לודוויג ואן1
New member
אוטיזם ופרק ב'
שלום
אני אב חד הורי לאס"י בן 12 בתפקוד גבוה.לפניי כ-3 שנים התחתנתי בשנית ומיד נולדה לי בת מקסימה.
רוצה לציין שהילד נמצא אצלי ברוב הזמן 4-5 פעמים בשבוע כולל לינה.גם בכל מה שקשור לטיפול בילד אני ההורה היחיד ועושה הכל בשבילו.
עם אישתי יצאתי 5 שנים לפני החתונה,היא ידעה שיש לי ילד אס"י וגם ידעה שהאמא לא מתפקדת וכל הטיפול בו נעשה על ידי.(רופאים,מטפלים,פסיכולגים,אסיפות הורים,שיחות,ועדות ועוד...)
מאז נולדה בתנו המשותפת יש אין סוף מריבות סביב נושא הטיפול בילד,היא טוענת שאת כל האנרגיות שלי
אני מקדיש לבני,ואילו במשפחה ובבתנו אני לא משקיע באותה מידה.אמרתי לה שזה נכון ושהיא צודקת אבל היא ידעה הכל עוד לפני החתונה ותודה לאל שנולדה לנו ילדה נ"ט שלא זקוקה לי כמו שהגדול זקוק.
המריבות הם ברמה יומיומית ומשפיעים לרעה על כל מערכת היחסים והמשפחה.
בעקבות המריבות היא עזבה את הבית כבר כמה פעמים וחזרה.
בחודש האחרון היא לא בבית שוב בגלל מריבה דומה והפעם אני לא רוצה שתחזור ,הגעתי למסקנה ששום דבר לא יעזור והבן שלי יפריע לה כל החיים.
לפעמים נדמה לי שרק זוגיות אם אישה שיש לה ילד אס"י תוכל להיות טובה מכיוון שהיא יותר מכולם תבין את הצורך האובססיבי שלי(מודה)לטפל בבני.
הייתי רוצה לשמוע את דעתכם בנושא,כמובן אלה שיש להם ניסיון אישי בסיטואציה דומה מאד יעזרו.
אין לי רצון להיות גרוש פעם שניה,אבל אני לא מוכן לוותר על בני אהובי שאני כל עולמו.
שלום
אני אב חד הורי לאס"י בן 12 בתפקוד גבוה.לפניי כ-3 שנים התחתנתי בשנית ומיד נולדה לי בת מקסימה.
רוצה לציין שהילד נמצא אצלי ברוב הזמן 4-5 פעמים בשבוע כולל לינה.גם בכל מה שקשור לטיפול בילד אני ההורה היחיד ועושה הכל בשבילו.
עם אישתי יצאתי 5 שנים לפני החתונה,היא ידעה שיש לי ילד אס"י וגם ידעה שהאמא לא מתפקדת וכל הטיפול בו נעשה על ידי.(רופאים,מטפלים,פסיכולגים,אסיפות הורים,שיחות,ועדות ועוד...)
מאז נולדה בתנו המשותפת יש אין סוף מריבות סביב נושא הטיפול בילד,היא טוענת שאת כל האנרגיות שלי
אני מקדיש לבני,ואילו במשפחה ובבתנו אני לא משקיע באותה מידה.אמרתי לה שזה נכון ושהיא צודקת אבל היא ידעה הכל עוד לפני החתונה ותודה לאל שנולדה לנו ילדה נ"ט שלא זקוקה לי כמו שהגדול זקוק.
המריבות הם ברמה יומיומית ומשפיעים לרעה על כל מערכת היחסים והמשפחה.
בעקבות המריבות היא עזבה את הבית כבר כמה פעמים וחזרה.
בחודש האחרון היא לא בבית שוב בגלל מריבה דומה והפעם אני לא רוצה שתחזור ,הגעתי למסקנה ששום דבר לא יעזור והבן שלי יפריע לה כל החיים.
לפעמים נדמה לי שרק זוגיות אם אישה שיש לה ילד אס"י תוכל להיות טובה מכיוון שהיא יותר מכולם תבין את הצורך האובססיבי שלי(מודה)לטפל בבני.
הייתי רוצה לשמוע את דעתכם בנושא,כמובן אלה שיש להם ניסיון אישי בסיטואציה דומה מאד יעזרו.
אין לי רצון להיות גרוש פעם שניה,אבל אני לא מוכן לוותר על בני אהובי שאני כל עולמו.
