אובדת עצות

yaniv450

New member
זה לא משנה

את עושה את זה למענך ולא למענם. במיקרה הזה את צריכה לחשוב על עצמך. כך אנו בנויים שאנו תלויים אחד בשני לטוב ולרע. כאשר תסלחי להם, יהיה להם מאד קשה להתמודד עם זה לבד ואת תרגישי התעלות מהי כבר לא תהיי שקועה בדיכאון וברגשות שליליים בלי קשר לטיב היחסים ביניכם. תנסי ותוכחי שאני צודק.
 
מאד קשה לקרוא את דברייך../images/Emo201.gif

האם כפי שאת מכירה את אימך, נראה לך שהיא פשוט חיפשה "סיבה למסיבה" ועל כל דבר אחר היא גם היתה מנתקת וכו'? היא אולי פשוט חיפשה סיבה לריב ולחרים? ואם זה לא היה בא, היה בא משהו אחר? (יש אנשים שלא צריכים סיבה להעלב ולריב, הם ממציאים להם אחת
) מה דעתך? החרם היה בא בכל מקרה? היא פשוט חיפשה על מה לריב ולקבל כבוד וכדומה?
 
בדיוק!!!

כמו שאני מכירה את אימי אם זה לא היה היום והחינה (שאגב בסוף התפשרנו והסכמנו לחינה ) אז זה היה האוכל, צבע המפיות, השמלה , החתן , המוזיקה. תמיד היא תמצא סיבה למסיבה.....
 
אז עלייך לשדר שאת רוצה בקשר ללא מניפולציות

כשתמצאי את הכוחות, תמצאי דרך להגיד שאת רוצה בקשר אך עומדת על שלך ומחליטה את ההחלטות שלך. שדרי כבוד ונימוס, ואולי תקבלי חזרה. אם לא, לפחות תוכלי לדעת שאת, את שלך עשית. אי אפשר להתכופף בלי סוף עבור קשר מכאיב שרק ידרוש עוד ועוד כיפופים בעתיד...
 

רפסודיה

New member
הגעתי מהדף הראשי

טוב שיש לך את ההתלבטות הזו בין הקושי שלך לסלוח להם ובין הרגשות החזקים שלך כלפיהם- בזכות הלבטים האלה אולי תוכלי להגיע למקום של פשרה עם עצמך. סיפרת ש: "אני ומשפחתי בנתק של שנתיים, מתוכן חודשיים של נישואים וזה קשה מנשוא.הורי לעולם לא יבקשו סליחה" - כלומר הנתק ביניכם לא נתק טרי שהתחיל מכך שיום החתונה חל בשישי, או העובדה שלא עשיתם חינה. נפגעת מאוד ובצדק מכך שהוריך לא היו בחתונתך וגם סכסכו בינך לבין אחותך ואחייך, אך בהתנתקות הטוטאלית שלך מהם את עושה לדעתי טעות מרה עם מחיר נפשי גבוה מאוד. לא רק הם ישלמו את המחיר הזה אלא גם את והמשפחה החדשה שאת בונה כעת. מאחלת לך שתצליחי להגיע בתוך נפשך למקום שרואה אותם כפי שהם- על הפרימטיביות שלהם, על חוסר היכולת שלהם לראות איך הם פוגעים מאוד בילדיהם, על חוסר היכולת שלהם להעלות בכלל על דעתם שהם אלו שצריכים לבקש את סליחתך ועוד, אבל הלוואי ותהיה לך היכולת לראות וגם לומר לעצמך עוד משהו -אלו הם ההורים שלי. ההורים היחידים שלי, על המוגבלויות שלהם. ואלו הם אחי ואחותי שכל כך מרגישים תלויים בהורי עד שאינם מסוגלים באופן עצמאי ליזום את הקשר איתי. אבל הם האחים היחידים שיש לי. אולי אם תגיעי אם עצמך למקום כזה כבר לא תרגישי כל כך נזקקת לבקשת הסליחה שתבוא מהם, וגם לא תזדקקי לאישור שלהם ואפילו לא תחכי יותר להכרה שלהם בלגיטימיות הבחירה שלך עם מי להתחתן ועם מי להקים בית. הנישואין שלך כעת זו כבר עובדה בשטח. את זו שבחרת באיש שלך זה מספיק טוב. לכי ותבני לך בית טוב עם בעלך אבל מקווה בשבילך שתשמרי גם מקום פתוח, ערוץ, אפילו פס מאוד צר וקטן לקשר עם משפחת המוצא שלך. תני לעצמך ולילדים שיהיו לך סיכוי לאיזו שהיא רמה של קשר עם המשפחה שלך. ותאפשרי מצידך את הקשר- אפילו משהו מינימלי שלא ייקח ממך הרבה אנרגיה אלא כמה שתסכימי בינך לבין עצמך לתת לזה- למשל שיחת טלפון שתזמי לאחל חג שמח מדי פעם, או לפגוש את אחותך סביב יום הולדתה או תאריך השחרור שלה מצה"ל. עשי את משהו בלי לצפות מהם לכלום בתמורה. ותביאי אותם בכך להאלץ לקחת אחריות על מה שהם מוכנים לעשות בתוך קשר איתך. זה עשוי להיות תהליך קשה אבל מאחלת לך שיהיה לך כוח להתמיד, בלי להכנס למקום של נעלבת אלא בפשטות לומר שלום, לשאול, ולשמוע קצרות מה קורה איתם. אם תצליחי לשים את האגו שלך בצד (שזה אגב דומה מאוד ל"כבוד" שאמא שלך כל כך מתעקשת לקבל...) יהיה לך סיכוי בעתיד שאי פעם בעתיד, יקרו גם דברים אחרים, טובים יותר בקשר ביניכם. נכון להיום, בהיותך בנתק מהם, את מתבצרת בכעס ובפגיעה שלך. הכעס עוזר לך להנתק מהם וכביכול לא מסתכנת בזה שתפגעי מהם שוב אבל למעשה מונעת מעצמך כל סיכוי לשינוי. בהצלחה
 

isi5

New member
../images/Emo62.gif../images/Emo62.gif../images/Emo62.gif את מוכרחה לקרוא

מאמר על מעורבות יתר של משפחה . תקלידי בגוגל וחפשי אותו , לצערי איני זוכרת מי החוקרת שכתבה אבל המאמר ישפוך לך תאורה של איצטדיון במשחק בינלאומי , על מה מנסה אמך לעשות לך. משחקי שליטה . לצערי אני יכולה להגיד לך שאמך היתה רוצה להיות במקום שלך ולבחור שוב , דרכך . היא כנראה לא מאוד מאושרת עם אביך , ואת ההחמצה שהיא מרגישה , היא מנסה לתקן דרכך . חשוב מאוד שהצבת גבולות , והעמדת את אישיותך ובחירתך , וגם את האחריות לבחירה . אמך היא אדם אלים . אלים ריגשי . היא מפעילה סחטנות וכוחנות ריגשית להביא לתוצאות שעל דעתה מבלי לתת לך מקום של כבוד . לימדי את התנהגותה שכנראה הושרשה גם קצת בך ( גדלת שם ) ולימדי איך לא לנהוג במשפחתך , לא באיומים , לא באולטימטומים , ולא ברצון לשלוט בבחירות של אחרים . לימדי לשחרר גם את ילדייך שבנתיים עוד אין לך . אמך , לא מרוצה מעצמה . לא אוהבת את עצמה מספיק , מאמינה שיכלה ליותר ( מקצועית , כלכלית , איכות חיים ) לכן את כל תיסכוליה היא מוציאה עלייך . ואת ? הסירי כבלים מרעילים אלה , וקחי חייך ביידיך . המשיכי . אין לך ברירה . כי לא תוכלי לחיות עם אם אלימה שכזו . אבל ...................... שימרי על קשר עם אחייך . סרבי לשמוע על אמך או להגיד עליה דברים רעים . זהו . אל תצטרפי למחול השדים הזה של ליכלוכים , האשמות , קללות , וכו.. תשארי גדולה יותר , בתחושת רמה עליונה יותר . זה ייתן לך כוח . סרבי לדבר בה , ולדבר בה סרה . גם אחייך יעריכו אותך ויקבלו כוח לעצמם . גם הם יזדקקו לזה כשיגיע תורם . אמך - אישה קטנה בכל צורה ערכית . זה לא אומר שגם את צריכה להיות כזו .
 
קראתי- מאת אריאלה מלצר-גדול!!!

כל הכבוד לה. מאמר שכולם חייבים לקרוא. לצערי, את כ"כ צודקת בכל , בכל מה שרשמת!!! אימי אוהבת משחקי שליטה. תמיד זה היה ככה. ונכון, עד לפני 4 שנים לצערי גם לי היה חלק קטן מההתנהגות הזו. אבל יחד, אני ובעלי למדנו להוציא את ההתנהגות הקלוקלת הזו החוצה מביתנו. למדתי עם השנים איך לא להיות כמוה ולשמחתי די הצלחתי, הסיבה הפשוטה היא שאני באמת מאמינה שהיא לא מתנהגת בצורה הוגנת. כמובן שאיני רוצה להתנהג כך לילדי. אימי, כמו שכתבת, אינה מרוצה כלל מעצמה. אינה עובדת (תלויה באבי כלכלית) לא מרגישה סיפוק בכל תחום החייה. היחסים עם אבי לא טובים (בלשון המעטה) -הורי התגרשו ונישאו בשנית. אינם מאושרים כלל בנישואיהם ואין להם כלל חיי זוגיות. ההתעסקויות היום יומיות שלה זה בחיי הילדים שלה...ובכבלים שלה (יש לה 4 ) וחוץ מזה כלום... לכן היא אינה מאושרת. נישאה בגיל 17 ובגיל 20 כבר הייתה אמא לשניים. לדאבוני, סיפור זה על אימי הוא אחד מיני רבים. במשך כל שנות חיי אימי עשתה לי דברים שלא יעלו על הדעת ותמיד סלחתי. לא הפעם. כמובן שאיני מלכלכת עליה, מזמן עברתי את השלב הזה. תודה לך.
 

isi5

New member
זה נקרא השלכה

אני משליכה עלייך את התיסכולים שלה . אבל יכול מאוד להיות שבתוכה היא מרגישה בילבול מוחלט . אולי אפילו קנאה . יש דבר כזה . קנאה של אם בבת . אולי את מייצגת את כל מה שהיא לא יכולה לו . יחד עם זאת יקירה . ניתוק מבני משפחה אינו טוב . אומנם הוא ישחרר אותך עד נקודה מסוימת לחוש הקלה ושיחרור אבל במרוצת השנים תצטרכי למצוא דרך ביניים להיות מאוזנת עם בן זוגך באופן שזה לא ישפיע עלייך להיות תלויה בו כ"כ כי משפחה לא תהיה לך . ואז גם את תלויה באופן שיזכיר את אמך וחייה . חוזר חלילה , דפוס חיים שיחזור על עצמו רק סיבוב אחר . אני מכירה גבר שנותק מהוריו בשל חתונה עם אישה שרצה , כשהיה בן 20 לערך . נולדו בנות ( היום בנות 40 ) והוא לאט לאט במרוצת השנים קיבל משפחה אחרת . אבל הרכין ראש כ"כ שעד היום אישתו אלימה כלפיו ( אלימות עדינה מילולית , מתחת לכל משפט , השפלה סמויה , ) ואת כל אי שביעות רצונה מהחיים מרוקנת עליו . היא בוגדת בו הרבה שנים עם "חבר משפחה" שיושב להם בסלון ( מגעיל מגעיל ) וכאילו כלום . הבעל נעשה שדוף בבת אחת ללא הסבר רפואי ( ההסבר על הספה "חבר משפחה") והוא כולו תלוי . תלוי . תלוי . תיזהרי לא להיות תלויה . עשי קריירה עצמאית . ואל תוותרי עליה גם אם יש לכם המון כסף ונולדו ילדים . כדי להיות מאוזנת ! אני מאחלת לך הצלחה , שימרי לך את המאמר על מעורבות יתר של המשפחה , זה יעזור לך , ברגעים קשים . כי קשה מאוד להבין התנהגויות כאלה . ויחד עם כל זאת ...תבדקי גם הפרעת אישיות גבולית . אנשים שיוצרים דרמות = מדליקים אצלי נורות אדומות . יכול להיות שתמצאי הסבר הגיוני ל"מופרעות" . את יכולה לכתוב לי למסר .
 
|זה נכון

אני באמת מייצגת את כל מה שאימי רצתה להגיע אליו ולא הצליחה? אבל קנאה? לא יודעת, רבים אמרו לי זאת, קשה לי לדמיין אותה מקנאה לי ואפילו מתנקמת בי על כך? יכול להיות. מבחינה אישית, לעולם לא הייתי תלוייה במישהו בחיי. גם בבעלי היקר איני תלוייה - יש לי חברות, עבודה מסודרת, לימודים אקדמיים,ואני מתכוונת תמיד לשמור על כך לאורך השנים. כמובן שאני תלוייה בו רגשית וכאשר קורה בנינו וויכוח או ריב אני נהיית עצובה )-: , אבל הבנתי שכוונתך הינה כמובן לא לתלות רגשית, למרות שגם זו הינה תלות.... תודה לך .
 
דבר ראשון נכון שזה קשה אך את לא לבד

בורא עולם נמצא איתך והוא תמיד שם איתך ותסלחי למשפחתך כי בכל זאת הם המשפחה שלך וכידוע משפחה לא בוחרים הזמן יגיד את שלו...
 
בבקשה חמודה

תהיי חזקה,ה`‏ נמצא איתנו ושומר עלינו ואת צריכה לזכור שהקמת בית וזה מה שחשוב תהיי מאושרת אל תחשבי על העבר תחשבי תמיד קדימה תמיד פה בשבילך...
 
וווואו. אני לא הייתי סולח להם בחיים.....

עם משפחה כזו לא צריך משפחה. תביאי ילדים ותבני לך משפחה משלך. אני יודע שזה קשה אבל אני חושב שאת חייבת לנתק איתם קשר לחלוטין
 
בננה צהובה

ראשית ליבי איתך אכן זה עצוב וכואב שבני משפחתך אשר אמורים לשמוח בשמחתך ולקוות לטוב ביותר עבורך אינם איתך ברגעים החשובים בחייך (לטוב ולרע) אז קודם כל קבלי ממני את ברכת מזל טוב אושר שפע ורק טוב תמיד. עכשיו לעניין עצמו כפי שציינתי זה עצוב אך עלייך לזכור כי הטוב בין השניים הוא הכח המניע את החיים זכרי כי הורייך הם אשר הם ואין אפשרות לשנותם וכי הבעיה נמצאת אצלם ואם אין הם רוצים להשתנות לא תצליחי לשנות אותם וזו את ועליך בלבד מוטלת חובת השינוי אני יודעת זה כואב ומכעיס אך כעס לא מביא בסופו של דבר לכלום וכך אם את נשארת אם הכעס לעולם לא תצליחי לסלוח ובאין סליחה אין צמיחה אבל כמו באבל אנחנו עוברים תהליך הכרוך בכעס על האובדן בצער על האובדן ואח"כ אם צלחנו זאת נגיע לסליחה ורק משם אפשר לבנות מחדש אז כפי שציינתי אותם לא תצליחי לשנות אך מצאי בתוכך את היכולת לשנות ולסלוח ומשם תבני מחדש כאשר השינוי יבוא בתוכך יש סיכוי שיבוא יום בו הם יראו את אושרך ויחזרו בהם וירצו להיות חלק מאושרך ואם לא אל תבזבזי את יפי חייך ואת הזוגיות באנרגיות של כעס אשר יעכלו כל חלקה טובה בתוכך ויתפסו מקום של אהבה וטוב טוב מביא טוב אז בהצלחה רק טוב תמיד
 

goldy

New member
ההיתי בטוח לגמרי שאימך פולניה../images/Emo216.gif

בכל מיקרה: האישה היא הרישונה לדעת והאחרונה להפנים. אני בטוח שמקרה החתונה הוא הקש האחרון בסדרת ארועים שבחרת להתעלם מהם.
 
למעלה