אביה

חודש אחרי תחילת הלימודים האקדמיים שלי

כבר מצאתי את עצמי בחדר של המרצה, נאלצת להוכיח שאני שפויה.

מספר ימים לפני שלחתי לה רצף מיילים שהיו מיועדים לגבר שלי,
עד שגיליתי שהנמען זו המרצה ששולטת על ההכשרה המעשית שלי בהמשך.

המייל הרביעי היה מייל תחנונים, שתמחוק ולא תקרא את הקודמים.
היא ענתה ״בסדר״ ובמייל הבא כבר זומנתי אחר כבוד למשרדה.
כשהיא אמרה את המילה ״פרוייד״ הצטמררתי ממש.
היה לי ברור שזה עתיד להדרדר.

נגמר הסמסטר ואני קיבלתי אזהרה תחת התיוג של ״סטודנטית חסרת גבולות״,
כאשר רק אני והיא יודעות את הסוד שיתר חברי הוועדה לא ידעו-
אילולא המייל ההוא, הייתי עוד סטודנטית מין המניין.

אני רגילה לחיות חיים כפולים, להסתיר ולשמור סודות. אין לי ברירה.
בגיל 26 (כן כן!) הגיע הזמן להשלים עם זה.
יש דברים שמקומם הוא בחדרי חדרים. יש סודות שמקומם הוא חדרי הלב שלי.
גם שלו.

תמיד הפורום היה המקום היחידי שבו אני הבאתי את האמת השלימה.
אוחח זה היה מענג. השפל והגבוה, העלוב והנשגב,
הטומאה והקדושה, הדיכאון והאופוריה, כל זה מצא פה ביטוי.
בחוץ הייתי נאלצת ללבוש זהויות ולפשוט אותן כל פעם מחדש,
אבל פה בקושי שמרתי על שאריות של פאסון.

העונג הזה נגמר כשהמקום הזה הפך לאישי מידי ושוב נאלצתי לעטות עליי פאסון,
ועבור זה אין לי צורך ורצון להתכתב עם זרים.
ובכל זאת אני נדחפת לכתוב פה שוב.
המקום שביטא עבורי את מלחמת היצרים והדחפים התמידית שבנפש האדם,
כי המלחמה הזו נמרחה פה מידי יום באופן הכי בוטה שלה, אך גם אינטימי ומרגש.

כל בוקר הייתי מתעוררת למלחמה הזו.
לפעמים נצחתי, אבל בדרך כלל נחלתי כישלון מוחץ.
אלוהים עדי כמה פעמים נפלתי מהרגליים מרוב תבוסה.
אלוהים עדי שהייתי יושבת על רצפת באמבטיה ומאוננת שהוא מחבק אותי.

ואז נהיה לי שקט
שקט טוב
בערך (כי אני ממשיכה להיזרק למטה מפעם לפעם)
מצאתי את התמהיל המושלם עבורי.
יש לי שני גברים שאיתם אני בזוגיות ארוכה. כל אחד בנפרד, כמובן.
כל אחד הוא עולם ומלואו. כל אחד הוא שונה לגמרי.
כל אחד מהם ממלא לי צרכים אחרים, ואת שניהם אני אוהבת אהבת אמת.
ובמעונות הסטודנטית אני נעה בין העולם הדתי וחילוני כל יום.
בבקרים אני עם הדתיות שלי- בחורות שהן גאווה הציונות הדתית.
ובערבים אני מתפרקת עם החברים האחרים, שאיתם אנחנו חולקים סודות תחת שכרות.
והכל קיצוני, מוחלט וטוטאלי.
אני מתמסרת לכל צד שלי, וזה גורם לי אושר.
כל הקצוות שהטלטלתי ביניהם מסוחררת ומטורפת, התחברו באופן כמעט הרמוני.

טוב לי.
אלוהים הקשיב לי על רצפת האמבטיה והסכים לחבק אותי.
 
מה פתאום


 

wish2

New member
קראתי אותך לרגע ויצאתי

התרגשתי.
לא יכלתי להמשיך.
תמיד אמרתי לך שיש בשתינו מהדומה.
קמתי והרגשתי את הדופק שלי מהיר יותר ופחדתי שאני אתחיל לבכות.
כל כך הרבה בכיתי בשנה האחרונה.
כל כך הרבה בכיתי בשנים האחרונות.
לפעמים שאלתי את עצמי מאיפה המאגר הזה של הבכי.
איך הוא לא נגמר.
אלוהים הזה שאנחנו מעריצות.
מתכחשות לו באור יום ומצטנפות לאורו המנחם בלילה.
אני כועסת עליו שמש.אני כועסת על אלוהים.
הגיעה לי הרבה יותר שלוות נפש ממה שהוא העניק לי.
אני מקללת אותו ואז מבקשת סליחה.
לראות אותך פה עכשיו זה כמו קרן אור.
במיוחד אחרי מה שאני רואה שכתוב פה כשנכנסתי.
שום דבר לא השתנה פה עדיין יש את אותה אחד שליבה נגוע ומילותיה רעות.
אבל אנחנו כן.
האנשים כן.
גם לי הפורום הרבה זמן היה מקום שבו האני האמיתית יוצאת.
אני שלא מפחדת ולא איכפת לה לצעוק שהיא מינית ושהיא אישה ושזה ההומור שלי.
המקום הזה היה מקום לנשום קצת אוויר כשחיי הכפולים שלי איימו להשתלט עליי ולרמוס אותי.
והכרתי פה כמה אנשים נפלאים.
אז השתנינו
אני למדתי להיות חזקה יותר,להיות לוחמת.
קעקעתי את זה לא רק בתודעה שלי אלא גם על הגוף.
למדתי איך זה מרגיש כשמישהו חורט לך על הלב ומנפץ אותו.
למדתי שעשרים גברים שיכנסו לך לגוף לא יוכלו למחוק טעם של נשיקה אחת של מישהו שאהבת.
את נותנת להכנס לגוף ולא לנשמה.
את מפחדת שמישהו יכנס לך ללב שוב אז את חוסמת.
בהתחלה את מרגישה חצי מטורפת,מקולקלת,לא נקיה.
את בוכה אחר כך.
ואז את פשוט כבר לא מרגישה כלום וזה לא משנה לך מי מתקשר אחר כך.
כולם נעלמים בלי להשאיר חותם.
ולמדתי שהחיים לעולם לא הוגנים.
שאנשים רעים מקבלים קלפים טובים.
ושאנשים טובים פשוט עושים את הכי טוב עם מה שיש להם כי אין להם ברירה.
ואני כותבת וממש בוכה עכשיו.
את ריגשת אותי.
וזה השיר שלי בשבילך.
הכי בהצלחה בלימודים.את תצליחי.
אוהבת.

 
כשכתבתי חשבתי עלייך

&nbsp
בכלל, חשבתי עלייך הרבה לאחרונה :)
אחרי ששלחתי ממש ממש קיוויתי שתכתבי לי. איזה כיף לי.
&nbsp
אחותי לקחה השנה קורס בתואר על ההגות של הרמב"ם.
היא ספרה לי על רעיון ביהדות שהיא למדה שם, משהו שנחרט בי.
השכר והעונש גלומים במעשה. הם אינם חיצוניים ותלושים, אלא פועל יוצא של ההתנהלות שלנו.
כשאדם הולך נגד הטוב לו והנכון לו, במובן העמוק, הוא נענש מעצם המעשה. דבר דומה הוא לגבי שכר.
&nbsp
כל לילה של ריקנות הוא עונש על כך שהתנגדנו לצורך האמיתי והטבעי לנו- שיגעו לנו בנשמה ואחר כך בגוף.
שיגעו בעדינות, ברכות, כי אם לא את מתפרקת לאלף חתיכות כמו עלה יבש ביד גסה.
עשיתי עסקה עם אלוהים- אני נכנעת ולא נלחמת יותר. לא אלך נגד הטבעי לי, אהיה חלשה ונזקקת,
והוא יהיה לי לאב.
&nbsp
השני שלי הוא מהאליטה של המגזר הציוני דתי- ירושלמי בלונדיני\ג'ינג'י כחול עיניים (הכל בסדר. הראשון שלי שחור :)),
שגדל בישיבות התיכוניות, וסיים לימודים גבוהים בעברית. בחור טוב, חכם, סופר אליטיסט, חננה.
אמרתי לו שאחרי שגמרתי במחשבות על שאלוהים מחבק אותי, נרעדתי ביראה.
"שמש, אלוהים נראה לך כמו רב חמור סבר שהכרת מהאולפנית. אבל אלוהים ברא אותך כפי שאת- יצרית, תשוקתית, סוטה, אמוציונאלית. אלוהים הוא היצר, הוא הכל. הוא ברא אותך מושלמת.
והוא היה שם לחבק אותך על רצפת האמבטיה".
&nbsp
את מפחדת כי אהבה לוקחת ממך את השליטה ואת הבחירה. אהבה הופכת אותך לתלוי, למכור, לנזקק,
וזה מפחיד כי את עירומה ופגיעה, וכשמישהו נכנס מתחת לעור שלך,
קשה לך להגן על עצמך.
אין טעם להילחם בזה. את תפסידי בכל ניסיון.
&nbsp
את העוצמה שלך, את השליטה ואת התבונה, תשקיעי בבחירת הגבר שאת מכניסה מלכתחילה לחייך.
והוא יהיה כזה שישמור עלייך, יגן עלייך, יהיה לך לחבר ומשפחה.
הוא יהיה זה שאיתו, כמו אלוהים, תוכלי להיות חלשה, נזקקת, מגעילה, מטונפת, בלי פאסון,
והוא יחשוב שאת הדבר הכי נהדר בעולם.
&nbsp
פעם חשבתי שיש שתי אפשרויות- יצר ותשוקה אל מול בורגנות משעממת.
אבל זה לא נכון.
אהבה שקטה ויציבה היא בסיס לטירוף חושים שאין שני לו.
את מרגישה את החום עובר לך מהראש דרך הלב ועד לתחתונים.
אף פעם לא נרטבתי כל כך הרבה

&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

wish2

New member
אני אעניק לך את המשפט שלי שמש

"ליבי מפויס למפרע".
קראתי את זה בספר על רחל.
מדובר על כניעה מרצון.
את לא מפסידה.
את פשוט מפסיקה להלחם ואת מקבלת מראש כל גזר דין,כל כאב,כל דחיה.
זו אני היום.
קיבלתי נוקאוט מהחיים וקמתי שוב וקמתי שוב.
אז אפילו שכל הגוף כואב לי אני ממשיכה.
אבל אני לא אותו דבר.
אני לא מאמינה באף אחד חוץ מבעצמי.
אני חייבת לדאוג לי כי אף אחד לא נשאר איתך לתמיד.
לא ההורים ולא גבר.
את יכולה להתאמץ ולנסות להיות מושלמת אבל אם מישהו לא אוהב אותך אז הוא לא אוהב.
וזה לא חשוב שהיית מוכנה לעשות הכל ולהרגיש שפירורים זו הסעודה הטובה ביותר.
אם מישהו מוחק אותך מליבו בשניה אז את לא היית שם בכלל.
היית עוברת אורח.
ואם אלוהים נוגח בך כל פעם כשאת קמה אז הוא לא אלוהים טוב ומיטיב.
הוא אלוהי זעם.
אין לנו באמת זכות בחירה.
אין שכר ועונש.
כי את יכולה להיות טובה וליבך נקי וזה לא יעזור לך יותר מידי.
את את טובה אז זה כי את לא יכולה להיות אחרת.
אז אני מתנהלת לי ככה.
מוצאת לי ריגושים.
משביעה את האש שיש בי.
אני מניחה שאני מתוחכמת יותר לכאורה.
יותר אישה.
אבל אני מתגעגעת למי שהייתי ולתמימות שלי שליטפה מבפנים.
גברים.
היו לא מעט.
בהתחלה הייתי מכאיבה לעצמי,נכנסת למיטה עם מישהו ובוכה.
קטע... לא תמיד איכפת להם.
היה אחד,מרצה למדעי המדינה.שכיסה אותי וחיבק ואמר לי שאסור לי לעשות סקס עם הנשמה שלי ככה פצועה.
שאני צריכה להחלים.
לא הקשבתי.
רציתי להיות חזקה,מחושלת.
ונהייתי.
כמו שכתבתי,נכנסים לי לגוף ולא ללב.לשם אין כניסה.
וגם אם רציתי קצת יותר וזה לא עבד אני לא זוכרת את זה אחר כך.
איך אפשר לשבור שוב משהו שבור?
לפני כמה שעות מישהו שקצת הרגיש לי בבטן טוב סימס לי שהוא כבר לא רוצה איתי שום דבר.
משהו בהתנהגות שלי הוריד לו ממני.
זה כאב לאיזה שעה ואז עבר.
אני לא יכולה לכפות על מישהו לרצות אותי.
זה אף פעם לא עובד.
אז אני מפוייסת עם זה.
היו לפחות שניים ממש טובים השנה שרצו אותי ממש.
רצו לקחת אותי לחיים שלהם בשלמות,ללטף לי את הפנים ולתת לי להישען.
אני ברחתי.
אחד מהם התקשר אליי שבוע שעבר לספר לי שיש לו בת זוג.לציין עובדה שפיספסתי אותו.
ואני רק חשבתי על הלב שלי שהוא כל כך שבור שאין סיכוי להרכיב אותו בכלל.
למה שמישהו ירצה להרכיב אותי?
אני יודעת שאני לא רוצה.
כי כמו שעיברי אומר "יותר טוב כלום מכמעט"
אני לא רוצה כמעט.אני אף פעם לא רציתי.
אני רוצה אש ותשוקה ואורגזמה מהראש ואז שניה מטלטלת ומרעידה.
ואני רוצה לשאת עיניים מעריצות למישהו ולדעת שאני שלו.
&nbsp
נחזור לאלוהים.
ולתענוגות.
פעם כשהייתי מאוננת הייתי גומרת וקצת מרגישה מלוכלכת.
היום כבר לא.
אני נקיה.
מבפנים אני נקיה.
עינויי הנפש מטהרים אותך.
וגם הגבר המלוכלך ביותר לא יטנף אותי.
אני אלבש סחבות ואני ארגיש נסיכה.
חוזרת אל מה שכתבת.
אהבתך לשניים.
שמש אהובה שלי כשיש אחד שכבש אותך באמת לא יהיה מקום לאף אחד אחר בעולמך.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
משוגעת קטנה

&nbsp
רסקת לי את הלב
&nbsp
את צודקת. את לגמרי צודקת במשפט האחרון.
אבל אני לא יכולה לענות לך, כי הדברים שאכתוב אפילו פה לא יכולים להכתב...
&nbsp
&nbsp
ואת צודקת בהרבה ממה שכתבת למעלה.
עניתי לך מונעת מהצורך לנחם ולעודד, אבל זה קשקוש.
לא בחרתי ואני בכלל לא יודעת איך בוחרים.
&nbsp
&nbsp
זה קרה לי.
חשבתי שלעולם איבדתי את התמימות שלי,
אבל זכיתי להרגיש את זה שוב בזכותו
קצת
אבל מספיק כדי שאתמכר לזה...
&nbsp
ואני אשכרה מאמינה שזה אפשרי
גם אחרי שהלב שלך כבר מרוסק...
&nbsp
&nbsp
 

wish2

New member
אוהבת את זה שאת פה

לב שלם הוא לב שבור.
&nbsp
אני לא יודעת.
אני רק יודעת שאנחנו מתנפצים על החיים.
וכל פעם כשחוזרים מדממים אל החוף זה כואב פחות.
&nbsp
אף אחד בעולם הזה לא ישבור אותי שוב.
אני צוחקת על העולם.
מתגרה בו ומתגרה באלוהים.
פעם הייתי מתריסה בשקט.
היום זה בקול.
וכמו שכתבתי.
ליבי שלי מפויס למפרע.
&nbsp
אני מנסה להזכר בשיר אחד..
אני אחזור איתו.
&nbsp
 
:) עידו, חלמתי שאתה מבקש ממני חברות בפייסבוק

&nbsp
מייקל עדיין הגבר הכי יפה בעיניי.
היינו מוטרפים.
אני לא יודעת אם היינו מצליחים להתנתק אחד מהשני,
אילולא נכלא.
&nbsp
סירבתי לבקר אותו בכלא. שנתיים וחצי לא ראיתי אותו. בקרוב הוא אמור להשתחרר,
והחלטתי לא לפגוש אותו. אני מפחדת שהוא יכנס שוב ללב שלי...
&nbsp
בנוגע לגברים שלי אז כן, ובשפיות.
את שניהם אני מכירה שנתיים. הרבה זמן במושגים של נוודה.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
למעלה