אני ממש מזדהה איתך
כירושלמית לשעבר היה לי מאוד קשה לעזוב, עזבתי כמוך לאיזור המרכז, בשל עבודה, סביבה וכו'. והייתי מאוד רוצה לחזור לירושלים, קרובה למשפחתי, לאווירה, לבית בו נולדתי וכו'. אבל ברור לי שבן זוגי, איתו אני רואה עתיד, לא יזרום איתי בחיים. ענייני נסיעות, עבודה וכו'. ואני לא מרגישה שיש לי זכות לתבוע דבר כזה ממנו. הכרנו בתל אביב כשיש לו חיים כאן ואין לי שום לגיטימציה לעקור אותו מכאן. אם הייתם מכירים בצפון כשיש לך חיים שלמים (עבודה דירה וכו') והוא היה שם לתקופה, בטוחה שלא היית ממהרת לעזוב איתו למרכז ולעזוב הכל את העבודה וכל חייך מאחורייך.
אגלה לך אפילו שיש לי פנטזיה לגור בצפון וחלקתי אותה עם בן זוגי, הבנתי שאין סיכוי. אז הוא רוצה לגור בעיר גדולה, מרכזית, רועשת ומלוכלכת ואני מפנטזת על פרבר ירושלמי או בית באמצע שדה ירוק בצפון. אז הציפיות שלנו לא זהות וכרגע המציאות העכשווית שלנו מכתיבה את המצב. ובקשר לעתיד? נאלץ להתחשב באלף ואחד אילוצים ולא רק מה שבא לי או לו... ולדעתי זה שבעלך זרם איתך למושב, זאת אפילו פשרה לא רעה שאני דיי בטוחה שהייתה יותר למענך מאשר למענו. נשמע שסך הכל יש לכם זוגיות טובה. מעבר לעיר צפונית ורחוקה זה שיקול של עבודה, חברים, משפחה, סביבה ולא רק שלך אלא גם שלו, זה המון לבקש וזה לא מובן מאיליו שהוא יסכים לדבר כזה.
בכל זוג יש גם אי התאמות, ואם הוא שווה את זה (ואני מאמינה שכן) יש מקומות שתילאצי לספוג ולהתפשר, כמו שהוא בטוח עושה בשבילך...
מה שכן, את כן יכולה ליצור יותר הזדמנויות לבקר אצל ההורים (למשל לעשות אצלם סופ"שים בתדירות יותר גבוהה בחודשים הראשונים אחרי הלידה) ככה תהנו מקצת טבע ירוק וקצת מנוחה לשניכם ועזרה עם התינוק בסוף השבוע, (תאמיני לי שתצטרכי את זה כשהתינוק יגיע). אפשר למצוא פשרות שגם את תיהי יותר מרוצה..