אבחון בגיל הרך

[1smile11]

וואו התיאור של הבת שלך זה אני בול arana104

רק פחות הקטע של המשוררת חחח ממש אני ממש מזדהה עם מה שכתוב פה שכתבת

 

[נתנאל6589881]

את כן משוררת

ואני חושב שכל האוטסטים הם משוררים ברמה כזו או אחרת, הם משוררים את שירת הכאב והסבל האוטסטי כל אחד בדרכו, לכן ביתו משוררת בדרכה ואת משוררת בדרכך, בעיני שירה זה לא רק לכתב מיים נשגבו על דף, אלא זה הכל, על יטקסט עבורי הוא שירה וראוי לחקירה ממש כל טקסט באשר הוא, הכל שירה עבורי לכן בעיני את משוררת .

 

[schlomitsmile]

זה לא מדע, זו אמונה
בבסיס המדע עומד הספק, החקירה.
את מוותרת עליהם, ומעדיפה להאמין לאנשים שמרשימים אותך בתאריהם.

את מכירה מחקרים על אושרם של א"סים ואיך הגיעו אליו?
או שאת יוצאת מהנחה שהם "כלואים" באוטיזם שלהם,
ולכן ככל שנלמד אותם להפגין התנהגויות נורמטיביות,
יהיו כנראה מאושרים יותר?

"אוטיזם הוא לא משהו שלאדם יש,
והוא לא כמו קליפה שהאדם לכוד בה.
אין ילד נורמלי שמתחבא מאחורי האוטיזם.
אוטיזם הוא סוג של קיום.
הוא מתפתח, הוא צובע כל חוויה, כל תחושה, תפיסה,
מחשבה, רגש וכל היבט של הקיום.
אי אפשר להפריד את האוטיזם מהאדם ואם זה היה אפשרי,
האדם שהייתם מקבלים לא יהיה אותו אדם שהתחלתם איתו.

חשוב לקחת רגע ולקחת את זה בחשבון.
אוטיזם הוא סוג של קיום.
אי אפשר להפריד את האדם מהאוטיזם.
לכן, כאשר הורים אומרים:הלוואי ולילדי לא היה אוטיזם,
מה שהם באמת אומרים הוא:
הלוואי שהילד האוטיסט שיש לי לא היה קיים והיה לי ילד אחר במקומו (שאינו אוטיסט).

קראו זאת שוב.
זה מה שאנחנו שומעים כאשר אתם מתאבלים על קיומנו.
זה מה שאנחנו שומעים כשאתם מתפללים לתרופה.
זה מה שאנחנו יודעים כשאתם מספרים לנו על חלומותיכם ותקוותיכם בשבילנו –
ששאיפתכם הגדולה ביותר היא שיום אחד אנחנו נחדל מלהתקיים
ושזרים שאותם אתם יכולים לאהוב, יעברו לגור מול פנינו."
מתוך 'אל תאבלו עלינו' /ג'ים סינקלייר
[URL]http://www.tapuz.co.il/forums/articles/article/612/104140/%D7%AA%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%96%D7%9D_%D7%90%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%92%D7%A8_%D7%95-PDD[/URL]

אין זאת אומרת שלא צריך לטפל וללמד ילדים אוטיסטים.
"קהילה האוטיסטית מתנגדת לניסיונות "לרפא" או "להכחיד" אוטיזם.
טענה נפוצה כנגד עמדה זו מזהה אותה עם הזנחת הילד האוטיסט.
מובן שאין הדבר כך; אם כן, מה המשמעות המעשית של גידול ילד אוטיסט
להיות אדם אוטיסט, באופן שימצה בצורה הטובה ביותר את יכולותיו? ,,,
אל תהפכו את ההורות למבצע של תיאום, שכירה או פיקוח על אנשי מקצוע שונים
כדי שיעבדו עם ילדכם סביב השעון.
אתם משפחה, בה כל אחד חשוב. זכרו שילדכם מתפתח כל הזמן.
לחץ-יתר להתפתח בקצב או בכיוון מסוים יכול להזיק לילד ולמשפחה...

כאשר אתם מחליטים עבור ילדכם, היו מודעים למניעיכם.
שאלו את עצמכם מהם הערכים שלכם, שעל פיהם אתם בוחרים מטרות חינוכיות
עבור ילדכם, והיזהרו לא להציב את הנורמליות כמטרה בפני עצמה"

מתוך 'לא ריפוי ולא הזנחה, או: כל התורה כולה על רגל אחת' / סולה שלי
[URL]http://www.tapuz.co.il/blogs/viewEntry/988216[/URL]

 

[נתנאל6589881]

נכון מאוד אמונה קדומה ומכוערת

שרק מזיקה לאוטיסט ולחברה כולה

 

[נתנאל6589881]

זה קורע לי את הלב מה שהוא אמר על האווטיזם זה

לכן, כאשר הורים אומרים:הלוואי ולילדי לא היה אוטיזם,
מה שהם באמת אומרים הוא:
הלוואי שהילד האוטיסט שיש לי לא היה קיים והיה לי ילד אחר במקומו (שאינו אוטיסט). "
&nbsp
זה מצמרר שאני גילתי שאני אוטיסט ואבא לא היה מכוון לקבל עדיין זה עלה לי דמעות, ממש בכיתי, ( ואני אף פע לא בוכה ) מזה זה כל כך עצוב ולכן כל עניין הטיפולים נראה לי כזה, אחר למה שיקחו ילד לטיפול ? כדי לשנוות רת הטבע שבו ,כי הוא לא בסדר כמו שהוא זה הרס אותי ,זה משפט כזה עצוב שקשה לההבין להורים מה הבעיה, אבל הוא הכי מדייק בעולם בעיני .

 

[schlomitsmile]

טיפול יכול גם לעזור, תלוי מה מטרתו
אם למשל יש לילד קושי כלשהו, למשל כמו שהבן שלי אמר פעם:
"החיבורים בין הראש שלי לגוף שלי לא עובדים טוב"
וזה הקשה עליו ותיסכל אותו,
טיפול (למשל במקרה זה- הידרותרפיה) יכול לתרום לו.
כל עוד המטרה היא חיפוש מענה לצורך של הילד
ולא נסיון להפוך אותו למישהו אחר,
טיפול יכול להיות חשוב ומבורך.

 

[נתנאל6589881]

כן אני מסכים אבל

זה הבעיה שלא ממש יודעים מה הגבול בין עזרה לבין שינוי תבנית, אני לא נגד כל הטיפולים באופן גרוף אני חושב שעדיף בלי, אבל טיפול בעלי חיים או רכיבה על סוסים או כל מיני כאלו שמשמחים את הילד וגרמים לו לחייך זה טוב, אבל לא קלנאי תקשורת שזה בעיני רצח תקשורת, ובטח לא מנתחת התנהגת שזה רצח נפש, כל השאר אני לא יודע ,אני לא בקיא בשיטות, אלא מדבר מניסיון שלי ,אני די נגד טיפולים, אבל מאמין שיש סיכוי שזה גם עוזר ,ואכן הכל קשור בגישה, אבל העניין הוא הטשטש ועקרון שטיפול נועד לרפא ,להכחיד תכונה ואני לא מוכן לזה ,לכן נגד טיפולים , כי הרע מתגבר על הטוב בעיני,

וזה איבוד זהות שלמה ואותנטית ,לא מכיר את הטיפול שעבר בנך ,אני לא נראה לי עברתי כזה, אלא מדבר על העקרון . ואני עברתי המון טיפולים והיום בדעיבד אני מבין כמה זה פוגעני, לכן מזהיר הורים וגם הרבה אוטסטים אחרים אומרים ככה, וכדי לשמוע ולנהל איתם שיח . ובעיני כל הבעיה גם זו שמתאר בנך היא החיכוך של האטיסט עם חברה נ"ט זה לא שיש לו לקות זה פשוט התופעת לואי של המפגש בין החריג ל " נורמאלי " לכן אני לא כל כך בעד לשנות את הטבע בך כדי שיקבלו אותך, בעיני זה לא נכון ,גם אם המטרה לכשלעצמה היא לא כזו , אך זה בעצם התוצאה נראה לי .... לכן מאוד מסתייג

 

[חרסינה משורינת]

לא כלואים באוטיזם - זה חלק מהאדם משתחררים דרכו אם כבר

 

[dina199]

כי מיטב המומחים האלה מכניסים

את האמהות לדיכאון ורגשי אשמה.
מצד אחד מלחיצים לטפל מוקדם ומצד שני יש תורים בלתי אפשריים. ופתאום רק אחרי קבלת האבחנה הכל נעשה דחוף ו'חלון הזדמנויות נסגר'. משום מה בזמן המתנה אף מומחה לא מודאג.

 

[1smile11]

 

[אנה חדשה]

תפני למרפאת האם

הם אמורים לדעת מה עושים. עד כמה שאני יודעת, אם את רוצה לפנות לקלינאית תקשורת לדוגמה, את צריכה להמתין שלושה חודשים. ורק אם אחרי ההמתנה עדיין אין תור, את יכולה לפנות פרטי.

 

[dina199]

לי דווקא לא נראה איבחון ביום אחד.

לדעתי צריך לפחות שתי פגישות . וביום אחד ילד ייתעייף, אז מה שווה איבחון של ילד עייף.
שלושה חודשים זה לא הרבה זמן (אין ספק שלכם זה נראה אינסופי).
כל תור מגיע בסוף. ותמיד יש סיכוי שמישהו יבטל.
אם הילד אכן בספקטרם שלושה חודשים לא יישנו שום דבר. אין 'חלון הזדמנויות שייסגר'.
המאבחנים מוסמכים גם לשלול אוטיזם וגם לתת אבחנות אחרות.

 

[אנה חדשה]

גם המרכז מילמן בחיפה האבחון הוא ביום אחד

שתי פגישות: אחת עם ההורים, והשנייה, האבחון עצמו, ביום אחר.
וגם אין תורים: סוף יוני

 

[dina199]

אז זה יומיים.

פגישה עם הורים זה חלק מהאיבחון. ואני מניחה שעד הפגישה השנייה הם קוראים את החומר הכתוב.

 

[אנה חדשה]

נכון, אבל יש רק פגישה אחת עם הילד

והיא עורכת בין 3 ל- 4 שעות. אמרו לנו שזה יהיה בין 9 ל-12, בערך. והוא קם לפני שש, וכבר בסביבות עשר וחצי אחד עשרה הוא מתחיל להתעייף. אז מה זה שווה?

 

[dina199]

זה עדיין נחשב שתי פגישות.

ברור שעדיף שתי פגישות עם הילד כל אחד שעתיים. אבל זה מה שהם עושים.
אני מקווה שהם יתחילו בדברים המסובכים וייסיימו ביותר קלים.

 

[pineapple18]

תודה על התגובות

האבחון בהתפתחות הילד אמור להמשך שעתיים וחצי, מתחילים על הבוקר אז אני מקווה שהוא באמת לא יתעייף מדי.

אני באמת בהתלבטות אם לפנות לאסף הרופא... הבנתי שהם מקצועיים ביותר בתחום אבל אני באמת תוהה אם הם יכולים לאבחן גם הפרעות אחרות. ולפי מה שאנה חדשה אמרה, הם בכלל לא מתחייבים על תאריכים לתורים אז מי יודע מה יבוא קודם...

שאלה אחרת: עד שיגיע אבחון והטיפול בהתפחות הילד, אנחנו מביאים מרפאה בעיסוק וקלינאית תקשורת באופן פרטי. מישהו יודע האם אנחנו זכאים להחזר מקופ״ח? להבנתי אם התור לאבחון מרוחק יותר מ x חודשים, אנחנו יכולים לפנות באופן פרטי? אשמח למידע בנושא (קופ״ח כללית אם זה משנה).
שוב תודה!