אובדת עצות

[pov2]

(נ.ב-זו תגובה שלי. האתר קורס אצלי כך שלא ראו שמי)

 

[מריוס זכריה]

התגובה הזאת, עם כל הכבוד, היא ברמה של ביבי

השתלחות נטו.
איזו תועלת תהיה לשואלת מהסתה נגד בעלה? זה רק ירעיל לה קשר שהיא מעידה עליו שהוא מצויין.
אני בהחלט התייחסתי לעובדה שיש בעייתיות במצב, ושהוא לא יותר צודק ממנה. רק הצעתי לה עצה שהיא יכולה לקחת או לא לקחת, ושעשויה - אם היא תיקח אותה - למנוע את פירוק הקשר. לא טענתי שבעלה צודק והיא טועה. אבל את/אתה טוען שרק היא צודקתת ובעלה הוא נבלה - וזה פשוט עלול להרעיל לה את הזוגיות. איזה טוב ייצא מזה? בעלה איננו מנוול! יש מצב נתון, שהם כבר בנו חיים משותפים במרכז, עם עבודה וחברים של שניהם. אפשר להמשיך במצב הזה ולהיות מאושרים בזוגיות. או אפשר להילחם על הצפון ולהיות צודקים וגרושים.

 

[A לוןA]

זה בכלל לא עניין של ויתור שלו או שלה

אלא רצון שלה לשנות את הסטטוס-קוו, והתנגדות שלו לשנוי הזה.
היא עברה למרכז לפני שהכירה אותו, הכירה אותו במרכז, גרים ביחד במרכז- ועכשיו היא מבקשת ממנו לעשות שינוי עצום בחייו- לטובתה.
אם הם היו זוג שמגיע לפה עכשיו מחו"ל, וצריכים לבחור לגור פה או שם, בהנחה שבשני המקומות אפשרויות תעסוקה זהות, וכולם פה היו אומרים ללכת עם הגבר- אכן, היתה יכולה להשתמע מכך נימה שוביניסטית.
אבל כאן מדובר על מצב אחר לחלוטין.
&nbsp
היא לא הקורבן המסכן שנחטף מביתו ומנסה לשוב אליו בכל מצב. היא זו שמנסה להניע את בעלה לזוז מהמקום בו בנה את חייו, בו הכיר אותה, בו בנו יחד חיים משותפים- ועכשיו, בוא נעבור צפונה!
&nbsp
אגב, מעניין אותי איך היית מייעץ לאישה שהיתה אומרת כי בעלה מנסה להרחיק אותה מכל מכריה חבריה עבודתה ועולמה- רק כי הוא רוצה לחזור לצפון, והוא לא מרפה. היא לא מעוניינת לעבור- והוא מציק ושואל ומתמיד ולוחץ- האם גם אז היית מייעץ לה לעזוב את כל חייה וללכת עם בעלה צפונה, רק כי "בא לו"?
תמהתני.

 

[חובטת שטיחים]

בוא נגיד שהם היו מתחתנים כחילונים ואז היא היתה מחליטה לחזור

בתשובה, האם זה היה מחייב גם אותו?
אותו הדבר גם כאן - זה היה המצב שלהם מן ההתחלה, היא קיבלה אותו כך והסכימה לזה, כרגע אין לו סיבה לשנות את זה אלא להפך, שינוי כזה יפגע לו בפרנסה ובאיכות החיים.
אני לא אומרת שזה לא משהו שיש מקום לדיון סביבו, אבל אם מבחינתו זה קאזוס בלי, עדיף לשואלת, אם היא חפצה בשלמות נישואיה, שלא לפגוע בשירטון הזה.

 

[pov2]

האמנם ניתן להמשיך לחיות במרכז ולהשאר מאושרים?

נדמה לי שהתכוונת שאפשר להמשיך לחיות במרכז ולהיות מאושר
כי ברור שהאשה- לא מאושרת כלל במרכז.
יחד עם זאת- אני מסכים איתך שהמעבר לצפון לא יעשה את בעלה מאושר
אז מי צריך לוותר?
מדוע דווקא היא?
אם האהבה היתה שוררת בינהם, אז שניהם היו מרוצים לגור אחד עם השני וזה לא ממש משנה איפה
כיוון שאהבה שכזו אין בינהם- אז מי שצריך לוותר הוא הצד החזק= בעלה.
&nbsp

 

[מעמקים39]

איזה מאושרים בראש שלך? היא מציינת שזה מפריע לה מאוד

על איזה אושר אפשר לדבר כשליבה נמצא בצפון עם הוריה? איזו תועלת תצמח מלעודד אישה לוותר על רצונה למען רצונו האנוכי של בן זוגה? השקט התעשייתי שאתה מקדם פה בא תמיד על חשבון הנשים. זה לא מפתיע אותי. כך הורגלת לחשוב ואינך עוצר לשניה לחשוב על ההשלכות שיש לעצות שלך על ציבור הנשים שמשחר הימים סובלות מקיפוח ואפלייה.

 

[littlerunaway]

העיניין הוא שהוא לא מוכן לזוז אפילו במילימטר.

היא הציעה פשרה, לעבור לשרון, והוא לא מוכן לשמוע אפילו. אז בסופו של דבר, היא מוכנה להתפשר והוא מצידו לא מוכן לתת אפילו מעט בשביל לשמח את אשתו.
החיים דינאמיים, אנשים משתנים ומתפתחים. מה שהתאים לפני שנתיים אולי כבר לא מתאים עכשיו. לדבוק במצב הקיים רק כי פעם זה התאים והסכמנו לזה, למרות שכעת זה רק מאמלל אותה, לא מחייב בכלל.
ואני דווקא הייתי אומרת שאם הוא חפץ בשלמות נישואיו, כדאי שגם הוא ינסה לפחות לעשות צעד לקראתה במקום להתבצר בעמדה שלו ולהגיד "לא רוצה" על כל דבר.

 

[מיכל 5454]

אובדת עצות

הי לכולם..
אני לא יודעת אם מה שאני משתפת נחשב משבר..אבל זה נושא כאוב אצלי כבר המון המון זמן...
אני אתן מעט רקע..
בעלי ואני נשואים 3 שנים ומכירים 5..
בעלי במקור מהמרכז, ועובד בתחום הכספים בתל אביב, ואני עובדת בתחום החברתי..
מערכת היחסים שלנו טובה, חמה אוהבת..הוא בן זוג מקסים ותומך מאודואנחנו מסתדרים טוב..(אני בתחילת הריון)
הנושא שכואב לי זה נושא המגורים.
אני במקור מישוב בצפון, ועברתי בסיום לימודיי התואר הראשון שלי למרכז, הרבה לפני שהכרתי אותו, עוד חברות שלי עבור למרכז גם ועד היום גרות בתא.
אנחנו גרים במושב במרכז כי חיפשנו שקט וירוק מעט.
כבר שנים שאני מתגעגעת לצפון ומייחלת לחזור לשם, גם בגלל הקרבה להוריי, האהבה לחיים בצפון, למרחבים, לאופי המקום..ולא אוהבת את המגורים פה, אםילו שזה מושב זה לא אותו דבר מבחינתי. בעלי לא מוכן בשום פנים ואופן לעבור לצפון, לא משנה לו אם יש רכבות כביש 6, זה לא מעניין אותו הוא ממש לא מוכן ואומר שזה לא יקרה. מצד אחד אני יכולה להבין אותו, כי אין לו שם כלום, לא חבריםמה שלי יש כאן, במרכז..ולא מעט..
דיברנו על מגורים באזור השרון אך כרגע זה לא ראלי מבחינתו כי הוא לא רוצה לנסוע כל יום שעות רבות בפקקים.ולא מוכן לנסוע ברכבת.
אני ממש מתוסכלת, במיוחד עכשיו שאני בהריון, וחושבת על העזרה מהוריי, שאימי בפנסיה ועל החיים שיכולים להיות קלים הרבה יותר עבורי (יש לי דירה שם ואנחנו יכולים לקנות שם בית) אני לא מצליחה להשלים עם כך, וזה נושא שתמיד מכניס לריבים ותסכולים בנינו.
מצד אחד אני מבינה אותו אך מצד שני זה מכעיס אותי כי אני לא מבינה איפה המקום שלי בעניין?כשאני שומעת על זוגות מהשכבה שלי שחוזרים לצפון כולי מתמלאת קנאה ולא מבינה למה אצלנו זה ככ קשה, האם תמיד אני אחיה בתחושה הזו? שהלב שלי רוצה להיות במקום אחר..?
מה אתם הייתם עושים (לדבר איתו לא יעזור כבר עסקנו בזה אין ספור פעמים....וגם טיפול זוגי...לא ילך איתו...)
אני הלכתי לטיפול בעקבות זה אבל זה לא ממש עזר לי...

תודה על ההזדמנות לשתף....
אשמח לתגובות...

 

[מעמקים39]

פוב כפרה ״בן זוגה״ לא ״בעלה״

 

[אייבורי]

כי זאת פשרה אידיוטית

&nbsp
אן כמו שאומרים אצלנו, תכניס רק קצת.
&nbsp
לעבור לשרון, זה לא פה ולא שם, שניהם אומללים, היא לא קרובה והוא סתם רחוק ותקוע כל בוקר שעה בפקק.
&nbsp
לפעמים עדיף החלטה דיכוטומית.

 

[littlerunaway]

לפעמים כן,

אבל נראה שהוא כבר קיבל את ההחלטה הזאת בשביל שניהם, או יותר נכון בשביל עצמו ומה שטוב לו.

 

[pov2]

צודקת. התעצלתי להאריך במילים.

 

[מריוס זכריה]

מה אני הייתי עושה

אני הייתי יורד מזה אחת ולתמיד. זאת האמת הפשוטה.
זה לא קשור למי מכם צודק יותר. אני מוכן להניח מראש ששניכם צודקים במאה אחוז (בזוגיות יש דבר כזה).

את אומרת: אני אומללה פה. בוא נעבור לצפון, כדי שאתה תהיה אומלל במקומי.
האם הצעה כזאת היא בסיס סביר לזוגיות?

את תגידי: אז מה, שאני אהיה אומללה במקומו?
ואני אומר: אל תהיי אומללה. צאי מהקיבעון, ותהיי שמחה איפה שאת. והעתיד יביא מה שיביא.

---

את יכולה להגיד בצדק מסוים: אתה חרא יועץ. איזה מין עצה זאת?
אז אני אומר: את צודקת. אבל זאת העצה שאני נותן לך.
אם הייתם באים אלי כזוג, אז לא הייתי נותן את העצה הזאת כי היא תיחשב כתמיכה בצד אחד כנגד האחר.
היינו חופרים בכל הכיוונים, ואולי אפילו משפרים לכם את הזוגיות.
אבל בסופו של דבר אחד מכם יצטרך לא להיות מאושר איפשהו, והוא כמובן לא יסכים. והתהליך יתפוצץ. וזהו.

לכן נתתי לך עצה. קנית אותה? אני מאמין שתרויחי מזה המון!!!
לא קנית? זכותך, ואת צודקת. אבל אני לא רואה עתיד בהיר לזוגיות הזאת. וזה מאוד חבל.

לסיכום: העולם אכזרי לפעמים. נכון.

 

[מיכל 5454]

אני מקבלת את הצעתך, אבל..

מה הכוונה 'אני לא רואה עתיד בהיר לזוגיות הזאת'?

 

[tomasth]

"כבר שנים שאני מתגעגעת" שנים ? לא דיברתם על זה לפני החתונה ?

 

[מיכל 5454]

הגעגועים הגיעו בערך שנה וחצי אחרי כשאני עברתי שינוי מקצועי..

וקצת עברתי שינוי בעצמי....

 

[tomasth]

אותו שינוי כולל שינוי של האהבה וההתאמה אליו ?

את יכולה להמשיך את השינוי שעברת כך שמי שתהיי בסוף תאים איתו וחיים במרכז ?

 

[מריוס זכריה]

כוונתי הייתה שאם תתעקשי על השינוי לא יהיה טוב

וזאת כי יתפתח מאבק כח שבו בכל מקרה צד אחד מפסיד. את זה את יכולה למנוע בויתור חד צדדי שלך.
אם תצליחי להתרגל לרעיון שבינתיים את חיה במרכז, ולא לנטור לו על זה, אז לא צריכה להיות בעיה.

 

[מפלצת או ילדה]

אני חושבת

שכרגע את לא חושבת קדימה, אלא רק במונחים צרים של פינוק/נוחות אחרי לידה.
הרי אם תחשבי באופן רציונלי, על שניכם, על חיי המשפחה שייווצרו כתוצאה מתנאי הבסיס האלה שהוא צריך להעביר שעות לא מבוטלות ביממה על הכביש הרחק מהבית, מהר מאוד תגיעי לנוסחה מאוד לא בריאה של חיי משפחה בהם את היחידה שמתפעלת את כל ענייני הבית והילדים, והוא מנושל /לא מסוגל לקחת חלק במטלות חיים של משפחה והולך ומתרחק, את רוב היום נסמכת עם אמא שלך, כמו איזו חד הורית, והוא חיי בעבודה/בדרכים. האם ככה את מדמיינת את חיי המשפחה שלך?
בהנחה שמישהו צריך לפרנס את כל הפנטזיות...

 

[חובטת שטיחים]

עוד פרוייקט שיקום שכונות כשל...

אנחנו מתחתנות עם בחור כמעט מושלם, יש לו רק כמה פאקים קטנים, ממש קטנטנים שעם קצת עבודה בטוח נצליח לתקן... למרבה הצער, רובינו נכשלות ולמרות הניסיון הבלתי נלאה שלנו לתקן את אותם פאקים קטנים, הם לא נעלמים, אלא להיפך הולכים ומתרחבים ותופסים יותר ויותר נפח מתוך הבחור המקסים שאיתו התחתנו.
את הכרת בחור מן המרכז, חברת אליו במרכז, התחתנת איתו מתוך ידיעה שזה המקום שלו, פה הפרנסה שלו וכל תחומי העניין ואין לו רצון ועיניין לעבור צפונה, את אפילו נכנסת ממנו להריון ואת עומדת להביא איתו ילד לעולם - והכל בידיעה שהוא נשאר באיזור תל אביב. את ידעת שהתשלום עבור הבחור הנפלא הזה הוא לגור במרכז, אז למה עכשיו, כאשר צריך לשלם את המחיר את מנסה להתחמק מהתשלום?
אותם כבישים ורכבות שנוסעים מת"א צפונה, נוסעים גם בכיוון ההפוך. תעשי לך הרגל קבוע, סעי להורייך פעם בשבוע... (או שתעשי איתם שבוע-שבוע) ואת בעלך תעזבי במנוחה. תגידי תודה שזה לא חו"ל, כי אז באמת היית בבעיה גדולה...