אבחנה מבדלת
- פותח הנושא רותי311
- פורסם בתאריך
לפנות לפסכיאטר שמומחה בהפרעות תקשורת
אני מאמינה גדולה ב"תחושות בטן" של הורים, ואם יש לך ספק שיש משהו מעבר להפרעת קשב, כדאי לבדוק.
בניגוד להפרעת קשב, שדיי קל להבחין בה, כאשר היא "מעורבבת" עם הפרעת תקשורת - רק מישהו שמבין יכול להבחין בזה.
אני ממליצה ללכת לפסכיאטר (עם דגש על התמחות בתחום הפרעות תקשורת) כי אם יתברר שאת צודקת - את כבר בדרך לאבחון שיוכר על ידי ביטוח לאומי וזה מהיר יותר ומעט זול יותר מאשר אבחון דרך מקומות ייעודים לאבחונים כאלה (לדוגמא פסכיאטר + פסיכולוג פרטיים לעומת בי"ח אסף הרופא-דיצה צחור) - והסיבה היא הגיל של בנך - ככל שהאבחון נעשה בגיל מאוחר יותר כך יש פחות אופציות ופחות דחיפות (לא מובן לי למה)
מנסיון (2 בנים שאובחנו בגיל מאוחר - הפרעת קשב + PDD)
ואם התברר שזה לא משהו שקשור לספקטרום, הפסכיאטר יכול לבדוק איתך סוגי טיפולים מומלצים (או מינון שונה/אחר לתרופה שהוא לוקח)
אני מאמינה גדולה ב"תחושות בטן" של הורים, ואם יש לך ספק שיש משהו מעבר להפרעת קשב, כדאי לבדוק.
בניגוד להפרעת קשב, שדיי קל להבחין בה, כאשר היא "מעורבבת" עם הפרעת תקשורת - רק מישהו שמבין יכול להבחין בזה.
אני ממליצה ללכת לפסכיאטר (עם דגש על התמחות בתחום הפרעות תקשורת) כי אם יתברר שאת צודקת - את כבר בדרך לאבחון שיוכר על ידי ביטוח לאומי וזה מהיר יותר ומעט זול יותר מאשר אבחון דרך מקומות ייעודים לאבחונים כאלה (לדוגמא פסכיאטר + פסיכולוג פרטיים לעומת בי"ח אסף הרופא-דיצה צחור) - והסיבה היא הגיל של בנך - ככל שהאבחון נעשה בגיל מאוחר יותר כך יש פחות אופציות ופחות דחיפות (לא מובן לי למה)
מנסיון (2 בנים שאובחנו בגיל מאוחר - הפרעת קשב + PDD)
ואם התברר שזה לא משהו שקשור לספקטרום, הפסכיאטר יכול לבדוק איתך סוגי טיפולים מומלצים (או מינון שונה/אחר לתרופה שהוא לוקח)
לגבי יתרונות וחסרונות
כמו שכתבו לך פה ההבדל הוא גדול מאוד, אבל אם הוא אכן על הספקטרום חבל מאוד שלא לתת לו את הכלים המתאימים.
טיפול רגשי בילד על הספקטרום מאוד שונה והרבה יותר יעיל, אם זה אכן הקושי של בנך וחבל שפחד וחשש ימנעו ממנו לעשות את הצעדים שיכולים, בסופו של דבר, להפחית את השונות שמפריעה לו היום.
ולגבי אורך האבחון על הספקטרום - זה לא ממש קרטריון
כשהפסכיאטר שואל שאלות שמהם עולה שהילד לא מצליח לנחש מה אחרים יכולים לחשוב, לא מזהה הבעות פנים "פשוטות", לא יכול להסביר מה זה חבר ועוד, הכיוון דיי ברור, אם הפסכיאטר מגיע למסקנה שאכן הילד על הספקטרום בתוך שעה זה יכול להיות מספיק, אבל בכל מקרה בשביל לבסס את העניין ולקבל את ההכרה את צריכה גם אבחון פסיכולוגי שזה האבחון הארוך והספצפי (ולכן גם היקר).
שוב - מנסיון
כמו שכתבו לך פה ההבדל הוא גדול מאוד, אבל אם הוא אכן על הספקטרום חבל מאוד שלא לתת לו את הכלים המתאימים.
טיפול רגשי בילד על הספקטרום מאוד שונה והרבה יותר יעיל, אם זה אכן הקושי של בנך וחבל שפחד וחשש ימנעו ממנו לעשות את הצעדים שיכולים, בסופו של דבר, להפחית את השונות שמפריעה לו היום.
ולגבי אורך האבחון על הספקטרום - זה לא ממש קרטריון
כשהפסכיאטר שואל שאלות שמהם עולה שהילד לא מצליח לנחש מה אחרים יכולים לחשוב, לא מזהה הבעות פנים "פשוטות", לא יכול להסביר מה זה חבר ועוד, הכיוון דיי ברור, אם הפסכיאטר מגיע למסקנה שאכן הילד על הספקטרום בתוך שעה זה יכול להיות מספיק, אבל בכל מקרה בשביל לבסס את העניין ולקבל את ההכרה את צריכה גם אבחון פסיכולוגי שזה האבחון הארוך והספצפי (ולכן גם היקר).
שוב - מנסיון
אמא מודאגת3
New member
גם הבת שלי עונה כך
ששואלים אותה לגבי חברים, כי היא עברה הרבה הצקות מחבירה לכיתה התקשורתית במקום שהיה צריך בעצם להגן עליה מההצקות..
ששואלים אותה לגבי חברים, כי היא עברה הרבה הצקות מחבירה לכיתה התקשורתית במקום שהיה צריך בעצם להגן עליה מההצקות..
לכולכן ילדים בתפקוד גבוה?
ילד בתפקוד גבוה לא יכול להסביר מה זה חבר?
הבן שלי יכול ליצור קשרים חברתיים, אבל זה לא קל לו. הוא מציק הרבה, מפרש דברים בצורה לא תמיד נכונה. מסתכל כל דברים שנעשים לו כאילו זה תמיד נגדו. אם מישהו אמר לו משהו וטעה - יחשוב שהוא שיקר לו, זה מתורגם אצלו לכעס מידי ואלימות לעיתים.
אבל הוא גם יודע לוותר לפעמים ולכן לדבר בשפה רגשית- כלומר החלק של הבעל פה והניתוח הוא מבין - קשה לו ביישום
אין לו קשיים בלימודים.
קושי בוויסות רגשי, ממהר להתפרץ וקשה לו לשלוט בתגובות.
כן יש טקסיות - בשינה, בצפייה בטלויזיה ועוד (אני אומרת לו שזה הרגל והוא אומר לי זה מסורת
- כמובן שאם מערערים משהו מההרגלים האלו זה מוביל להיתפרציות. הוא גם חוזר הרבה פעמים על הבקשה שלו (לא ברצף כמו בפלפלים צהובים) עד שמקבל התייחסות , אבל זה קצת מזכיר...
חשבתי שהתגובות כאן יתנו לי כיוון - אבל אני עוד יותר מבולבלת.
ילד בתפקוד גבוה לא יכול להסביר מה זה חבר?
הבן שלי יכול ליצור קשרים חברתיים, אבל זה לא קל לו. הוא מציק הרבה, מפרש דברים בצורה לא תמיד נכונה. מסתכל כל דברים שנעשים לו כאילו זה תמיד נגדו. אם מישהו אמר לו משהו וטעה - יחשוב שהוא שיקר לו, זה מתורגם אצלו לכעס מידי ואלימות לעיתים.
אבל הוא גם יודע לוותר לפעמים ולכן לדבר בשפה רגשית- כלומר החלק של הבעל פה והניתוח הוא מבין - קשה לו ביישום
אין לו קשיים בלימודים.
קושי בוויסות רגשי, ממהר להתפרץ וקשה לו לשלוט בתגובות.
כן יש טקסיות - בשינה, בצפייה בטלויזיה ועוד (אני אומרת לו שזה הרגל והוא אומר לי זה מסורת
חשבתי שהתגובות כאן יתנו לי כיוון - אבל אני עוד יותר מבולבלת.
שווה להיבדק
שווה להבידק למרות שממה שאת כותבת זה לא נשמע שלילד יש בעיות בתקשורת בהכרח. גם ילדים "רגילים" חוזרים על בקשה כמה פעמים אם הם חושבים שהם יקבלו את מה שהם רוצים. קוראים לזה "נדנוד". השאלה היא האם זה קורה גם כאשר הילד אמור להבין שהנדנוד לא יעזור. נניח למשל שהוא יודע שלא אוכלים ממתקים בשעת ארוחת ערב. אחרי כמה פעמים שהוא מנדנד וזה לא עוזר הוא אמור להבין שזה לא יעבוד ולא לעשות את זה יותר. ההורה צריך להיות ברור ועקבי. במקרה של אוטיזם החזרתיות לאו דווקא קשורה לתוצאה הסופית - התגשמות הרצון והעקביות של ההורה לאו דווקא תעזור.
לכולנו יש הרגלים. השאלה אם זה עולה כדי אובססיביות וכפייתיות -ממה ההרגלים האלה נובעים ומה הם באים לשרת. כך למשל, טקס קבוע לפני השינה עשוי להקל על תהליך ההירדמות שהוא לא תמיד פשוט גם לילדים "רגילים".
את מתארת שהבן שלך משתלב בלימודים היטב, ויודע ליצור קשרים חברתיים גם אם הוא מתקשה בכך.
בכל מקרה שווה להיבדק ועדיף לדעתי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים לגבי קשיי הויסות. לעתים תגובות נכונות של ההורה והעברת מסרים ברורים יכולות למתן את ההתפרצויות.
שווה להבידק למרות שממה שאת כותבת זה לא נשמע שלילד יש בעיות בתקשורת בהכרח. גם ילדים "רגילים" חוזרים על בקשה כמה פעמים אם הם חושבים שהם יקבלו את מה שהם רוצים. קוראים לזה "נדנוד". השאלה היא האם זה קורה גם כאשר הילד אמור להבין שהנדנוד לא יעזור. נניח למשל שהוא יודע שלא אוכלים ממתקים בשעת ארוחת ערב. אחרי כמה פעמים שהוא מנדנד וזה לא עוזר הוא אמור להבין שזה לא יעבוד ולא לעשות את זה יותר. ההורה צריך להיות ברור ועקבי. במקרה של אוטיזם החזרתיות לאו דווקא קשורה לתוצאה הסופית - התגשמות הרצון והעקביות של ההורה לאו דווקא תעזור.
לכולנו יש הרגלים. השאלה אם זה עולה כדי אובססיביות וכפייתיות -ממה ההרגלים האלה נובעים ומה הם באים לשרת. כך למשל, טקס קבוע לפני השינה עשוי להקל על תהליך ההירדמות שהוא לא תמיד פשוט גם לילדים "רגילים".
את מתארת שהבן שלך משתלב בלימודים היטב, ויודע ליצור קשרים חברתיים גם אם הוא מתקשה בכך.
בכל מקרה שווה להיבדק ועדיף לדעתי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים לגבי קשיי הויסות. לעתים תגובות נכונות של ההורה והעברת מסרים ברורים יכולות למתן את ההתפרצויות.
זה העניין
כבר היינו אצל פסיכולוגים, כבר עשינו הדרכות הורים בכל הצבעים ומכל המינים
ולשאלתך - לא, זה לא נדנוד , זה פשוט קושי להמתין , שיוצא בחזרתיות של הבקשה. אם אני עסוקה במשהו ואומרת שאתפנה עוד מס' דקות, רוצה לדעת כמה בדיוק על הדקה. לא יכול להמתין ב כ ל ל . הוא יכול להסתכל על השעון שיחלפו חמש הדקות שהבטחתי לו. לא לבהות חמש דקות מול השעון, אבל יסתכל לפחות 5-6 פעמים לראות מה המצב. ובכל זאת יגיע לבדוק מה קורה איתי במהלך החמש דקות האלו, אולי מסיימת לפני הזמן?
אני מבינה שאוטיזם זה שילוב של המון דברים
ושיש ילדים שמאובחנים רק בגילאים מאוחרים. כנראה שאף אחד לא ממש שם לב שיש להם בעיה. משמע קשה מאוד לאבחון!!
כבר היינו אצל פסיכולוגים, כבר עשינו הדרכות הורים בכל הצבעים ומכל המינים
ולשאלתך - לא, זה לא נדנוד , זה פשוט קושי להמתין , שיוצא בחזרתיות של הבקשה. אם אני עסוקה במשהו ואומרת שאתפנה עוד מס' דקות, רוצה לדעת כמה בדיוק על הדקה. לא יכול להמתין ב כ ל ל . הוא יכול להסתכל על השעון שיחלפו חמש הדקות שהבטחתי לו. לא לבהות חמש דקות מול השעון, אבל יסתכל לפחות 5-6 פעמים לראות מה המצב. ובכל זאת יגיע לבדוק מה קורה איתי במהלך החמש דקות האלו, אולי מסיימת לפני הזמן?
אני מבינה שאוטיזם זה שילוב של המון דברים
ושיש ילדים שמאובחנים רק בגילאים מאוחרים. כנראה שאף אחד לא ממש שם לב שיש להם בעיה. משמע קשה מאוד לאבחון!!
יש גם אבחון יתר
אוטיזם אלה קשיי תקשורת. לא כל הילדים שמאובחנים בספקטרום האוטיסטי בהכרח חווים קשיי תקשורת.
מה שאת מתארת נשמע יותר כחוסר סבלנות מאשר כקשיי תקשורת. האמירה "עוד כמה דקות" לא ברורה לו מספיק והוא, בצדק לשיטתו, רוצה לדעת בכמה דקות מדובר. הדרישה המבהירה שלך להמתין 5 דקות ברורה לו. השאלה היא האם לפעמים 5 דקות זה לא בדיוק 5 דקות (פחות או יותר) ואז הוא מנסה "להקדים" או לוודא שזה לא יתאחר, או פשוט לנדנד לך כדי שתסיימי מהר יותר את העיסוקים שלך ותתפני לטפל בבקשתו. לא נשמע לי כמו התנהגות חריגה. זו נשמעת יותר כמו בעייה בדחיית סיפוקים - שהיא מאוד נפוצה - אפשר גם לעבוד על הנושא הזה.
השאלה היא מה האבחון שלו בספקטרום האוטיסטי ישרת - האם זה יעניק לך כלים לטפל טוב יותר בקשיים שלו? לא נשמע כאילו הוא צריך שילוב בבית הספר. הוא מסתדר פחות או יותר לבד. אם הוא צריך טיפולים מסויימים, ואבחון יכול לסייע בקבלתם, אז זה סוג של יתרון.
לאבחון יש גם חסרונות רבים.
אוטיזם אלה קשיי תקשורת. לא כל הילדים שמאובחנים בספקטרום האוטיסטי בהכרח חווים קשיי תקשורת.
מה שאת מתארת נשמע יותר כחוסר סבלנות מאשר כקשיי תקשורת. האמירה "עוד כמה דקות" לא ברורה לו מספיק והוא, בצדק לשיטתו, רוצה לדעת בכמה דקות מדובר. הדרישה המבהירה שלך להמתין 5 דקות ברורה לו. השאלה היא האם לפעמים 5 דקות זה לא בדיוק 5 דקות (פחות או יותר) ואז הוא מנסה "להקדים" או לוודא שזה לא יתאחר, או פשוט לנדנד לך כדי שתסיימי מהר יותר את העיסוקים שלך ותתפני לטפל בבקשתו. לא נשמע לי כמו התנהגות חריגה. זו נשמעת יותר כמו בעייה בדחיית סיפוקים - שהיא מאוד נפוצה - אפשר גם לעבוד על הנושא הזה.
השאלה היא מה האבחון שלו בספקטרום האוטיסטי ישרת - האם זה יעניק לך כלים לטפל טוב יותר בקשיים שלו? לא נשמע כאילו הוא צריך שילוב בבית הספר. הוא מסתדר פחות או יותר לבד. אם הוא צריך טיפולים מסויימים, ואבחון יכול לסייע בקבלתם, אז זה סוג של יתרון.
לאבחון יש גם חסרונות רבים.
תלוי מי
אני לא מטפלת בסימפטומים, כי בעיניי אוטיזם אינו מחלה.
כשרואים בזה מהות, שונות, חושבים על מתן מענים לצרכים
ולא על סימפטומים.
וכדי לעשות את זה טוב יותר, חשוב להבין את הצרכים טוב יותר,
ובזה איבחון יכול להועיל.
אין לי כמובן מושג מה הבן שלך צריך.
יכולה רק לספר לך למשל על בכורי, שאובחן בגיל 13 .
חשבנו ש"בודאות" אין לו צורך בסל שילוב בביה"ס.
אבל החל מכתה י' הגענו למסקנה
שסייעת יכולה לעזור לו בהתארגנות ובהתנהלות
מול המערכת בביה"ס, וכך היה.
גם שעות פרטניות עם מורים מקצועיים עזרו לו,
כי הוא לומד טוב יותר באחד על אחד מאשר בתוך כתה של 30+ .
איך בנך מרגיש בביה"ס- מסתדר/שורד? טוב לו?
גם בלי סל שילוב, אלא רק קורטוב הבנה מצד הצוות החינוכי,
עשוי לעיתים לחולל שינוי חיובי.
וגם לזה איבחון יכול לתרום.
כשרואים בזה מהות, שונות, חושבים על מתן מענים לצרכים
ולא על סימפטומים.
וכדי לעשות את זה טוב יותר, חשוב להבין את הצרכים טוב יותר,
ובזה איבחון יכול להועיל.
אין לי כמובן מושג מה הבן שלך צריך.
יכולה רק לספר לך למשל על בכורי, שאובחן בגיל 13 .
חשבנו ש"בודאות" אין לו צורך בסל שילוב בביה"ס.
אבל החל מכתה י' הגענו למסקנה
שסייעת יכולה לעזור לו בהתארגנות ובהתנהלות
מול המערכת בביה"ס, וכך היה.
גם שעות פרטניות עם מורים מקצועיים עזרו לו,
כי הוא לומד טוב יותר באחד על אחד מאשר בתוך כתה של 30+ .
איך בנך מרגיש בביה"ס- מסתדר/שורד? טוב לו?
גם בלי סל שילוב, אלא רק קורטוב הבנה מצד הצוות החינוכי,
עשוי לעיתים לחולל שינוי חיובי.
וגם לזה איבחון יכול לתרום.
TikvaBonneh
New member
איבחון בגיל מאוחר לא אומר שלא שמנו לב לבעיה
יש לי ילד שאובחן כASD רק בגיל 15, ועד אז היה מאובחן כADHD. בהחלט ראינו שיש בעיה, אבל הוא לא *פרופיל קלאסי* של ASD, וכדי לאבחן אותו היה צריך ללכת לפסיכולוג שמתמחה בספקטרום האוטיסטי. ואת זה לא עשינו עד שהיה מאוחר מידי. היינו אצל פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עשינו כל מיני איבחונים, אבל אף אחד מהם לא יכול היה לתת תשובה לגבי הספקטרום.
יש לי ילד שאובחן כASD רק בגיל 15, ועד אז היה מאובחן כADHD. בהחלט ראינו שיש בעיה, אבל הוא לא *פרופיל קלאסי* של ASD, וכדי לאבחן אותו היה צריך ללכת לפסיכולוג שמתמחה בספקטרום האוטיסטי. ואת זה לא עשינו עד שהיה מאוחר מידי. היינו אצל פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עשינו כל מיני איבחונים, אבל אף אחד מהם לא יכול היה לתת תשובה לגבי הספקטרום.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.