לירון - עכשו ברצינות
יוצר ריקוד מתחיל להתרגש , בראש ובראשונה, מהמוסיקה , מהלחן , מהשיר ומהמילים.. ויצירה טובה היא זו שכוללת את כל המרכיבים. יחד. האידיאל, אם המנגינה תואמת את אוירת השיר והטקסט, וצעדי הריקוד תואמים את הכל. אבסורד לבקש רשות מאיזה שהוא גורם, כדי , שיאשר את ההתרגשות והחויה שיש למי שעוסק ביצירת הריקוד. היצירה היא ספונטנית. השם ניתן לריקוד , כדי שיבטא את המוטיב הריקודי. ולא את המוטב של מחבר הטקסט או הלחן. כמה שמות טיפשיים יש היום לשירים, לעיתים הטקסט בנאלי חסר היגיון ותפל. לאה גולדברג , אהוד מנור, נעמי שמר ודומיהם - אינם המובילים שמענו ברדיו את חיים חפר - כמה מסכן היה כאשר נתן ביטוי להערכתו את השירים שנוצרו לאחרונה. יוצר הריקודים לא חייב לאף אחד דין וחשבון. כאשר נוצר ריקוד טוב , כולם צריכים לשמוח ולומר תודה. הריקוד עוזר להפצת השיר יותר מהטלויזיה ותוכניות האירוח המסחריות. והגיע הזמן להפסיק להשפיל את יוצרי הריקודים, כאילו הם ספח טורדן בתרבות הישראלית. סוף סוף אנחנו הנהנים והמתפרנסים מיצירותיהם..
