קודם קוראים, אח"כ מגיבים...
הילדה בת חצי שנה, איך בדיוק תתנהג בחוצפה? תשתין עליו?! אני פגשתי את אבא שלי לראשונה כשהייתי בן 20. אמא שלי מעולם לא סיפרה לי דבר רע עליו, רק דברים טובים. את הפרידה ביניהם היא הסבירה תמיד בצורה הכי פשוטה: "אני הייתי צריכה לחזור לעבוד בארץ, והוא לא יכול היה לעזוב את העבודה באירופה". אף פעם לא הרגשתי נבגד, נעזב, אף פעם לא כעסתי עליו או ביקרתי אותו... הייתי תמיד אפאטי לזה. הבנאדם הגיע, לקחתי חופש מהצבא, והתחלנו להסתובב ביחד. -הצעתי לו לבקר בתיכון שלי, הוא העדיף לראות את יפו... -הצעתי לו לראות את הגן שבו גדלתי, בסוף נסענו לקיסריה... כשהוצאתי את האלבום תמונות מהארון, הוא התחיל להסתכל על הציורים המקוריים שתלויים בסלון, וננעל על פסלון שהתברר שבילדותו היה שייך להוריו, ובמהלך השנים התגלגל אל השידה אצלנו בבית, שם היה מאז שאני נולדתי. הוא רצה לקחת אותו איתו חזרה לאירופה. היה לו מזל שבאותו זמן השארתי את הנשק האישי שלי בבסיס. אז מר שלדג אדום... אני לא הולך לנבל את הפה שלי עליך כי אני לא מכיר אותך, כמו שאני לא מכיר אף אחד שלא פגשתי פיזית. ואתה - אל תקרא לאף אחת חצופה, ואל תקבע עובדות גלובאליות על סמך מקרים בודדים או דעה אישית. בדבר אחד אני מסכים איתך אגב: ברוך שלא עשך אישה.