אבא שלה ממש בעצבים

the best poet

New member
אבא שלה ממש בעצבים

אצלנו בשכונה לפנות בוקר כולם שמעו את אמא של עומר שצרחה ובכתה בהתחלה מכאבים ואחר כך עד שהעירה את אחד השכנים ושכנעה אותו שייתן לה להיכנס ועומר אומרת שאבא שלה ממש בעצבים וזה שאמא שלה עוד בחיים זה פשוט נס
 

Pantouflard

New member
כמו ששרה פעם נורה ג'ונס

And I'm feelin' the same way all over again Feelin' the same way all over again Singin' the same lines all over again No matter how much I pretend.
 

RachFan

New member
קשה אולי להבחין בו לבד...

אבל לאט לאט נצבר ונצבא צבא שלם של אותו שיר, ובם חייב תהיה להבחין!
 
האטימות זוחלת במורד

שיר שכתבתי מזמן: חורמה האדישות גוברת במורד תתנפל עלינו בפלצות וציפורניה משרטות פרפרים פושרת מים. נתעורר מזיעים את נשמתנו האבודה ניוותר פרפרים נכים עלי דשא מוריק ומצהיב. (מתוך שירים 83-85) מה זה אומר עלינו כבני אדם שיש פה נסיון כן של מישהו לשוב ולפרסם שירים הדנים בבעיה כ"כ כואבת כמו אלימות במשפחה והתגובות שהוא שב ומקבל זה אוהב /לא אוהב /שיר טוב / שיר רע ולא איך ניתן והאם ניתן לעסוק בפוליטי-חברתי בשיר או שאולי זה הפורמט הלא נכון.. וגם מה הופך אותם לכ"כ רעים בעיניך...וכו ולא זה טוב זה רע עצם העיקשות של המשורר הטוב ביותר לעסוק בשוליים, בנכשל, בכואב מעוררת בי הערכה כלפיו כלפיו.
 

RachFan

New member
את קוראת את התמונה ממש לא נכון...

אני חושב שאני הבנאדם האחרון על פני הכדור שמפריע לו לקרוא דברים פרובוקטיביים מכל סוג שהוא בעולם. ובאמת אין לי בעיה. פשוט אחרי השיר ה-46 בדיוק באותו נושא, שאומר בדיוק אותו דבר וחוזר על אותה פרובוקציה שחוקה - זה מתחיל להיות ממש משעמם ובעיקר צפוי. וחושף את המוגבלות של המשורר לדברים פרובוקטיביים-מונוטוניים בלבד. ונמאס לי להגיד את זה אז אני לא אומר את זה יותר! די!
 
אני מציצה לרגע כדי להפנות אותך, ליאו יקירתי

למה שכתבת לפני כשבועיים ( 5 לספט'), הלכתי בכיוון שאת הולכת בו עתה, אך צר לי... שרון
 
התכוונתי להפנות את ליאונרדו היקרה למה

שכתבתי לפני כשבועיים. גם רחמיי, בדומה לתגובתי, נכמרו על הכותבת ועל הנושא הקשה. אתה יכול לחזור כמה דפים אחורה ולקרוא שוב את התכתובת. אגב, אם כבר אנחנו מדברים, בשיר שלך, הצעתי שתוסיף עוד בית או לחדד ולהבהיר עוד קצת.
 

RachFan

New member
אה, או.קיי, עכשיו ראיתי את זה... ../images/Emo9.gif

כן, גם זה משהו שחשבתי עליו. לא פיתוח מוגזם מדי, אלא פשטו עוד בית אחד. עוד קצת מאותו דבר. בכל מקרה, תודה.
 
אחרי דילוגים אחורה מצאתי את זה-

אני משערת שלכך התכוונת בדברייך קראתי את תגובתך וזו באמת תגובה לעצם הדברים, ואני מסכימה שדווקא בשל החריזה והמשקל זה עובד כאן , הניגוד בין האלימות המוסווית לעולם הילדי. בתהליכי היצירה האישיים שלי אני נוכחתי לדעת שחלק מהבעיה עם עיסוק בנושאים פןליטיים חברתיים היא הזריקה שלהם לצד הפלקטי השבלוני, ובאמנות יש פן אישי..ולא תמיד החיבור עובד אבל אחת לאלף או לכמה אלפים זה כן עובד ואז זה כבר הופך לאייקון. תחום קשה, ומעניין....
 
כן..אני יודעת, יש משהו יהודה אטלסי כזה

רק שכנגדו איש לא יקום ויאמר, "חוזר על עצמו, אמירה רדודה, וכ.." אלא יאמרו "נהדר" ויצטטו בתחילת וסוף שנה בבתי ספר, בכיתות א-ג כאילו שהוא 'מבין לנפש הילד', אך בעיני הוא מבין לה בערך באותה מידהשהשירים האלו עושים זאת- ואולי פחות,שניהם עושים זאת בקול של בוגר שמתיילד.. אני לא מוצאת שאמרת כלום ששיך לדיבור על שירה ומה עושה אותה רלוונטי, חוץ מאם זה 'מזיז לך או לא' ואני חושבת שהשירים האלו מעלים נושא מעניין לדיון עד כמה ניתן להעביר מחאה חברתית כן/או לא באמצעים אמנותיים, שאלה שאני בעיקר בחנתי מהצד האמנוות-הפלסטית, אבל היא מעניינת וראוי לדון בה!!!! ואני חושבת שבשירים האלו יש מסר חשוב והכלי הוא לגיטימי ואני חושבת שהיחס שלך לזולתך מאידך לא לגיטימי בעיני ואף אמרתי לך זאת בעבר! חוץ מזה הסיפור של כל אחד מהילדים האלו הוא אישי והם מבוססים על אירועים שקראו באמת, ומישהו לוקח לו קול ודובר אותפ ומה לעשות שכשומעים חדשות לפחות פעם-פעמים בשבוע זה מגיע לכותרות....וזה נושא שעל אף שהוא בכותרות, וששמעתי פעם סטטיסטיקות מזעזעות על אחוז האלימות במשפחה זה נושא שמטטאים מתחת לשטיח. ומי יודע אם הנושא לא פגע בך באופן כלשהו....אי פעם באחד מגלגולי חייך,
 

RachFan

New member
או.קיי, מה שתגידו...

אגב - ה"יחס לזולת" שלי במקרה הזה הוא דווקא לא רע, נראה לי, כי אישית לבחור the best poet הזה כבר אמרתי שאני אוהב את סגנון ההתנהלות שלו, גם אם לא ממש את סגנון השירה שלו. אני אמרתי את שלי, וכמו שהבטחתי - אני לא אחזור על זה. נראה מתי גם לכם יימאס.
 

RachFan

New member
כמובן שזה יכול להיות...

אני כמעט אף פעם לא בטוח ב-100% עגול שאני צודק, ותמיד יכול להיות שאני הוא זה שלא קורא נכון את התמונה, ולא הזולת.
 
למעלה