אבחון בגיל הרך

[pineapple18]

אבחון בגיל הרך

שלום לכולם,

יש לי ילד בן כשנתיים עם חשד ללקות התפתחותית (חשד שהועלה ע"י מרפאה בעיסוק שרואה אותו באופן פרטי). לטענתה, ייתכן ומדובר באוטיזם בתפקוד גבוה אך ייתכן ומדובר במשהו אחר (אולי דיספרקסיה).

קיבלנו הפנייה להתפתחות הילד, נפגשנו עם העובדת הסוציאלית שם לפני מספר ימים וקיבלנו תור לאבחון משולב - אבחון בו נוירולוג, פסיכולוג ילדים, קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק מאבחנים את הילד במרוכז במשך כמה שעות ביום אחד. היתרון - תהליך אבחון מהיר, תוך יום אחד. החסרון - התור נקבע לעוד שלושה חודשים, המון זמן כשמדובר בגיל הרך.

מכיוון שיש חשד לאוטיזם, שקלתי לפנות למרכז לאוטיזם באסף הרופא, במחשבה ששם התורים קצרים יותר. העניין הוא שבלתי אפשרי להשיג אותם טלפונית על מנת לברר את מצב התורים שם.

מישהו כאן יודע מנסיון מה זמן ההמתנה המשוער באסף הרופא? וכמה זמן נמשך תהליך האבחון עצמו (להבנתי הוא מורכב מארבע פגישות סה"כ)? . כמו כן, במקרה שהאבחנה איננה אוטיזם, האם הם מוסמכים לתת גם אבחנות אחרות? או שהם מפנים חזרה למכון להתפתחות הילד?

אשמח לכל מידע.עזרה בנושא. תודה!

 

[אנה חדשה]

פניתי אליהם השבוע

הקטן בן שנה ו9. אמרו שיחזרו כשיהיו תורים. לא נותנים הערכה הכי גסה. רוב הסיכויים שיתקשרו ויגידו מחר יש תור, תבואו. בגלל החגים כנראה ייקח זמן.
מחרתיים אני לוקחת להתפתחות בקופה, נראה מה יגידו. בקופה אפשר לבחור מאבחן?
אגב, ילד אחר אבחנתי באופן פרטי, לא דרך שום מרכז. שוקלת לפנות גם הפעם.

 

[אנה חדשה]

הם טוענים שמוסמכים לאבחן גם לא אוטיזם

שאלתי אותם כי נראה לי שאם הם מתמחים באוטיזם, זה קצת מוטה. הם טוענים שלא.

 

[dina199]

הם מומחים גם לאבחן וגם לשלול אוטיזם.

לכן לא נראה לי שיש הטייה.

 

[schlomitsmile]

על הפיצקי שלי אמרו כשהיה בן 4 שאיננו על הספקטרום, איבחנו
אילמות-סלקטיבית.
לפני כמה חודשים פניתי בבקשה לאיבחון חוזר (הוא בן 10)
כי נראה לנו ולא רק לנו שאולי הוא דוקא כן,
השיבו שיודיעו כשיהיו תורים.
כאמור- עברו כבר כמה חודשים ועדיין לא שמעתי מהם...

 

[pineapple18]

וואו

אז אני מבינה שלהמתין שלושה חודשים לאבחון בהתפתחות הילד זה ממש לא נורא (באופן יחסי...)

ולגבי החזר מקופ״ח עבור טיפולים פארא-רפואיים בזמן ההמתנה לאבחון- מישהו יודע מהם הקריטריונים לזכאות? ולמי פונים?

 

[schlomitsmile]

זה אכן לא נורא, משום בחינה

שום חלון הזדמנויות לא יטרק בפניכם, למרות מה שאנשי המקצוע מפמפמים להורים

&nbsp
לגבי החזרים- ילדים על הספקטרום זכאים עפ"י "חוק הסומטיים" לטיפולים מסובסדים
(למידע נוסף: ראי בקישורי הפורום הנמצאים בלשונית 'כלים ומידע' בראש העמוד
בסעיף 'משרד הבריאות וקופות החולים'- מומלץ מאד לעיין בו, יש מידע רב).
למיטב ידיעתי, הזכאות מותנית באבחון.
מעבר לזה, כל קופ"ח נותנת במסגרת התפתחות הילד מה שהיא מוצאת לנכון.

 

[אנה חדשה]

אני ממש לא מסכימה

אם את רוצה לשים בשנה הבאה בגן מיוחד, ועדות השמה מתקיימות במאי. אחרי זה לא בטוח יהיה מקום. זה מה שנאמר לי.

 

[dina199]

במקרים חריגים יש ועדות

גם מאוחר יותר. בכל מקרה את צודקת , בדברים שקשורים בבירוקרטיה הזמן הקובע.
לא נראה לי שבאיזה שהוא מקום יהיה תור של פחות מ 3 חודשים. אבל צריך לקבוע תור בכל מקום אפשרי. תמיד יש סיכוי שמישהו יבטל והתור יוקדם.

 

[אנה חדשה]

מה שכן, קראתי שאם מביאים מסמך שהילד בשלבי האבחון

אז כן אפשר להכניס אותו לועדות השמה. לא יודעת האם זה נכון גם לקטנים או רק לגדולים, בבית ספר. מישהו שמע על זה?

 

[dina199]

זה נכון.

צריך להיות כתוב חשד לאוטיזם

 

[schlomitsmile]

השאלה היא האם יש אכן דחיפות קריטית להתערב חינוכית/טיפולית
בגיל שנתיים.
הדעה הרווחת היא כן חד-משמעי נחרץ.
הדעה הרווחת טוענת שאוטיזם הוא לקות
וכמה שנתערב מוקדם יותר, ונפעיל מכבשים כבדים יותר,
עולה הסיכוי לשפר את מצב הילד.
&nbsp
אני כופרת בדעה רווחת הזאת

אוטיזם אינו "משהו שיש לילד" אלא חלק מהותי ממי שהוא.
ולכן פעוט בן שנתיים זקוק לדעתי לסביבה חינוכית קשובה,
מכילה, מסקרנת- בלי קשר לאבחון,
ואם הוא א"ס, אולי עוד יותר.
הוא זקוק -שוב, כל פעוט, א"ס במיוחד -
למחנכים שילוו אותו בתהליך המרתק והמאתגר
(שיימשך כל חייו, אבל בגיל הזה ובגיל ההתבגרות עוצמתו גבוהה במיוחד)
של ללמוד את עצמו, את העולם, את יחסי הגומלין בינו לבין העולם.
לא למחנכים שינסו לעצב אותו בדמותם הנורמטיבית.
&nbsp
ככל שיש לו קשיים מכל סוג שהוא, כמובן שחשוב לתת מענה
(הכוונה לקשיים שלו- לא לדברים בו שמקשים על הגננת או ההורים,
גם אליהם יש להתייחס, מול מי שיש לו קושי, לא הילד).
&nbsp

 

[אנה חדשה]

אז לא חשוב ללמד אותו לדבר, לדוגמה?

אצלי כבר רואים שהוא סובל, הוא מנסה לומר משהו ולא מבינים אותו. הוא מתחיל להרביץ, הוא בוכה מהתסכול. אז בעיני, חייבים לעזור לו כמה שיותר מהר. וסביבה של גן מיוחד יכולה לעזור לו יותר מגן רגיל.

 

[schlomitsmile]

כמו שכתבתי, ככל שיש לו קשיים מכל סוג שהוא, כמובן שחשוב לתת
מענה.
אם בנך סובל, ברור שחשוב לעזור לו.
לעזור לו למצוא את הדרך שלו לביטוי עצמי בכלל
וגם למילים.

ה

שלי למשל גם סבל מאד והתפרץ מרוב תסכול בגלל קושי להתבטא מילולית.
הייתי יושבת איתו אחרי שנרגע, ומלווה אותו בחיפוש המילים שלו.
למשל :נדמה לי שזה שX עשה/אמר Y גרם לך להרגיש רע, נכון? בערך נכון?
אולי ההרגשה הרעה היתה כי.... ? כן/לא/בערך?
אח"כ היינו מחפשים איך לדייק את מהות ההרגשה.
וכך גם לגבי עניינים אחרים, באמצעות שאלות מסוג זה המללנו תחושות, רצונות
כלמיני דברים שעברו בו והדרך למילים לבטאם היתה חסומה בפניו.

לא שללתי גם חנ"מ ( ה

למד ולומד גם כעת בחנ"מ, מסיים י'ב בכתת תקשורת).
כל עוד הכיוון הוא לתמוך בחיפוש של הילד ולא לעצב אותו,
גם גן חנ"מ עשוי לתת מענה מיטיב.
ולפעמים, גם גן, פעוטון (מדובר כאן על גיל שנתיים) שאינו עמוס בילדים
ויש בו צוות קשוב עם לב חכם, גם אם אין לו תעודת מקצועית בתחום חנ"מ
יכול להיטיב מאד.
הכשרה מקצועית עשויה לעיתים בהחלט לתרום, לתת עומק, רקע, תובנות, כלים
לעיתים להפריע,לקבע בתפיסות שגורות, ולמנוע הקשבה לאדם-
כי הרי אני אשת מקצוע, אני כבר יודעת.
בכל מקרה, העיקר הוא אישיותם של המחנכים וגישתם האנושית.

הנה טקסט של א"ס שהחל לדבר בגיל 12 שנראה לי רלוונטי כאן :
"מפני שלא השתמשתי בדיבור לתקשורת עד גיל שתים עשרה,
היה ספק רציני האם אוכל אי פעם ללמוד לתפקד באופן עצמאי.
אף אחד לא ניחש עד כמה הבנתי, מפני שלא יכולתי לומר את מה שידעתי.
ואף אחד לא ניחש את החשוב מכל - שלא ידעתי,
הקשר החסר האחד שכה הרבה תלוי בו:
לא תקשרתי בדיבור, לא מפני שלא הייתי מסוגל ללמוד להשתמש בשפה,
אלא מפני שפשוט לא ידעתי שזו הייתה מטרת הדיבור.
הלמידה איך לדבר היא פועל יוצא של הידיעה לשם מה לדבר -
ועד שלמדתי שלמילים יש משמעות,
לא הייתה כל סיבה להתאמץ ללמוד לבטא אותן כצלילים.
ריפוי בדיבור היה סתם הרבה אימונים חסרי משמעות
של חזרה על צלילים חסרי משמעות מסיבות חסרות הגיון.
לא היה לי כל מושג שזו יכלה להיות דרך להחליף משמעויות עם עוד תודעות.

לא כל הפערים נגרמים מכישלוני להיות שותף להנחותיהם חסרות המחשבה
של אנשים אחרים.
כישלונם של אנשים אחרים להטיל ספק בהנחותיהם יוצר מכשולים להבנה
לפחות במידה שווה. ההנחות המזיקות ביותר, הגורמות לאי ההבנות המכאיבות ביותר,
קיימות עתה כשם שהיו כאשר הייתי ילד שלא יכול לדבר, מתבגר שלא יכול לנהוג,
או סטודנט במכללה שלא יכול להשיג עבודה: הנחות שאני מבין מה מצפים ממני,
שאני יודע איך לעשות זאת, ושאני נכשל בביצוע בגלל רצון מכוון או עוינות תת הכרתית...
באותו זמן הייתה לי חברה - לא הורה המונע ע"י אהבה ומחויבות לרצות להגיע אלי,
לא איש מקצוע שעשה קריירה ממחקר נכותי, אלא סתם חברה אשר,
ללא רקע פורמאלי בפסיכולוגיה או בחינוך מיוחד,
הבינה בעצמה כמה קוים מנחים בהתייחסות אלי.
היא סיפרה לי מה הם :
לעולם לא להניח שום דבר בלי לשאול מת חשבתי, הרגשתי, או הבנתי
רק מפני שהיא הייתה חושבת, מרגישה או מבינה כך בקשר לנסיבות או להתנהגות שלי;
ולעולם לא להניח מבלי לשאול אותי מה לא חשבתי, הרגשתי, או הבנתי
רק מפני שלא עשיתי מה שהיא הייתה עושה לגבי מחשבה, רגש או הבנה כזאת.
במילים אחרות, היא למדה לשאול במקום לנסות לנחש.
האם אלה רעיונות שכל כך קשה לתפוס?
האם יש אנשים שכל כך בטוחים שהם יודעים בלי ללמוד על פנימיותם של אחרים,
שאינם יכולים ללמוד להבין מי שאינו כמותם? האם לזה מתכוונים ב"אמפתיה"? "

מתוך- מבט על האוטיזם מבפנים/ג'ים סינקלייר
ממליצה בחום לקרוא את הטקסט המלא

http://www.solashelly.org/gaps.html

 

[אילת שלום]

הכי יעיל יהיה להקשיב לילד ולהבין את דרך הביטויי המיוחדת שלו

כינור הבת שלי יודעת אמנם לדבר אבל לא ממש מצליחה לתבטא בדיבור וכמובן שבתקופה שהיא לא התבטאה היא כעסה , והרביצה ונהמה ועוד כל מני, היא הייתה במצבים רגשיים קשים אבל, כשהבנו שדרך הביטויי שלה הוא בשירה ולא בדיבור אז חל שינויי מאוד משמעותי, חשוב לי להדגיש שזה שאדם עם אוטיזם יודע לדבר או לא אינו הדבר החשוב, מה שחשוב הוא, האם הוא בא לידי בטויי, כי אם הוא לא מצליח לבוא לידי בטויי, שם מתחיל חוסר האיזון ומשם יש תופעות פיזיות ומשם יש תופעות רגשיות ואחד גורר את השני ולעולם לא נהיה בטוחים מה גרר את מה. מצד שני אם מצאנו את דרך הביטוי שלו , פיסול , ציור, כתיבה , נהימה, תנועה או כל דבר אחר, אם מצאנו ואנחנו מאפשרים לו להיות במקצב הנכון שלו להתבטא אז אנחנו מתחילים את תהליך האיזון ... ביטוי , מקצב והסכמה לדרך שלו הם המפתחות .... לדעתי כל נושא ה " נרמול התנהגות " לא עוזר .

 

[אנה חדשה]

את מדברת על תפקודים נמוכים

אני מקווה שאנחנו לא שם

 

[schlomitsmile]

האמת היא שה"שם" וה"לא שם" לא כזה חד משמעי

הקישור והציטוט שהבאתי קודם, היה מא"ס שהחל לדבר בגיל 12- תפקוד נמוך, נכון?
ובבגרותו היה מרצה באוניברסיטה וממקימי התנועה האוטיסטית- תפקוד גבוה?

או ראי נא למשל את הבחור הזה (3 סרטונים קצרצרים), איך תגדירי אותו?
https://www.youtube.com/watch?v=MPb5WPvpsU8&feature=related

https://www.youtube.com/watch?v=_WSQLXVtTQg

והנה מה שקורה לו בצאתו מהעבודה (עובד=תפקוד גבוה?)
https://www.youtube.com/watch?v=CfbRuhG1sbE

ומה עם האיש הזה?
לכאורה- עצמאי, נוסע בתחבורה ציבורית, יש לו גם לאן לנסוע, אולי עובד,
אבל...
https://www.youtube.com/watch?v=Q6G-OpGgo3c

תפקוד גבוה/נמוך הוא לכל היותר הגדרה למצב בנקודת זמן נתונה,
לא לאדם.
מצב שהוא תוצאה של יחסי הגומלין בין האדם לסביבתו
לא פחות מאשר לעניינים הטבועים באדם עצמו
(שגם להם השפעה לא מבוטלת כמובן).
על אחת כמה וכמה כשמדובר בגוזלון קטן.

 

[dina199]

יכולת דיבור זה לא שווה ערך ליחולת ביטוי.

וזה תקף גם בתפקוד גבוה. למעשה ההגדרה היחידה של תפקוד נמוך זה חוסר יכולת דיבור. אין הגדרה מדוייקת של תפקוד גבוה.

 

[אנה חדשה]

חוסר דיבור = תפקוד נמוך?

הבן שלי לא מדבר, אבל הוא תקשורתי מאד. הוא נהנה לשחק איתי ועם אחיו, רץ אלינו ונותן חיבוק כשאנחנו חוזרים לעבודה, יוצר קשר עין וכד'. האם זה אומר שידבר בעתיד או שזה עדיין מוקדם לדעת?

 

[dina199]

כן , חוסר דיבור זו הגדרה לתפקוד נמוך אבל אחרי גיל 3.

לגבי עתיד שום דבר לא ידוע לגבי אף אחד.