אהלן חברה
הבוקר (11,00) התעוררתי לצלצול הטלפון, אבא על הקו. "מה שלומך? זה עידן ועידנים שלא שמעתיך (לפני שבועיים הייתי בבית) איך זה לעבוד בגשם? חושבים עליך מותק" וכיו"ב דברי חיבה וכיבושין. אחרי כל שיחה כזאת אני נשאר מבולבולבל, איפה קיבינימט היית כשבאמת הייתי זקוק למילה טובה,ליטוף, או חיבוק.(לא שהיום אני לא זקוק) אבל במחשבה שניה אני חושב, טוב מאוחר מלעולם לא. יצאתי לקנות עיתון, מהדלת ממול גניחות אהבה, הרגשתי לחץ באזור החלציים (טוב, לפחות זה) קניתי את העיתון, וסביר להניח שהוא החבר היחידי שאעביר איתו את היום.(מזל שאני עובד מחר). (חברה, אני ממש אוהב סוגריימים, מה לעשות) מתוסכל אני הולך לחדר כושר,לפרוק את תסכולי על העצים ואבנים. (קרי,משקולות ואירובי) אני חוזר הביתה, השמים אפורים, הים אפור, אפור לי בלב. עם כל יום שחולף נגמרת לי האופטימיות (נשארה רק קצת) עד מתי אחיה מהיד לפה? מתי כבר ארוויח מספיק כדי להזמין בחורה לדייט? לצאת למסיבות לרקוד? לחיות את החיים? מתי כבר אוכל לקנות מחשב ולהתחבר אליכם? לכתוב ולהגיב (מה שאני לא יכול להרשות לעצמי בקפה אינטרנט) אנשים, אתם החברים שלי!! אוהב את כולכם!! גם אלו שאני לא מכיר עדיין. כל יום כשאני חוזר מהעבודה, אני נכנס לקפה אינטרנט ועובר על כל ה"שקלא וטריא". סורי אם חירבנתי לכם את המצב רוח, אני בכל אופן, משום מה יותר אופטימי לאחר שהקלדתי לכם את רחשי ליבי. אז שבת שלום לכולכם, ואינשאללה שיהיה לכולנו עם מי להתכרבל,אמן! אני מומר להכעיס לא בגלל שאין לי תיאבון, אלא משום שאין לי אוכל!! ALL I WANT IS EEEL REAL LOVE (ׁרובי וויליאמס,החדש)
הבוקר (11,00) התעוררתי לצלצול הטלפון, אבא על הקו. "מה שלומך? זה עידן ועידנים שלא שמעתיך (לפני שבועיים הייתי בבית) איך זה לעבוד בגשם? חושבים עליך מותק" וכיו"ב דברי חיבה וכיבושין. אחרי כל שיחה כזאת אני נשאר מבולבולבל, איפה קיבינימט היית כשבאמת הייתי זקוק למילה טובה,ליטוף, או חיבוק.(לא שהיום אני לא זקוק) אבל במחשבה שניה אני חושב, טוב מאוחר מלעולם לא. יצאתי לקנות עיתון, מהדלת ממול גניחות אהבה, הרגשתי לחץ באזור החלציים (טוב, לפחות זה) קניתי את העיתון, וסביר להניח שהוא החבר היחידי שאעביר איתו את היום.(מזל שאני עובד מחר). (חברה, אני ממש אוהב סוגריימים, מה לעשות) מתוסכל אני הולך לחדר כושר,לפרוק את תסכולי על העצים ואבנים. (קרי,משקולות ואירובי) אני חוזר הביתה, השמים אפורים, הים אפור, אפור לי בלב. עם כל יום שחולף נגמרת לי האופטימיות (נשארה רק קצת) עד מתי אחיה מהיד לפה? מתי כבר ארוויח מספיק כדי להזמין בחורה לדייט? לצאת למסיבות לרקוד? לחיות את החיים? מתי כבר אוכל לקנות מחשב ולהתחבר אליכם? לכתוב ולהגיב (מה שאני לא יכול להרשות לעצמי בקפה אינטרנט) אנשים, אתם החברים שלי!! אוהב את כולכם!! גם אלו שאני לא מכיר עדיין. כל יום כשאני חוזר מהעבודה, אני נכנס לקפה אינטרנט ועובר על כל ה"שקלא וטריא". סורי אם חירבנתי לכם את המצב רוח, אני בכל אופן, משום מה יותר אופטימי לאחר שהקלדתי לכם את רחשי ליבי. אז שבת שלום לכולכם, ואינשאללה שיהיה לכולנו עם מי להתכרבל,אמן! אני מומר להכעיס לא בגלל שאין לי תיאבון, אלא משום שאין לי אוכל!! ALL I WANT IS EEEL REAL LOVE (ׁרובי וויליאמס,החדש)