אוטובוס

[BlueBeIl]

גם אני לא...

תעלי שוב בבקשה.

 

[אודין]

בסדר... ../images/Emo110.gif

הנה

 

[§ קלואי §]

יפה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

זה הסמל של מים

 

[Sabre Runner]

זה בהחלט נראה טוב.

אבל ציפיתי לקצת יותר מהסמל שאמור לייצג אנשים שהם כמו מים. אני מתכוון - תכונות של מים שאפשר להשליך על בני אדם: זורמים, תופסים כל צורה, יכולים להיות שקטים וטובים וגם רועשים והרסניים. זה למה תיארתי את הסמל מצד אחד כאכזרי ופרוע ומצד שני רגוע ושקט.

 

[אודין]

התכונות האלה מצויינות בשביל

מאפיינים לבית מים. בקשר לסמל, יש לי כמה רעיון לשנות אותו כך שיתאים למה שתיארת... חכו ותיראו... אגב, אם מישהו רוצה לעצב סמל, שיכתוב את זה בפורום קודם כל. הגודל של הסמל שהכנתי הוא 5X4.5 ס"מ, ולדעתי כדאי שלכל הסמלים יהיה גודל שווה.

 

[BlueBeIl]

מכיוון שאני חושבת שרוב הסמלים

מעוצבים בפוטושופ, עדיף לקבוע גודל בפיקסלים. 64 על 64 נראה לכם?

 

[Sabre Runner]

בנות...

שתי הבנות הסתכלו עליו בזלזול. הבטחון העצמי שלו אפילו לא התעקם. "בנות," הוא אמר לאור שהנהן והלך להביא את הדברים שלו. גל צעד לכיוון האטובוס. הוא לא נדחף בשום מקום ועלה בלי להגיד משהו. בעוברו ליד אפר וברקן הוא רק חייך אליהן והצדיע ברשלנות. הוא הלך לכיוון המדרגות ועלה לקומה הבאה. הוא מצא לעצמו ספסל, התרסק עליו והניח את תיקיו על המושב לידו. הוא הוריד את הגליל מגבו, פתח אותו והסתכל פנימה. המטאטא עמד בנוחות בתוך הגליל. הוא סגר אותו והניח אותו לידו. גל פתח את הקיטבג והוציא משם תיק קטן יותר, קובייתי, שחור ועבה. הוא פתח צד אחד שלו והוציא דיסק. הוא פתח את הצד השני והשחיל את הדיסק אל נגן התקליטורים. הוא סגר את המכסה על ההדפס של Wizzard ולחץ על ההפעלה.

 

[BlueBeIl]

כנפיים הרימה את ראשה

כשהתחילה לשמוע את האוטובוס מתקרב. "אוקי בנות, היא אמרה לחברותיה, בינהן עוד שלוש מעודדות שהצטרפו, "מי נדחפת?" "מכיוון שכבר הצעת," אמרה לה אבן נופך "אני חושבת שנתן לך את הכבוד." "הו, שיהיה" נאנחה כנפיים, והלכה בצעדים מהירים אל דלת האוטובוס, מפנה תלמידי שנה ראשונה איטיים והססניים מדרכה. לבסוף הגיעה אל הקבוצה שצבאה על דלת האוטובוס. היא התחילה לפנות לה דרך עם המרפקים, עד שהגיעה ממש צמוד אל הדלת, שנפתחה לאיטה. (אין לי מושג מה החלטתן בסוף עם המורות, אז אני אוותר על התיאור של המורה). כנפיים צעדה פנימה בבטחון ואמרה למורה "כהן, כנפיים כחולות". המורה עיינה במגילה ואמרה "כן, קומה שניה לבית ´נשמה´" כנפיים הלכה אל מאחורי הנהג ועלתה במדרגות המסתלסלות, עם מעקה העץ הכהה, לקומה השניה. הספסל האחורי היה כבר תפוס בבנים המג-ניבים של הבית, אז היא נכנסה לאחד מהספסלים שליד הסוף. (מל"ד: כאן אני מסבירה את הרעיון שלי יותר טוב, אבל אתם לא חייבים לקבל אותו) היא זחלה פנימה. מול עיניה הופיעה שורת מושבים שהמשיכה את שני המושבים הנראים לעין. היא המשיכה לזחול, סופרת בליבה "4, 5, 6, ו..זהו". היא הניחה את תיקה על המושב האחרון, שלפה את השרביט שלה ולחששה מהר לחש של שמירה. לאחר מכן היא זחלה שוב החוצה. כשעמדה בקו ישר עם המושבים יכלה לראות את שבעת המושבים, ואת התיק שלה בסוף, אך כשזזה סנטימטר האשליה חזרה. רק שני המושבים נראו, ריקים. היא עשתה את דרכה חזרה אל קידמת האוטובוס, כדי לחכות לחברותיה. בדרך עברה זוג מושבים שנראה ריק, אך כשעמדה במאוזן לו ראתה, במרחק של מושבים רבים, את "המוזר הזה". היא לא ידעה מהו שמו של ה"מוזר הזה" וגם אף פעם לא טרחה לברר. הוא היה טיפוס מתבודד. הוא מעולם לא דיבר. לא היה לה מושג איך נשמע קולו. היא לא שמה לב אליו הפעם, והמשיכה הלאה.

 

[ayana]

אההמממ...

נער גבוה רזה בעל עיניים אפורות ועור בהיר עלה לאוטובוס...הוא החל ללכת לכיוון התאים. הוא נכנס לתא שחשב בתחילה כרק אבל אז הבחין בשתי בנות יושבות שם, אבל רק אחת מהן משכה את עיניו ,"וואווו מי זו" חשב לעצמו בראותו את חורש "אה... ה... המקום הזה תפוס?" גימגם "אויש אידיוט תפסיק לגמגם!!" אמר לעצמו בכעס......

 

[BlueBeIl]

מל"ד:

חשבתי שהסכמנו על קומות.. תאים זה לא לרכבת?

 

[ayana]

זה לא משנה!!!!!1

 

[BlueBeIl]

טוב, טוב, לא צריך להתעצבן

 

[The Wraith]

"ראית את הפוסטמה הזאתי?"

"זו שנדחפה? כאילו מה? אנחנו סמרטוטים?" שאל עוז (כן, ככה החלטתי לקרוא לו) את הילד הבלונדיני שישב לידו, "כן, כנראה שהותיקים יותר תופסים תחת" הוא ענה לו "אני לא הולך להיות כזה", עוז רצה לומר לו שהוא כן מתכוון להיות כזה, אבל אז זה יראה טיפשי להתלונן על משהו שעשו לו שהוא בעצמו מתכוון לעשות לאחרים - הוא בחר שלא לומר דבר אלא לשתוק. "רואה כמה מכשפים?" שאל הבלונדיני והתחיל לדבר, לעוז לא היה כוח להקשיב לו אבל מצד שני גם לא היה לו משהו אחר יותר משעשע לעשות. עוז חשב בליבו יאללה, מתי זזים?

 

[BlueBeIl]

סבלנותה של כנפיים

כבר פקעה מזמן, ועדיין לא היה סימן לחברותיה. היא ירדה למטה בגרם המדרגות, והתחילה לחפש אותם בתאים. עיניה שוטטו בין המושבים, והיא לא שמה לב לילד גבוה וחיוור שעמד לפניה, ונתקעה בו. "תגיד לי אתה בסדר???" היא צעקה עליו עוד לפני שראתה את פרצופו.

 

[ayana]

הנער הסתובב בבת אחת

"מצטער, באמת לא התכוונתי " אמר הנער, הוא היה נבוך, פניו היו עדינים ונעימים, הוא התכופף הרים את תיקה של כנפיים והחזיר לה אותו "שוב סליחה" לרגע שניהם הביטו זו בזה בעיניים ואז הנער הסתובב לכיוונה של חורש וחיכה לתשובה (אם הוא יכול לשבת)

 

[§ קלואי §]

חורש ויער הביטו זו בזו וחורש אמרה

"בסדר." אמרה. היא הביטה על המעודדת, שכבר צעדה חזרה לתאה. היא הביטה בו ושאלה בטון קצת פתאומי: "מי אתה?"

 

[ayana]

הנער נכנס לתא

"אני ל.. לייל" אמר ובושיט את ידו, "ואתן?" אפילו שאמר ´אתן´ עינייו לא זזו מעיניה הירוקות (?) והיפות של חורש הוא הרגיש שהוא יכול לשקוע בתוכן לנצח......

 

[§ קלואי §]

"חורש." היא הציגה את

עצמה בפשטות.והיא שמה לב שהוא מביט לתוך עיניה. היא הפנתה את ראשה לעבר יער. היא הושיטה את ידה ולחצה את ידו. "אתה שנה ראשונה?" היא שאלה. "אם לא, יש לך אחים פה, וההורים שלך מוגלוגים או קוסמים מלידה?" לייל נראה קצת מופתע מן החקירה הפתאומית, אבל כל מי שהכיר את חורש לפחות חצי שנה היה יודע שיש לה נטייה לחקור, ושהיא מאוד סקרנית. לפתע נפתחה הדלת ואישה גבוהה, בעלת שיער חום כהה ועיניים כחולות כהות הציצה. היא סקרה את שלושת הילדים ויצאה מן החדר. "מי זאת?" מל"ד: ירוקות. עיניים ירוקות.

 

[ayana]

מלד: הוא חייב להיות שנה ראשונה

אחרת הוא לא היה באותה קומה כמוכן... ומי זו האישה הזו ? ====================================== הוא הקשיב לקולה המתנגן שנשמע כמו פעמונים., ולאחר שהזיזה את ראשה התחיל להביט בשערה האדום המבריק .... "אין לי אחים פה. אחותי עוד צעירה ..." הוא חייך "הורי קוסמים, כל בני משפחתי הם מכשפים ... כבר כמה דורות... 20או 30... הפסיקו לספור. ואת?"

 

[§ קלואי §]

האישה היא היוליהי קיון

"אנחנו קוסמים עד השורש האחרון. אחד ממשפחות הקוסמים הראשונות בישראל. אולי שמעת עלינו. אגס בר זה שם משפחתי. לפניי למדו כאן, ארבע אחים, ויש לי עוד אני אחים קטנים. כולם באלמנט האש. שלושה מהם עדיין לומדים פה. מה איתך יער?" היא פנתה אל יער.