עקב חוסר יחס....
אני ממשיכה בעצמי. "ראיתי אותו קודם," ענתה ברקן באדישות, "מתעלל בילדים קטנים כמנהגו. תחפשי בקומה שלו, הוא בטח שם." "טוב... אז תודה." אמרה כנפיים ויצאה. לבסוף היא מצאה את חבורת המעודדות. הן ישבו עם כמה מהבנים של הנבחרת, צחקקו בלי הפסקה, והתנהגו, כרגיל, כמו חבורת ילדות טפשות שאין להן טיפת מוח בגולגולת. האוטובוס כבר התחיל לנסוע, ואפשרות הרחבת הספסלים ננעלה, כדי למנוע שוטטות. כנפיים התקרבה וראתה שהן לא שמרו לה מקום. "כנפיים!" הבחינה בה פתאום נופר, כשהתפנתה מהתעסקותה ברודף המחליף "איפה היית כל הזמן?" "שימותו כולן" חשבה כנפיים בליבה, אבל היא העלתה על פניה חיוך מאולץ, וענתה בציניות: "סתם... חשבתי שהייתי אמורה לשמור לכן מקום, אבל אני רואה שזה היה מיותר, הסתדרתם בעצמכן..." "אוי כנפיים! אני כל כך מצטערת! שכחנו לשמור לך מקום..." קראה אודם בהצטערות "כנה". "טוב, כנראה שתאלצי לשבת לבד... שמרת לעצמך מקום נכון?" כנפיים, מתאמצת בכל כוחה לסלק ממוחה את המחשבה על שליפת שרביטה ופיצוץ פניה של אודם, ופנתה לאחור בלי להגיד מילהף ופנתה אל המדרגות. לא נראה שמישהי מהן שמה לב. הן היו מאוד עסוקות. "יום אחד הן יחטפו" היא סננה לעצמה בשקט.