם חדש "בתחום" , כלומר אני עובד כבר 7 שנים ב"חינוך מיוחד", ויש לי המון התבוננויות, מחשבות, אמונות, רגשות ועוד דברים כלפי המפגש עם הילדים, אבל במידה מסויימת אני מתחיל עכשיו דרך חדשה ( אף פעם לא עבדתי באמת אישית עם ילד אחד, אף פעם לא באמת הכרתי לעומק את הילדים ואת האוטיזם, את הבסיס הפנימי שלו, ואיך זה בא לביטוי במה שרואים כלפי חוץ, ועוד הרבה דברים אחרים ), ובדרך כזו הבן אדם לא מספיק שילמד או שישמע מאחרים מה הם חושבים על כך ועל כך, אלא שיגבש בעצמו את דעותיו מתוך התנסותו שלו ( אני בטוח שגם אצל אחרים כאן זה היה ככה ), ולכן אני באמת חושב שהרבה פעמים בשביל למצוא את "הגישה הנכונה" צריך לעבור בדרך הרבה "גישות לא נכונות"...