אההה ....
אני קוראת אותך ונדמה לי שכאילו לפני רגע זה יצא ממקום עמוק אצלי. ומרגישה אפילו מבויישת...ואשמה
משו...כי מעולם כשהסיגריה היתה בפי או בידי, לא חשבתי על הנזק שזה גורם לסביבה הגרעינית שלי (לפחות הם הא?)
וכמה שזה מייסר אותי היום. זה היה אני והסיגריה. אני נזכרת ומצטמררת נורא. איך העזתי לכעוס על ילדיי שהתחננו שאפסיק לעשן. או אורחים שבאו אלי...אלי כן? והעזו לדרוש ממני לא לעשן לידם. מנעתי מעצמי ללכת לבתים שהעישון היה אסור שם. נסיעה לחו"ל היתה בבחינת עונש ...שעות הטיסה ללא עישון, הקניית תרבות "האויר הנקי" ביותר ויותר מדינות...איזה עונש זה היה לי. הנסיעה האחרונה הרגשתי לראשונה נפלא ולא בגלל שאני לא מעשנת (מוזר) אלא בגלל שהיה לי קל לעבור את שעות האויר בלי עישון (מצחיקולה הא?). משו מעניין כן קורה לי וזה: אני פחות עצבנית כעת ללא העישון. היות ונגעת בנקודה הרשי לי לגנוב איתך סוד...אני הרבה יותר רגועה כעת מאשר הייתי בתקופת העישון וכעת שדיברת על זה נדמה לי שהעישון פשוט המריץ את העצבים שלי...האיץ את דופק הלב... אבל שיט כמה שנהנתי לעתים הייתי צוחקת שהסיגריה בשבילי זה כמו "חצי זיון" (אופס...)
אז אם היום אני לא עצבנית ודיי רגועה, יחסית, מוצאת עצמי כעת מטפסת על קירות ברגעים של "חייבת סיגריה". וכל הפטנטים מתחילים לפעול: שותה המון מים, עושה תרגילי נשימה כאלה כאילו אני בלידה
עושה משהו לא צפוי אבל שיש בו כדי להעסיק את ידיי, כמו הדחת כלים, כמו לגלוש באינטרנט או עיסוק אחר
אבל מה
כל עיסוק אחר מזכיר לי שבעבר זה היה מלווה בהצתת סיגריה.
אז את מבינה איזה מילכוד זה ... כי אני רק היום מתחילה להבין מה עובר נרקומן אמיתי וכל כך כואבת (שמת לב שאמרתי נרקומן אמיתי. כאילו אנחנו
לא נרקומניות אלא סתם סיגריותהוליות?) אוקצור לא קלה היא לא קלה דרכנו
(זה אמנם נשמע כמו השיר אבל קשה כמו אבן). ותחזיקי מעמד ובואי לקטר כאן, יש חלק שכבר מעבר לשלב ויש כאלה שמקטרים בדיוק כמוך...עשן לא יוצא אבל לפחות לא נכנס
וכדי להוציא את העצבים הייתי ממליצה על "נחום תקום" (זו כזו בובה כמו בבושקה רק כזו שמנפחים אותה מנחיתים עליה
בוקס והיא מתיישרת מחדש לבוקס הבא
) אחלה רעיון
רוני רק 5.5 ימים? מתה כבר לפגוש בך ב-365