אבחון ילד בן 5.5

[נועה לביא]

אני מבינה שבער לך להגיד את זה

השקט יהיה לילד שיקח, לא לגננת
תאמיני לי נועה, אין לך מושג על מה את מדברת. כ"כ כואב וחורה לי לקרוא את הדברים שלך שלמרות שהחלטתי לא להתיחס יותר אני חייבת (לטובת אמהות אחרות, עיקר): את פשוט לא אמא לילד שהולך לבית ספר במשך שנה שלמה שפוף, מדוכא וכועס על כל העולם וחוזר משם במצב אפילו יותר גרוע, "שוב כעסו עלי", "שוב לא עבדתי", "שוב התנהגתי רע"... את פשוט לא יודעת מה זה לראות אותו, היום, הולך בשמחה וחוזר בהיי!!! סופסוף מצטיין הכיתה, מקבל פידבקים מדהימים, מתפלפל ומשגע את המורים בדקדקנות שלו למצות כל נושא ולהמשיך ולחקור בו. מזמין חברים והולך אליהם כמעט בכל יום, לא לפנ שהולך בכל יום לחוג אחר, ובעיקר שמח, שמח, שמח. זה מה שהריטלין עשה לבן שלי. אז עד שלא תהיי אמא שהבן שלה מדבר דיבורים מפחידים על דיכאון קיומי ועל היותו כשלון, לא תוכלי להבין קצה מזה.

אני מבינה שבער לך להגיד את זה
אבל חבל שכ"כ חורה לך שאת אפילו לא טורחת להבין את מה שאת קוראת. בשרשור הזה לא נכנסתי ואני לא מתכוונת בכלל להכנס לשאלת ה"ריטלין בעד ונגד", ובהודעה האחרונה כל שעשיתי הוא להצביע על מה שנראה לי לפחות ממה שהאמא מספרת כמו עוד אחד מהמקרים בהם צוות של גן/בי"ס דוחף ילד לתיוג מסויים וטיפול מסויים כי זה מה נוח להם. כל דבר אחר הנו פרי האסוציאציות שלך, ואולי את צריכה לשאול את עצמך מה גורם להן (ואולי לא).

 

[maya2505]

מכל הלב

השקט יהיה לילד שיקח, לא לגננת
תאמיני לי נועה, אין לך מושג על מה את מדברת. כ"כ כואב וחורה לי לקרוא את הדברים שלך שלמרות שהחלטתי לא להתיחס יותר אני חייבת (לטובת אמהות אחרות, עיקר): את פשוט לא אמא לילד שהולך לבית ספר במשך שנה שלמה שפוף, מדוכא וכועס על כל העולם וחוזר משם במצב אפילו יותר גרוע, "שוב כעסו עלי", "שוב לא עבדתי", "שוב התנהגתי רע"... את פשוט לא יודעת מה זה לראות אותו, היום, הולך בשמחה וחוזר בהיי!!! סופסוף מצטיין הכיתה, מקבל פידבקים מדהימים, מתפלפל ומשגע את המורים בדקדקנות שלו למצות כל נושא ולהמשיך ולחקור בו. מזמין חברים והולך אליהם כמעט בכל יום, לא לפנ שהולך בכל יום לחוג אחר, ובעיקר שמח, שמח, שמח. זה מה שהריטלין עשה לבן שלי. אז עד שלא תהיי אמא שהבן שלה מדבר דיבורים מפחידים על דיכאון קיומי ועל היותו כשלון, לא תוכלי להבין קצה מזה.

מכל הלב
אני יודעת מה זה לב של אמא ואני מבינה עכשיו בתשובותיך שאת פשוט מנסה למנוע את עוגמת הנפש שהיתה לבנך אנא נסי להבין יכול להיות שבמקרה של בנך אכן הריטלין היה התשובה המתבקשת אבל נסי לתאר מצב אחר מצב שונה שריטלין לא היתה התשובה אולי ורק אולי הבעיה מקומה ברגישות יתר נכון שאם בדיעבד היית מגלה שסתם "דחפת" לבנך תרופות וקיטלגת אותו בעזרתם של "מומחים" לדבר לא היית כועסת ואולי גם על עצמך למה לא התעקשת שיבדקו עוד קצת לעומק. זה פשוט המצב שלי אני רוצה לסיים באבחון הקשב וריכוז ולא להתחיל ממנו אני רוצה לשלול בעיות פסיכולוגיות במיוחד לאור העובדה מה גם שבני עבר חוויה מאוד קשה במיוחד לאור העובדה שהמצב בבית היה קצת מתוח בשנתיים האחרונות. אני יכולה לספר לך שבשלושה ימים האחרונים הוא אומר שהכל בסדר בגן ושהגננת מחבקת אותו ומשבחת אותו דבר שמתחיל לסמן כי התעקשותי אולי נכונה. סיימתי גם עכשיו שיחה עם הגננת והיא אומרת שהוא מאוד רגיש ובודק את הגבולות כל הזמן היא גם נתנה לי דוגמא שבריכוז היא ספרה על סיפור שהוא הכיר ואפילו דקלם אותו ושהוא הפריע קצת בריכוז אז אמרתי לה שברור שהוא השתעמם . נסי להבין ואולי גם לקבל שלא הכל שחור לבן בטח בתחום זה ואולי וזו הערה בונה נסי להיות פתוחה גם לגישות אחרות למרות נסיונך העשיר לא הכל מתאים לעברך - תחשבי על זה.

 

[מרי פופ]

אבחון נוירולוגי אינו מבחן טובה

האם את שוקלת בכלל
לתת לילד שלך ריטלין בשלב הזה? כי אם לא, אין שום סיבה לבצע אבחון טובה. אשר לפסיכולוגית של הגן - עצוב לראות איך אנשים בתפקידים כאלה הופכים לרובוטים. גם אם פניות לאבחון פסיכודידקטי נעשות פעמים רבות ואולי אף לרוב על רקע מה שהיא ציינה, זה לא אומר שאבחון פסיכודידקטי לא יוכל לתרום לכם. ממה שאת כתבת, אני לא רואה שום סיבה לרוץ לשום אבחון שהוא. הוא על קוצים בריכוז קודם כל כי משעמם לו, וכנראה שהוא לא מוצא יותר מדי עניין במטלות הגן (מה רע בזה שהוא מסיים אותן והולך?). לי נראה שעדיף לחכות לבי"ס. רק דבר אחד לא הבנתי - למה את צריכה להתעקש על משהו מול הפסיכולוגית של הגן?

אבחון נוירולוגי אינו מבחן טובה
לא חייבים לבצע מבחן טובה והוא אינו מהווה קריטריון להגדרת הילד כלקוי קשו"ר.

 

[נועה לביא]

ומה תתן ההגדרה במקרה הזה?

אבחון נוירולוגי אינו מבחן טובה
לא חייבים לבצע מבחן טובה והוא אינו מהווה קריטריון להגדרת הילד כלקוי קשו"ר.

ומה תתן ההגדרה במקרה הזה?

 

[maya2505]

עובדה שבמכון אדר תיאמו לו מבחן טובה

אבחון נוירולוגי אינו מבחן טובה
לא חייבים לבצע מבחן טובה והוא אינו מהווה קריטריון להגדרת הילד כלקוי קשו"ר.

עובדה שבמכון אדר תיאמו לו מבחן טובה
ושיחה עם הנוירולוג לאותו יום. וכאשר הבעתי הסתייגות נאמר לי שכך מאבחנים

 

[מרי פופ]

טובה זה רק חלק קטן ושנוי במחלוקת

עובדה שבמכון אדר תיאמו לו מבחן טובה
ושיחה עם הנוירולוג לאותו יום. וכאשר הבעתי הסתייגות נאמר לי שכך מאבחנים

טובה זה רק חלק קטן ושנוי במחלוקת
אנחנו עברנו אבחון קשו"ר, בלי טובה, אצל פסיכיאטר ילדים. ובזה אני מסיימת את תגובותי בעניין, שחלילה לא ישתמע שאני מסיונרית של אבחון קשו"ר לכולם. ממש לא. מאחלת לכם פתרון מהיר וכל טוב.

 

[גל121212]

קצת סדר באבחונים

אבחון ילד בן 5.5
שלום רב, אני אמא ליד בן 5.5 . בני החל לדבר בגין 4 חודשים ומאז מתבטא בצורה מאוד מתקדמת לגילו. הוא יודע לשיר את מילות השירים לאחר שמיעה ראשונה. מבין באופן ברור תהליכים שהוא רואה בטלויזיה (לדוגמה מיטוזה, מערכת העצבים וכו') לפני שבוע הוא לימד את עצמו לספור עד 6 באנגלית. הוא מאוד רגיש לסביבה ולסובבים אותו ומבין מצבים רגשיים הבעיה היא שהסביבה מצפה ממנו להתנהג בהתאם וקשה לאנשים להבין שיש פער בין מה שהוא מבין ויודע לבין הבגרות הרגשית שלו. בגן קשה לו מאוד להשתלב הגננת מציינת שהוא מבצע פעילות מסיים אותה מהר והולך , היא גם מציינת שבשעת הריכוז הוא יושב כאילו עם קוצים בטוסיק ולעיתים אף קם מהריכוז מבדיקה שהגננת מבצעת אחר כך עולה כי למרות כל הקופצנות ולעיתים העזיבה הוא תמיד יודע את כל מה שלומד בריכוז אך בשל היותו שכזה קשה לו מאוד להשתלב בגן גם מבחינה חברתית. בעלי ואני החלטנו להתחיל לבחון את הבעיה, יצרנו קשר עם פסיכולוגית הגן, קבענו תור לנוירולוג ילדים . במקביל אנו גם רוצים לבדוק האם בננו מחונן הייתי רוצה לדעת היכן אוכל לבדוק את מנת המשכל של בני (אנחנו גרים בבאר שבע) תודה מראש

קצת סדר באבחונים
ברור שבנך מאוד מוכשר. הגננת לא מכחישה זאת, אלא מתלוננת על בעיות אחרות. לכן, עלייך לשאול את עצמך אם אבחון רמת האינטיליגנציה ישנה את התייחסותה אל הילד. לדעתי, הבעיות העיקריות שציינת: בעיה חברתית וקופצנות לא יטופלו ע"י הצגת האבחון לגננת. גם אם בעיותיו נובעות רק מן העובדה שהוא מאוד מוכשר (עם אבחון או בלעדיו) צריך להכין לו תוכנית טיפול, ופסיכולוגית הגן היא אכן הכתובת הטבעית לעיניין. לא הייתי פוסלת את אבחנותיה והמלצותיה על הסף. אבחון פסיכודידקטי בודק את הנושאים הבאים: אינטיליגנציה, תפיסה, הישגי למידה פורמאליים (קריאה, כתיבה, חשבון), ותפקוד רגשי. את החלק הדידקטי אין טעם לבצע לפני גיל בית ספר. הפרעת קשב רשאי לאבחן רק נוירולוג או פסיכיאטר (לא פסיכולוג ולא מאבחן דידקטי). הטיפול בהפרעת קשב הוא רב תחומי והקביעה, שאם לא רוצים לתת ריטלין אין טעם לאבחן, היא קצת נמהרת. לאחר שקיבלת משוב בפורום הורים למחוננים, המלצתי לך היא להכנס גם לפורומים של הפרעות קשב וריכוז וללמוד אם בנך סובל מעוד תופעות האופייניות לבעיה. זה יתן לך קצת כלים לנסות לבדל בעצמך בין התופעות. בפורום תפוז היו הרבה דיונים על הדמיון והקושי לבדל בין מחוננות ל- ADHD, ורבים מהילדים ניחנו בשניהם (בני, למשל...). אם יהיה לך חשד ל- ADHD, אני הייתי ממליצה לך לנסות לאבחן זאת. אבחון כזה (גם אם ישלול את ההפרעה) נותן, לדעתי, יותר כיוונים לטיפול בבעיות בנך מאשר אבחון האינטיליגנציה. הכי חשוב - תתמכי בו רגשית, תעזרי לו לפתח קשרים וכשרים חברתיים במפגשי אחר צהריים "אחד על אחד" ותזכירי לו כל הזמן שהוא הכי נהדר!

 

[אגוזים1]

אני גם מסכימה

קצת סדר באבחונים
ברור שבנך מאוד מוכשר. הגננת לא מכחישה זאת, אלא מתלוננת על בעיות אחרות. לכן, עלייך לשאול את עצמך אם אבחון רמת האינטיליגנציה ישנה את התייחסותה אל הילד. לדעתי, הבעיות העיקריות שציינת: בעיה חברתית וקופצנות לא יטופלו ע"י הצגת האבחון לגננת. גם אם בעיותיו נובעות רק מן העובדה שהוא מאוד מוכשר (עם אבחון או בלעדיו) צריך להכין לו תוכנית טיפול, ופסיכולוגית הגן היא אכן הכתובת הטבעית לעיניין. לא הייתי פוסלת את אבחנותיה והמלצותיה על הסף. אבחון פסיכודידקטי בודק את הנושאים הבאים: אינטיליגנציה, תפיסה, הישגי למידה פורמאליים (קריאה, כתיבה, חשבון), ותפקוד רגשי. את החלק הדידקטי אין טעם לבצע לפני גיל בית ספר. הפרעת קשב רשאי לאבחן רק נוירולוג או פסיכיאטר (לא פסיכולוג ולא מאבחן דידקטי). הטיפול בהפרעת קשב הוא רב תחומי והקביעה, שאם לא רוצים לתת ריטלין אין טעם לאבחן, היא קצת נמהרת. לאחר שקיבלת משוב בפורום הורים למחוננים, המלצתי לך היא להכנס גם לפורומים של הפרעות קשב וריכוז וללמוד אם בנך סובל מעוד תופעות האופייניות לבעיה. זה יתן לך קצת כלים לנסות לבדל בעצמך בין התופעות. בפורום תפוז היו הרבה דיונים על הדמיון והקושי לבדל בין מחוננות ל- ADHD, ורבים מהילדים ניחנו בשניהם (בני, למשל...). אם יהיה לך חשד ל- ADHD, אני הייתי ממליצה לך לנסות לאבחן זאת. אבחון כזה (גם אם ישלול את ההפרעה) נותן, לדעתי, יותר כיוונים לטיפול בבעיות בנך מאשר אבחון האינטיליגנציה. הכי חשוב - תתמכי בו רגשית, תעזרי לו לפתח קשרים וכשרים חברתיים במפגשי אחר צהריים "אחד על אחד" ותזכירי לו כל הזמן שהוא הכי נהדר!

אני גם מסכימה
שבלי קשר למחוננות, במידה ועולים קשיים שיכולים להתפס כבעיות קשב וריכוז, מומלץ לנסות ולבדוק גם את הכיוון הזה. לא חושבת שיהיה נכון לבטל אבחון של קשב וריכוז רק בגלל שלא מעוניינים לתת רטלין. בכלל אני לא חושבת שצריך להחליט מראש מה לתת או מה לא לתת... עובדה שנצפו קשיים מסויימים. ייתכן שהם נובעים רק בגלל שיעמום אבל ייתכן שלא. אני אישית, במיוחד על רקע העובדה שהילד הוא זה שנפגע מזה (לדוגמא מהתיחסות הגננת, הילדים וכו') הייתי מנסה לבדוק את הסיבה לקושי, בלי לפסול מראש אפשרויות שונות ובלי לפסול מראש דרכי טיפול שונות. זה ממש לא אומר שבמידה וכן תאובחן בעיית קשב וריכוז תהיי חייבת לטפל בעזרת רטלין. לפעמים עצם הידיעה, ועצם ההבנה של מהות הבעיה עוזרת להורה (ולמבוגרים אחרים משמעותיים בחייו) לעזור לילד. עוד בעיה עם אבחון פסיכודידקטי (ללא אבחן של קשב וריכוז) היא שכאשר יש בעיית קשב וריכוז, התוצאות של איבחון האינטליגנציה יכולות להפגע ואז התוצאה יכולה לבלבל ולהטעות. מצד שני ייתכן וכבר באבחון הפסיכודידקטי הפסיכולוגית תוכל להמליץ על המשך איבחון של קשב וריכוז (לדוגמא במידה ויתגלו קשיים בתתי המבחנים הרגישים לכך). בקיצור, שוב, לי אישית היה חשוב לאבחן ולהבין את הקשיים של הילד, ממה הם נובעים וכיצד ניתן לעזור לו. אם על מנת לאבחן בצורה נכונה יש צורך בשני כיוונים (גם קשב וריכוז וגם אבחון פסיכודידקטי) הרי שהייתי עושה את שניהם. בעיקר אם את מרגישה שהאינטואיציה שלך לא מספיקה במקרה הזה או לחילופין שאת זקוקה לעזרה "מקצועית" על מנת להיות יותר אסרטיבית בטיפול מול הגננת והיועצת...

 

[אגוזים1]

ועוד דבר...

אני גם מסכימה
שבלי קשר למחוננות, במידה ועולים קשיים שיכולים להתפס כבעיות קשב וריכוז, מומלץ לנסות ולבדוק גם את הכיוון הזה. לא חושבת שיהיה נכון לבטל אבחון של קשב וריכוז רק בגלל שלא מעוניינים לתת רטלין. בכלל אני לא חושבת שצריך להחליט מראש מה לתת או מה לא לתת... עובדה שנצפו קשיים מסויימים. ייתכן שהם נובעים רק בגלל שיעמום אבל ייתכן שלא. אני אישית, במיוחד על רקע העובדה שהילד הוא זה שנפגע מזה (לדוגמא מהתיחסות הגננת, הילדים וכו') הייתי מנסה לבדוק את הסיבה לקושי, בלי לפסול מראש אפשרויות שונות ובלי לפסול מראש דרכי טיפול שונות. זה ממש לא אומר שבמידה וכן תאובחן בעיית קשב וריכוז תהיי חייבת לטפל בעזרת רטלין. לפעמים עצם הידיעה, ועצם ההבנה של מהות הבעיה עוזרת להורה (ולמבוגרים אחרים משמעותיים בחייו) לעזור לילד. עוד בעיה עם אבחון פסיכודידקטי (ללא אבחן של קשב וריכוז) היא שכאשר יש בעיית קשב וריכוז, התוצאות של איבחון האינטליגנציה יכולות להפגע ואז התוצאה יכולה לבלבל ולהטעות. מצד שני ייתכן וכבר באבחון הפסיכודידקטי הפסיכולוגית תוכל להמליץ על המשך איבחון של קשב וריכוז (לדוגמא במידה ויתגלו קשיים בתתי המבחנים הרגישים לכך). בקיצור, שוב, לי אישית היה חשוב לאבחן ולהבין את הקשיים של הילד, ממה הם נובעים וכיצד ניתן לעזור לו. אם על מנת לאבחן בצורה נכונה יש צורך בשני כיוונים (גם קשב וריכוז וגם אבחון פסיכודידקטי) הרי שהייתי עושה את שניהם. בעיקר אם את מרגישה שהאינטואיציה שלך לא מספיקה במקרה הזה או לחילופין שאת זקוקה לעזרה "מקצועית" על מנת להיות יותר אסרטיבית בטיפול מול הגננת והיועצת...

ועוד דבר...
ילד השייך לשתי קבוצות "קיצוניות" (לדוגמא מחוננות מול קושי מסויים) מאוד קשה לאבחן מצד אחד ומצד שני, קשה לפעמים לעלות על הקשיים/יכולות של הילד. אלו שני הפכים שיכולים "לאזן" אחד את השני (לרכך את הקשיים ולהנמיך את הביצועים). ריכוך הקשיים הוא חיובי מאוד אך הוא כאמור בא בדרך כלל גם עם הנמכת הביצועים מה שיכול לגרום לתיסכול מאוד גדול של הילד. ולכן דווקא האבחון של ילד כזה יכולה להיות מאוד חשובה בהיבט הרגשי.

 

[נועה לביא]

אבחון טובה

אני גם מסכימה
שבלי קשר למחוננות, במידה ועולים קשיים שיכולים להתפס כבעיות קשב וריכוז, מומלץ לנסות ולבדוק גם את הכיוון הזה. לא חושבת שיהיה נכון לבטל אבחון של קשב וריכוז רק בגלל שלא מעוניינים לתת רטלין. בכלל אני לא חושבת שצריך להחליט מראש מה לתת או מה לא לתת... עובדה שנצפו קשיים מסויימים. ייתכן שהם נובעים רק בגלל שיעמום אבל ייתכן שלא. אני אישית, במיוחד על רקע העובדה שהילד הוא זה שנפגע מזה (לדוגמא מהתיחסות הגננת, הילדים וכו') הייתי מנסה לבדוק את הסיבה לקושי, בלי לפסול מראש אפשרויות שונות ובלי לפסול מראש דרכי טיפול שונות. זה ממש לא אומר שבמידה וכן תאובחן בעיית קשב וריכוז תהיי חייבת לטפל בעזרת רטלין. לפעמים עצם הידיעה, ועצם ההבנה של מהות הבעיה עוזרת להורה (ולמבוגרים אחרים משמעותיים בחייו) לעזור לילד. עוד בעיה עם אבחון פסיכודידקטי (ללא אבחן של קשב וריכוז) היא שכאשר יש בעיית קשב וריכוז, התוצאות של איבחון האינטליגנציה יכולות להפגע ואז התוצאה יכולה לבלבל ולהטעות. מצד שני ייתכן וכבר באבחון הפסיכודידקטי הפסיכולוגית תוכל להמליץ על המשך איבחון של קשב וריכוז (לדוגמא במידה ויתגלו קשיים בתתי המבחנים הרגישים לכך). בקיצור, שוב, לי אישית היה חשוב לאבחן ולהבין את הקשיים של הילד, ממה הם נובעים וכיצד ניתן לעזור לו. אם על מנת לאבחן בצורה נכונה יש צורך בשני כיוונים (גם קשב וריכוז וגם אבחון פסיכודידקטי) הרי שהייתי עושה את שניהם. בעיקר אם את מרגישה שהאינטואיציה שלך לא מספיקה במקרה הזה או לחילופין שאת זקוקה לעזרה "מקצועית" על מנת להיות יותר אסרטיבית בטיפול מול הגננת והיועצת...

אבחון טובה
הוא לשם החלטה על קבלת ריטלין. באבחון פסיכודידקטי ניתן לשים לב לכך שקשיים מסויימים פוגעים בתוצאות.

 

[אגוזים1]

ככל הידוע לי

אבחון טובה
הוא לשם החלטה על קבלת ריטלין. באבחון פסיכודידקטי ניתן לשים לב לכך שקשיים מסויימים פוגעים בתוצאות.

ככל הידוע לי
אבחון של קשב וריכוז זה לא רק "טובה". כלומר, "טובה" זה חלק מהאבחון שבודק התאמה ואפשרות של טיפול בעזרת רטלין. תראי, אני ממש לא מומחית אז בהחלט ייתכן שאני טועה, אבל לפעמים יש לילד קשיים של קשב וריכוז ולמרות זאת רטלין לא מתאים לו. יחד עם זאת, חשוב לדעתי להיות מודע לקשיים שמתמקדים בקשב וריכוז על מנת בכל זאת לעזור לילד. אני יכולה להגיד לך מהכרותי עם מספר ילדים בעלי קשיים כאלו (ושוב, מספר מאוד מאוד מצומצם כך שאני ממש לא מתיימרת להיות "מבינה" בעניין), עצם האבחון וההבנה כבר הם עזרו לילד. אגב האחד מקבל רטלין והשניים האחרים לא. ובכל זאת לשלושתם האבחון מאוד עזר ואני מדברת ברמה של הילד כמובן וגם ברמה המשפחתית. אגב, לאחד מהילדים הללו עשו אבחון של קשב וריכוז ללא "טובה" והוא אכן לא מקבל רטלין. הטיפול בו מתבסס על טיפול התנהגותי משולב עם הומאופטיה ותזונה. פשוט כי כך ההורים מרגישים שהם מצליחים לעזור לילד והם באמת מעדיפים לעשות הכל ללא רטלין. זו החלטה שלהם והיא נראית לי לגיטימית לחלוטין. אבל הם לא החליטו מראש שבגלל שהם לא מוכנים לתת רטלין, זה אומר שלילד אין קשיים של קשב וריכוז או לחילופין שלא צריך לעזור לו בדרכים אחרות. חשוב לי לציין, שאני לא מביעה כאן דעה לגבי הילד שבשלו נפתח השירשור. בהחלט ייתכן שבמקרה זה ממש אין שום בעיה של קשב וריכוז. אלא בעיית שיעמום, בעיה התנהגותית, בעיה רגשית. לא משנה כרגע מה. אני רק אומרת שלדעתי לא צריך לחשוש מלנסות ולמצוא את שורש הבעיה, במיוחד כאשר קשיים נצפים בשטח (ואני כרגע מדברת על הקשיים של הילד!!! הקשיים של הגננת הרבה פחות מעניינים אותי ואם הגננת גרועה הדבר הראשון שהייתי עושה, זה להוציא את הילד מהגן הזה! בלי קשר לאבחון כזה או אחר)

 

[נועה לביא]

נכון, נעשות בדיקות נוספות

אני גם מסכימה
שבלי קשר למחוננות, במידה ועולים קשיים שיכולים להתפס כבעיות קשב וריכוז, מומלץ לנסות ולבדוק גם את הכיוון הזה. לא חושבת שיהיה נכון לבטל אבחון של קשב וריכוז רק בגלל שלא מעוניינים לתת רטלין. בכלל אני לא חושבת שצריך להחליט מראש מה לתת או מה לא לתת... עובדה שנצפו קשיים מסויימים. ייתכן שהם נובעים רק בגלל שיעמום אבל ייתכן שלא. אני אישית, במיוחד על רקע העובדה שהילד הוא זה שנפגע מזה (לדוגמא מהתיחסות הגננת, הילדים וכו') הייתי מנסה לבדוק את הסיבה לקושי, בלי לפסול מראש אפשרויות שונות ובלי לפסול מראש דרכי טיפול שונות. זה ממש לא אומר שבמידה וכן תאובחן בעיית קשב וריכוז תהיי חייבת לטפל בעזרת רטלין. לפעמים עצם הידיעה, ועצם ההבנה של מהות הבעיה עוזרת להורה (ולמבוגרים אחרים משמעותיים בחייו) לעזור לילד. עוד בעיה עם אבחון פסיכודידקטי (ללא אבחן של קשב וריכוז) היא שכאשר יש בעיית קשב וריכוז, התוצאות של איבחון האינטליגנציה יכולות להפגע ואז התוצאה יכולה לבלבל ולהטעות. מצד שני ייתכן וכבר באבחון הפסיכודידקטי הפסיכולוגית תוכל להמליץ על המשך איבחון של קשב וריכוז (לדוגמא במידה ויתגלו קשיים בתתי המבחנים הרגישים לכך). בקיצור, שוב, לי אישית היה חשוב לאבחן ולהבין את הקשיים של הילד, ממה הם נובעים וכיצד ניתן לעזור לו. אם על מנת לאבחן בצורה נכונה יש צורך בשני כיוונים (גם קשב וריכוז וגם אבחון פסיכודידקטי) הרי שהייתי עושה את שניהם. בעיקר אם את מרגישה שהאינטואיציה שלך לא מספיקה במקרה הזה או לחילופין שאת זקוקה לעזרה "מקצועית" על מנת להיות יותר אסרטיבית בטיפול מול הגננת והיועצת...

נכון, נעשות בדיקות נוספות
אין לי גישה כרגע לאבחון המלא (הוא בתוך מגירה בחדר שיש בו אנשים ישנים). מה שאמרתי הוא שאם לא מעוניינים בריטלין (והאמא כן נרתעת אפילו מלתת לילד שלה כדור אחד לצורך הבדיקה) אז באמת אין שום טעם בטובה כי לשם כך הוא נועד. לגבי מבחן אינטליגנציה - מי שהולך רק בשביל ה"תוצאה" אז באמת חבל על הכסף (אלא אם יש לזה מטרה, הקפצת כיתה או משהו כזה).

 

[נועה לביא]

לגבי אבחון ADHD

קצת סדר באבחונים
ברור שבנך מאוד מוכשר. הגננת לא מכחישה זאת, אלא מתלוננת על בעיות אחרות. לכן, עלייך לשאול את עצמך אם אבחון רמת האינטיליגנציה ישנה את התייחסותה אל הילד. לדעתי, הבעיות העיקריות שציינת: בעיה חברתית וקופצנות לא יטופלו ע"י הצגת האבחון לגננת. גם אם בעיותיו נובעות רק מן העובדה שהוא מאוד מוכשר (עם אבחון או בלעדיו) צריך להכין לו תוכנית טיפול, ופסיכולוגית הגן היא אכן הכתובת הטבעית לעיניין. לא הייתי פוסלת את אבחנותיה והמלצותיה על הסף. אבחון פסיכודידקטי בודק את הנושאים הבאים: אינטיליגנציה, תפיסה, הישגי למידה פורמאליים (קריאה, כתיבה, חשבון), ותפקוד רגשי. את החלק הדידקטי אין טעם לבצע לפני גיל בית ספר. הפרעת קשב רשאי לאבחן רק נוירולוג או פסיכיאטר (לא פסיכולוג ולא מאבחן דידקטי). הטיפול בהפרעת קשב הוא רב תחומי והקביעה, שאם לא רוצים לתת ריטלין אין טעם לאבחן, היא קצת נמהרת. לאחר שקיבלת משוב בפורום הורים למחוננים, המלצתי לך היא להכנס גם לפורומים של הפרעות קשב וריכוז וללמוד אם בנך סובל מעוד תופעות האופייניות לבעיה. זה יתן לך קצת כלים לנסות לבדל בעצמך בין התופעות. בפורום תפוז היו הרבה דיונים על הדמיון והקושי לבדל בין מחוננות ל- ADHD, ורבים מהילדים ניחנו בשניהם (בני, למשל...). אם יהיה לך חשד ל- ADHD, אני הייתי ממליצה לך לנסות לאבחן זאת. אבחון כזה (גם אם ישלול את ההפרעה) נותן, לדעתי, יותר כיוונים לטיפול בבעיות בנך מאשר אבחון האינטיליגנציה. הכי חשוב - תתמכי בו רגשית, תעזרי לו לפתח קשרים וכשרים חברתיים במפגשי אחר צהריים "אחד על אחד" ותזכירי לו כל הזמן שהוא הכי נהדר!

לגבי אבחון ADHD
חוץ מריטלין, למה באמת צריך אבחון פורמאלי של ADHD? או אם לנסח אחרת, מה ניתן לעשות עם האבחון שלא ניתן לעשות גם בלעדיו?

 

[אגוזים1]

זה לא שלא ניתן לעשות

לגבי אבחון ADHD
חוץ מריטלין, למה באמת צריך אבחון פורמאלי של ADHD? או אם לנסח אחרת, מה ניתן לעשות עם האבחון שלא ניתן לעשות גם בלעדיו?

זה לא שלא ניתן לעשות
משהו בלי האבחון. זה שללא האבחון את לא יודעת שאת זה את צריכה לעשות ולא משהו אחר... את כמובן יכולה לנסות שיטות שונות אבל זה לוקח המון זמן. עד מתי תנסי שיטה מסויימת? אולי הבעיה במקום אחר? במה תטפלי? ואיך? אולי יש בעיית ראיה, אולי בעיית שמיעה, אולי בעיית התנהגות, אולי בעיה רגשית, אולי פחדים, אולי קשיים תקשורתייים, אולי בעייה גופנית אחרת, אולי קשיים במוטוריקה עדינה? ועוד ועוד ועוד... במה תטפלי? אני אתן לך דוגמא אישית שלא קשורה דווקא לקשב וריכוז. לביתי הצעירה החלו להתגלות בעיות התנהגות ועייפות. מדובר היה אז על ילדה בערך בת שלוש. אני לא אספר לך את כל המסכת שעברנו איתה, אבל היה קושי רב מאוד מאוד מאוד להבין את שורש הבעיה. מדובר על ילדה עם ליקוי ראיה שבזמנו גם היה משולב עם בעיית שמיעה (שלא ידענו עליה), עם היפוטוניה מסויימת (שגם עליה לא ידענו בהתחלה) ובכל זאת, הדבר שבסופו של דבר הכי עזר היה דווקא טיפול אצל פסיכולוג (טיפול יותר עבורינו מאשר עבורה!!!). למעשה, היה צורך בטיפול בכל הבעיות שציינתי (כלומר, רק טיפול אצל הפסיכולוג גם לא היה עוזר), אבל רק טיפול בהיבטים ה"פיסיולוגיים" ממש ממש לא פתר את הבעיה. גם אבחון מצבור הבעיות עזר לנו להתעקש עם הגננת על דברים שקודם לא ידענו להתעקש עליהם. סתם דוגמא קטנה, הילדה לא הסכימה לשבת בריכוז של הגן. היא אמרה שמשעמם לה!!! זו ילדה מאוד חכמה. בקלות היינו יכולים לחשוב שבאמת משעמם לה, או לחילופין שגם לה יש בעיית קשב וריכוז. אבל במקרה שלה הבעיה הייתה שהיא חייבת לשבת קרוב לגננת אחרת היא לא רואה ולא שומעת את מה שקורה. ברור שהיא תגיד שמשעמם לה. היא אפילו לא ידעה שהיא לא שומעת ולא רואה משהו שהיא "צריכה" לשמוע ולראות. פתאום, הילדה אוהבת את הריכוז, פתאום היא אוהבת ללכת לגן... נועה, תאמיני לי שקשה לפעמים לזהות קשיים "כאילו" כל כך ברורים כמו בעיות ראיה ושמיעה!!! במיוחד אצל ילדים קטנים. זה נשמע ברור וחד משמעי אבל זה ממש ממש לא!!! במיוחד כאשר בעיות השמיעה באות והולכות ואינן קבועות (נטיה לצבירת נוזלים) או לחילופין כאשר הבעיות הללו הן מלידה (ואז את לא רואה התדרדרות אלא פשוט "זה המצב"). על אחת כמה וכמה נראה לי קשה לזהות ולהבין בעיות התנהגותיות או רגשיות. הסיבות יכולות להיות כל כך מגוונות שלפעמים זקוקים לאיש מקצוע על מנת לעזור לך ולכוון אותך למקום הנכון... לילד עם בעיות ראיה ושמיעה יעזור לשבת כל הזמן ליד הגננת, לילד עם בעיות ADHD אולי יעזור לצאת כל חמש דקות לסיבוב בגינה... לא יודעת... הטיפול בהחלט יכול להיות שונה ולא תמיד חייב לכלול רטלין...

 

[נועה לביא]

וגם קושי בריכוז יכול לגרום לשיעמום

זה לא שלא ניתן לעשות
משהו בלי האבחון. זה שללא האבחון את לא יודעת שאת זה את צריכה לעשות ולא משהו אחר... את כמובן יכולה לנסות שיטות שונות אבל זה לוקח המון זמן. עד מתי תנסי שיטה מסויימת? אולי הבעיה במקום אחר? במה תטפלי? ואיך? אולי יש בעיית ראיה, אולי בעיית שמיעה, אולי בעיית התנהגות, אולי בעיה רגשית, אולי פחדים, אולי קשיים תקשורתייים, אולי בעייה גופנית אחרת, אולי קשיים במוטוריקה עדינה? ועוד ועוד ועוד... במה תטפלי? אני אתן לך דוגמא אישית שלא קשורה דווקא לקשב וריכוז. לביתי הצעירה החלו להתגלות בעיות התנהגות ועייפות. מדובר היה אז על ילדה בערך בת שלוש. אני לא אספר לך את כל המסכת שעברנו איתה, אבל היה קושי רב מאוד מאוד מאוד להבין את שורש הבעיה. מדובר על ילדה עם ליקוי ראיה שבזמנו גם היה משולב עם בעיית שמיעה (שלא ידענו עליה), עם היפוטוניה מסויימת (שגם עליה לא ידענו בהתחלה) ובכל זאת, הדבר שבסופו של דבר הכי עזר היה דווקא טיפול אצל פסיכולוג (טיפול יותר עבורינו מאשר עבורה!!!). למעשה, היה צורך בטיפול בכל הבעיות שציינתי (כלומר, רק טיפול אצל הפסיכולוג גם לא היה עוזר), אבל רק טיפול בהיבטים ה"פיסיולוגיים" ממש ממש לא פתר את הבעיה. גם אבחון מצבור הבעיות עזר לנו להתעקש עם הגננת על דברים שקודם לא ידענו להתעקש עליהם. סתם דוגמא קטנה, הילדה לא הסכימה לשבת בריכוז של הגן. היא אמרה שמשעמם לה!!! זו ילדה מאוד חכמה. בקלות היינו יכולים לחשוב שבאמת משעמם לה, או לחילופין שגם לה יש בעיית קשב וריכוז. אבל במקרה שלה הבעיה הייתה שהיא חייבת לשבת קרוב לגננת אחרת היא לא רואה ולא שומעת את מה שקורה. ברור שהיא תגיד שמשעמם לה. היא אפילו לא ידעה שהיא לא שומעת ולא רואה משהו שהיא "צריכה" לשמוע ולראות. פתאום, הילדה אוהבת את הריכוז, פתאום היא אוהבת ללכת לגן... נועה, תאמיני לי שקשה לפעמים לזהות קשיים "כאילו" כל כך ברורים כמו בעיות ראיה ושמיעה!!! במיוחד אצל ילדים קטנים. זה נשמע ברור וחד משמעי אבל זה ממש ממש לא!!! במיוחד כאשר בעיות השמיעה באות והולכות ואינן קבועות (נטיה לצבירת נוזלים) או לחילופין כאשר הבעיות הללו הן מלידה (ואז את לא רואה התדרדרות אלא פשוט "זה המצב"). על אחת כמה וכמה נראה לי קשה לזהות ולהבין בעיות התנהגותיות או רגשיות. הסיבות יכולות להיות כל כך מגוונות שלפעמים זקוקים לאיש מקצוע על מנת לעזור לך ולכוון אותך למקום הנכון... לילד עם בעיות ראיה ושמיעה יעזור לשבת כל הזמן ליד הגננת, לילד עם בעיות ADHD אולי יעזור לצאת כל חמש דקות לסיבוב בגינה... לא יודעת... הטיפול בהחלט יכול להיות שונה ולא תמיד חייב לכלול רטלין...

וגם קושי בריכוז יכול לגרום לשיעמום
אם מאבדים קשב ואז מה שנותר לעשות הוא לבהות בריצפה/תקרה. זה בהחלט לא דבר יותר מדי מאתגר מחשבתית (אלא אם יש לך שגעון למציאת תבניות בריבועי הבלטות

). אבל ממה שהגננת אומרת - אי אפשר "להתקיל" את הילד, ואין זה אומר שאין לו קושי בתחום אבל במסגרת הזו הוא לא רלוונטי. זאת בכלל בעיה של ילדים מחוננים שלומדים במסגרת רגילה ולא בהתאם לרמתם - לא ניתן לעלות על הקשיים והאופן בו הם עשויים לבוא לידי ביטוי (ואם לא מעוניינים בטיפול תרופתי, אין שום אפשרות להפריד בכלל בין הבעיה לסמפטומים, אין לכך כל משמעות). אבל, כאשר הילד סובל מהישיבה בריכוז בצורה יחסית חריגה (יחסית, כי זה באמת לא עד כדי כך חריג אצל ילדים בני 5 וחצי במסגרת של גן חובה) אני לא חושבת שהגננת צריכה חותמת בשביל להגיע למסקנה שצריך למצוא פתרון (דוגמאת הפתרון שלך). היא בעיקר צריכה להיות אנושית. זה לגמרי הגיוני שיהיו ילדים שיהיה להם קצת יותר קשה מהאחרים להתרגל לישיבה ממושכת יותר ושתוך שנתיים כבר לא יראה כל זכר לכך. כמו בהתפתחות שכלית גם כאן לא לכולם יש את אותו הקצב.

 

[אגוזים1]

בהחלט!

וגם קושי בריכוז יכול לגרום לשיעמום
אם מאבדים קשב ואז מה שנותר לעשות הוא לבהות בריצפה/תקרה. זה בהחלט לא דבר יותר מדי מאתגר מחשבתית (אלא אם יש לך שגעון למציאת תבניות בריבועי הבלטות

). אבל ממה שהגננת אומרת - אי אפשר "להתקיל" את הילד, ואין זה אומר שאין לו קושי בתחום אבל במסגרת הזו הוא לא רלוונטי. זאת בכלל בעיה של ילדים מחוננים שלומדים במסגרת רגילה ולא בהתאם לרמתם - לא ניתן לעלות על הקשיים והאופן בו הם עשויים לבוא לידי ביטוי (ואם לא מעוניינים בטיפול תרופתי, אין שום אפשרות להפריד בכלל בין הבעיה לסמפטומים, אין לכך כל משמעות). אבל, כאשר הילד סובל מהישיבה בריכוז בצורה יחסית חריגה (יחסית, כי זה באמת לא עד כדי כך חריג אצל ילדים בני 5 וחצי במסגרת של גן חובה) אני לא חושבת שהגננת צריכה חותמת בשביל להגיע למסקנה שצריך למצוא פתרון (דוגמאת הפתרון שלך). היא בעיקר צריכה להיות אנושית. זה לגמרי הגיוני שיהיו ילדים שיהיה להם קצת יותר קשה מהאחרים להתרגל לישיבה ממושכת יותר ושתוך שנתיים כבר לא יראה כל זכר לכך. כמו בהתפתחות שכלית גם כאן לא לכולם יש את אותו הקצב.

בהחלט!
בגלל זה, בלי קשר למקרה הזה, לא רצוי להתייחס "רק" לשיעמום, משום שבמקרים רבים הוא לא מקור הבעיה... בכל מקרה, כשאני דיברת על הקושי של הילד (במקרה הזה), לא התכוונתי לקושי בתחום הלימודי (קושי שיכול להגרם כתוצאה מבעיות קשב וריכוז) וגם לא לקושי "לשבת" בריכוז. אלא קושי רגשי/התנהגותי שיכול, אולי, להפריע לו ביצירת קשרים חברתיים, בהנאה מהגן, בקשרים בתוך המשפחה (ריבים, מתח) ועוד. לדוגמא אם הילד נעלב בקלות, לוקח מאוד מאוד ללב, מתפרץ וכועס ללא פרופורציות והכי חשוב, במידה והדברים הללו גורמים לו להרגיש בודד בגן, ללא חברים וללא תמיכה אוהבת של הגננת, הרי הייתי מנסה לעזור לו... אז נכון שממש לא "צריך" חותמת בשביל לעזור לילד. השאלה רק מה הדרך הכי טובה לעזור לו. מה בעצם יעזור לו. הרי ההתפרצויות וההעלבויות קרו גם בבית כשהוא היה עם אמו מוקף באהבה ובעיניין. אם האמא מרגישה שהילד מגיב לא נכון, עמוק מדי, חריף מדי, בצורה שמקשה עליו (בגילו) את ההתמודדות, הרי הוא (והיא) זקוקים לעזרה. זו לא תוית, זו לא "חותמת", זו לא בושה, זו פשוט עזרה שתקל עליו ועל המשפחה את ההתמודדות עם ילד מאוד חכם ורגיש שכנראה קולט כל דבר מהסביבה ומגיב הרבה מעבר לגילו. אגב, במקרה הזה, העזרה יכולה להיות דוקא שיחות של ההורים עם הפסיכולוג (אחרי שהפסיכולוג יראה ויכיר את הילד כמובן). לנסות להבין איך הם יכולים לעזור לילד להגיב נכון יותר לדברים שקורים סביבו. או לחילופין לראות ולהבין כיצד דברים בבית או בגן נקלטים אצלו. אחר כך אפשר לבקש ולהסביר לגננת את המצב וכיצד הכי טוב לעבוד עם הילד. נראה לי מאוד הגיוני, שגם אם הגננת "אנושית" היא לא תדע מה הכי מתאים לילד הספציפי הזה, שוב, במיוחד אם זה קורה גם בבית, עם האמא שאוהבת ומכירה את הילד הכי טוב בעולם...

 

[נועה לביא]

מסכימה לגמרי

בהחלט!
בגלל זה, בלי קשר למקרה הזה, לא רצוי להתייחס "רק" לשיעמום, משום שבמקרים רבים הוא לא מקור הבעיה... בכל מקרה, כשאני דיברת על הקושי של הילד (במקרה הזה), לא התכוונתי לקושי בתחום הלימודי (קושי שיכול להגרם כתוצאה מבעיות קשב וריכוז) וגם לא לקושי "לשבת" בריכוז. אלא קושי רגשי/התנהגותי שיכול, אולי, להפריע לו ביצירת קשרים חברתיים, בהנאה מהגן, בקשרים בתוך המשפחה (ריבים, מתח) ועוד. לדוגמא אם הילד נעלב בקלות, לוקח מאוד מאוד ללב, מתפרץ וכועס ללא פרופורציות והכי חשוב, במידה והדברים הללו גורמים לו להרגיש בודד בגן, ללא חברים וללא תמיכה אוהבת של הגננת, הרי הייתי מנסה לעזור לו... אז נכון שממש לא "צריך" חותמת בשביל לעזור לילד. השאלה רק מה הדרך הכי טובה לעזור לו. מה בעצם יעזור לו. הרי ההתפרצויות וההעלבויות קרו גם בבית כשהוא היה עם אמו מוקף באהבה ובעיניין. אם האמא מרגישה שהילד מגיב לא נכון, עמוק מדי, חריף מדי, בצורה שמקשה עליו (בגילו) את ההתמודדות, הרי הוא (והיא) זקוקים לעזרה. זו לא תוית, זו לא "חותמת", זו לא בושה, זו פשוט עזרה שתקל עליו ועל המשפחה את ההתמודדות עם ילד מאוד חכם ורגיש שכנראה קולט כל דבר מהסביבה ומגיב הרבה מעבר לגילו. אגב, במקרה הזה, העזרה יכולה להיות דוקא שיחות של ההורים עם הפסיכולוג (אחרי שהפסיכולוג יראה ויכיר את הילד כמובן). לנסות להבין איך הם יכולים לעזור לילד להגיב נכון יותר לדברים שקורים סביבו. או לחילופין לראות ולהבין כיצד דברים בבית או בגן נקלטים אצלו. אחר כך אפשר לבקש ולהסביר לגננת את המצב וכיצד הכי טוב לעבוד עם הילד. נראה לי מאוד הגיוני, שגם אם הגננת "אנושית" היא לא תדע מה הכי מתאים לילד הספציפי הזה, שוב, במיוחד אם זה קורה גם בבית, עם האמא שאוהבת ומכירה את הילד הכי טוב בעולם...

מסכימה לגמרי
בפגישות עם פסיכולוג באמת אין משום חותמת, זו בדיוק התייחסות לקשיים שבאים לידי ביטוי.

 

[maya2505]

את צודקת במאת האחוזים

בהחלט!
בגלל זה, בלי קשר למקרה הזה, לא רצוי להתייחס "רק" לשיעמום, משום שבמקרים רבים הוא לא מקור הבעיה... בכל מקרה, כשאני דיברת על הקושי של הילד (במקרה הזה), לא התכוונתי לקושי בתחום הלימודי (קושי שיכול להגרם כתוצאה מבעיות קשב וריכוז) וגם לא לקושי "לשבת" בריכוז. אלא קושי רגשי/התנהגותי שיכול, אולי, להפריע לו ביצירת קשרים חברתיים, בהנאה מהגן, בקשרים בתוך המשפחה (ריבים, מתח) ועוד. לדוגמא אם הילד נעלב בקלות, לוקח מאוד מאוד ללב, מתפרץ וכועס ללא פרופורציות והכי חשוב, במידה והדברים הללו גורמים לו להרגיש בודד בגן, ללא חברים וללא תמיכה אוהבת של הגננת, הרי הייתי מנסה לעזור לו... אז נכון שממש לא "צריך" חותמת בשביל לעזור לילד. השאלה רק מה הדרך הכי טובה לעזור לו. מה בעצם יעזור לו. הרי ההתפרצויות וההעלבויות קרו גם בבית כשהוא היה עם אמו מוקף באהבה ובעיניין. אם האמא מרגישה שהילד מגיב לא נכון, עמוק מדי, חריף מדי, בצורה שמקשה עליו (בגילו) את ההתמודדות, הרי הוא (והיא) זקוקים לעזרה. זו לא תוית, זו לא "חותמת", זו לא בושה, זו פשוט עזרה שתקל עליו ועל המשפחה את ההתמודדות עם ילד מאוד חכם ורגיש שכנראה קולט כל דבר מהסביבה ומגיב הרבה מעבר לגילו. אגב, במקרה הזה, העזרה יכולה להיות דוקא שיחות של ההורים עם הפסיכולוג (אחרי שהפסיכולוג יראה ויכיר את הילד כמובן). לנסות להבין איך הם יכולים לעזור לילד להגיב נכון יותר לדברים שקורים סביבו. או לחילופין לראות ולהבין כיצד דברים בבית או בגן נקלטים אצלו. אחר כך אפשר לבקש ולהסביר לגננת את המצב וכיצד הכי טוב לעבוד עם הילד. נראה לי מאוד הגיוני, שגם אם הגננת "אנושית" היא לא תדע מה הכי מתאים לילד הספציפי הזה, שוב, במיוחד אם זה קורה גם בבית, עם האמא שאוהבת ומכירה את הילד הכי טוב בעולם...

את צודקת במאת האחוזים
אני בעד טיפול ושיטוף פעולה עם פסיכולוג ולכן אני זו שהכניסה את פסיכולוגית הגן לתמונה ולא הפוך אבל התפלאתי מאוד כאשר לאחר שיחה אחת איתנו היא אמרה IK נעשה אבחון קשב וריכוז כאשר אני פניתי אליה במטרה לסייע לנו לתת לבני את הכלים להתמודד עם רגישות היתר שלו

 

[אגוזים1]

../images/Emo45.gif

את צודקת במאת האחוזים
אני בעד טיפול ושיטוף פעולה עם פסיכולוג ולכן אני זו שהכניסה את פסיכולוגית הגן לתמונה ולא הפוך אבל התפלאתי מאוד כאשר לאחר שיחה אחת איתנו היא אמרה IK נעשה אבחון קשב וריכוז כאשר אני פניתי אליה במטרה לסייע לנו לתת לבני את הכלים להתמודד עם רגישות היתר שלו

התגובה שלה נראית לי מתאימה לפסיכולוגית של גן

... נראה לי שזה הזמן ללכת לפסיכולוג אחר

... רצוי פרטי ואם אפשר עם המלצות...

 

[גל121212]

לדעת מה מקור הבעיה ולטפל!

לגבי אבחון ADHD
חוץ מריטלין, למה באמת צריך אבחון פורמאלי של ADHD? או אם לנסח אחרת, מה ניתן לעשות עם האבחון שלא ניתן לעשות גם בלעדיו?

לדעת מה מקור הבעיה ולטפל!
אם הקופצנות נובעת משעמום, אז העשרה וגריה יעזרו. גם אז יש לתמוך בצד הרגשי של הילד ולעזור לו חברתית. אולם, אם זה ADHD, צריך לטפל בו. כפי שציינה אגוזים 1, הטיפול הוא לאו דווקא ברטלין. יש להתאים את הטיפול לילד ולמשפחתו וזה יכול לכלול טיפול התנהגותי, ריפוי בעיסוק, שינוי דיאטה, טיפול פסיכולוגי, הוראה מתקנת ועוד ועוד. הרטלין הוא הנפוץ בטיפולים התרופתיים, אך איננו היחיד. את האבחון, שכולל בד"כ גם המלצות לטיפול במסגרת החינוכית, ניתן להציג לגננת/מורה ולקבל (בזכות, ולא כטובה אישית) יחס אחר ותמיכה בילד.