אגודת "אפרת"

אמיר.

New member
זה לא ´גבר´ מול ´אישה´

ההחלטה שלא לאפשר הפלות מסוימות, היא החלטה אתית-חברתית שאותה יכולים להוביל גם גברים וגם נשים. לא צריך לתת זכות ווטו לא לגבר ולא לאישה. בניגוד למה שכתבה כאן, יש לעובר זכויות. זה יותר מפוטנציאל של אדם. זה לא ענין של ´הוכחה´ כי אם של ´הגדרה´.
 
אז אכתוב שוב בפירוש שאין אלה

דעותי, אלא הבעה של רעיון ההתיחסות לנושא. בדיוק כמו שכתבת, ענין של הגדרה. אלא, מה לעשות, הגדרה טבעה שהיא צומחת מהבנה, וזו צומחת מידיעה שצומחת מהוכחה.
 
ב"חוקים שבלב" אתמול בלילה

עלתה הסוגיה של האם עוברים קפואים הנמצאים מחוץ לרחם נחשבים חיים, ולמי הם שייכים. ברגע שנוטרל העניין של גוף האשה, זה יצר דיון אחר לגמרי. ממש מעניין.
 

אמיר.

New member
אתיקה אינה תוצאה של הוכחה.

כך גם לא מוסר. וגם פמיניזם אינו תוצר של ´הוכחה´ אלא של אידאה, השקפה. מהבחינה הזאת, פמיניזים דומה אולי לדת (רעיון לא מגובש). אצלי על כל פנים, הפמיניזים נובע בהחלט מהשקפה דתית שכל בני האדם נולדו שווים לפני הבורא.
 
פמיניזם כדת ? הלוואי... ../images/Emo13.gif

זה היה נותן סיכוי להרחבה מזורזת יותר של שורותינו והיות ודת היא דבר אבסולוטי וסגור לשאלות הרי שזה היה ממעיט את מידות ההתלבטות והדו שיח הציבורי בנושאי שוויון
וברצינות - אתה בטח לא רציני כשאתה כותב דבר כזה... הפמיניזם נובע מהשקפה דתית שכל בני האדם שווים ??? רבים וטובים ניסו, מנסים וינסו לבדל את הפמיניזם והפמיניסטיות במאפיינים של קבוצת שוליים - הגרסה הזו של נסיונות הבידול חדשה לי ומקורית למדי.
 
מתי, יש סיבה לשינוי והיא די מבוססת

ככל שעובר הזמן ומתפתחת המודעות מכירות נשים יותר ויותר בכל מנעד הרגשות - גם הסותרים - שלהן. הפלה היא לרוב הנשים טראומה לא קטנה מהבטים רגשיים. יכולה להעיד על כך ממקור ראשון. במרחק של 20 שנה זה עדיין כואב. המודעות המתפתחת - אישית, פמיניסטית ומכל הבט שהו - משכינה שלום בין רגשות סותרים כי יש להם זכות קיום בכפיפה אחת ובתוך אישה אחת... אני באופן גורף בעד זכות האישה על גופה ומודיעה באופן מוחלט שלא אפיל שוב... עדיין, ההכרעה היא של האישה עצמה ולעיתים מחיר המשבר נמוך ממחיר ההריון והלידה. מי אנחנו שנחליט עבור אישה אחרת ? מי הגבר שיחליט עבור אישה כלשהי גם אם העובר מזרעו נוצר ? ההשלכה המרכזית היא על שלומה ועל חייה, לא עליו.
 

סאטיר #3

New member
נגעת כאן בנושא חשוב

שיותר ויותר מקבל משמעות - זכות הגבר על צאצאו/צאצאיתו. אני מניח שכאשר קיימת סכנה אמיתית לאם, שיקולי הגבר חסרי חשיבות, אבל אם לא קיימת כל סכנה, הרי ההגיון שהפעיל אותנו בתגובות לבחור שפתח פתיל בנושא "גניבת זרע" ואחריותו לצאצאית/צאצא חייב לפעול גם כאן. שאם לא כן, הרי גם במקרה של גניבת זרע אין לו, לגבר, כל אחריות.
 

סאטיר #3

New member
ועוד -

פעמים רבות, במקרי הפלה של בנות נוער נדרש הנער, או הוריו, לממן את ההפלה, ואגב כלל לא טורחים לשאול אותו לגבי עמדתו בנדון. ושוב מזכרונותי העתיקים - משהו יש איזו הנחה שגברים, משום מה אדישים לענין הזה. כאשר חברתי דאז הפילה, כמובן בלי לבדוק את עמדתי האמיתית, אלא קיבלתי הודעה על כך,הגעתי לביה" ח ונכחתי בזמן ההפלה לידהּ. כמובן שעיני הנוכחות (אמהּ והנשים בצוות הרפואי וכו´) היו מאשימות מאוד (ואולי אלה רק רגשות האשם שלי). תחושת האבל שלי היתה קשה מאוד. לא היה לי עם מי לדבר על כך, אף אחד לא חשב/ה שאני ראוי לשיחה בכלל, כמו אני "פושע" או משהו.
 

four seasons

New member
שיוויון אידאלי

שיש הפרדה והגדרה ספציפית לכל ג´נדר שיוויון בין נשים לגברים, (קריירה, שכר, הורות) זכויות לגיטמיות לכל ג´נדר, שיחרור (האישה מכבלים חברתיים, תפקידה, מעמדה, הגבר מול החברה שלא תמיד מפרגנת, הוא לא גבר הוא נקבה תגובות שמתקבלות הן ע"י גברים והן ע"י נשים) סוגיות שהן יחודיות (סרטן השד או סרטן האשכים) היום אנחנו רחוקים משיוויון כזה וכל אחד מבני המינים משלם מחיר בתחום מסויים מפני שעכשיו זה כעס והתרכזות אישית. חנה כתבה שיש סיבה לשינוי, דעתי שיש סיבה לפרשנות ולא לשינוי הסטטו הפמינסטי, חשוב לי להסתכל על כל התמונה.
 
סאטיר, בתשובה לדבריך

הסוגיה של זכות הגבר על העובר היא סוגיה סבוכה - אתית, מוסרית. המקום בו היא זוכה לפישוט בוא מיקומו של העובר....בכל מקרה ההשלכות של הפלה או הריון ולידה ובעיקר של גידול הילד הוא על האישה. אני חושבת שהעיסוק בסוגיית זכות הגבר יש לה מקום אבל עדיין - במצב החברתי הלא שוויוני - יותר תאורתי ממעשי (למעט מקרים פרטיים פה ושם). אולי, מה שאתה מצביע עליו - העדר טיפול באב שמאבד את עוברו - מהווה כיוון חשיבה שיסייע לשינוי כלשהו בכל מערך הכוחות הבין-ג´נדרי בנושא העול והזכות. אולי אם היות מכירים באובדן של האב היו גם אבות שמדחיקים את האובדן ומתכחשים לו בשם הגבריות, מתחברים אליו וזה היה מוביל אותנו צעד אחד קדימה לחברה יותר מתוקנת. כמו, להבדיל, העדר הכרה של החברה הישראלית ומוסדותיה בשכול של אחים ואחיות שכולים, שזכה להארה וטיפול בשנים האחרונות ופתאום אלו שלא חשפו את השכול החלו לחשוף אותו ולהתמודד איתו. בינתיים - בסיטואציה לא שוויונית, באה זכות האישה על גופה לפני זכות הגבר על עובריו.
 

סאטיר #3

New member
חנה - לקח לי זמן לענות לך

אני די קרוע בין ההגיון בתשובתך לבין תחושת האבל שחוויתי לפני שנים רבות. בסיכומו של חשבון, אני נוטה עדיין להסכים אתך.
 
למעלה