תוצאות החיפוש

אפשר בבקשה.. אם זה לא קשה, לקבל הסבר מפורט קצת יותר, מדוע בעינייך אסור לשפוט אדם על דרך חיים? (אני מתכוונת ברצינות מוחלטת, זה יעזור לי להבין את הגישה שלך). את כותבת "אסור פשוט לעשות את זה", וזה עדיין לא עונה על שום דבר. גם אני יכולה לכתוב שאסור לעשות משהו. נקודת המוצא שלי היא פשוט אחרת. מאז...

נחה בבית, איי גאס.. יום ראשון חוזרים לשרות לאומי, אז צריך לנצל את השבת הזאת.. ומן הסתם חברות יבואו לשבת קצת ו"להשלים פערים" (מילה יפה ללרכל? ). או שנלך לטייל קצת. יהיה חביב.

למה, רק כי את אמרת? בשביל זה נולדתי עם ראש בין הכתפיים, ועם מצפון. בהחלט מותר לי לשפוט ולבקר את דרך חייהם של אחרים. די ליפות הנפש.

אני חושבת שכולנו עושים את זה. ובעיני זה לגיטימי לחלוטין. למה אני צריכה לקבל את כל דרכי החיים שאנשים בוחרים לקיים? אני יכולה לתפוס אמונה ודרך חיים של אדם כשליליים, כל עוד אני מפרידה את זה מהאדם עצמו [עד גבול מסויים. אם האדם הזה מזיק לאחרים, אני כבר לא מפרידה ביניהם]. נראה שדווקא את היא זו שלא...

אם לא אכפת לך, לא פקפקתי באמינות של אף אחד. אני חושבת שכתבתי הסבר משכנע למדי להעלאת התהייה הזו. אני לא אומרת שמישהי כאן לא אמינה. רק אמרתי שזה מפתיע, זה הכל. נא לא להכניס לי מילים לפה, תודה.. [נדמה לי שאחרי ההומופוב, צריך להמציא גם את ה"סטרייטופוב", או מה שזה לא יהיה.. ].

נראה לי שלא הבנת משהו.. הכדורים לא קשורים להרזיה, היא לוקחת כדורים בגלל מצב נפשי, וברור שאת המרשם לכדורים האלה נתן רופא מומחה.. היא רק אומרת שלכדורים האלה יש תופעות לוואי, שאחת מהן היא השמנה.

אני אשאיר את זה לשיפוט הקהל.

זה שהוא נחמד אלייך זה לא בהכרח אומר האמת היא שיכול להיות שהוא רואה בך ילדה קטנה.. אולי כדאי שתבקשי מאחת החברות שלך לדבר איתו כדי לברר את זה.

מהההההה?? נו, טוב.. מה הירק שאת הכי אוהבת? ממ.. עגבניה.. מה הפרי שאת הכי אוהבת? משמש וענבים. מה לעולם לא תשימי בסלט ירקות? גמבה. וכרוב. וגזר. למה להרוס, למה? מה לעולם לא תשימי בסלט פירות? אעעעעע.. בננות? ירק / פרי שנוא: חצילים, דפנטלי. ואגסים. אה, וגויאבות. עגבניה או מלפפון? עגבניהההה.. תפוח...

רגע, רגע. חשוב לי להבהיר כמה דברים, על מנת שאף אחת לא תיפגע או משהו, כי זאת ממש ממש לא הכוונה שלי. האם אני פלורליסטית? (חכי, זה קשור, אני מבטיחה ) מצד אחד אפשר לומר שכן, כי אני פתוחה לקבל אנשים עם דעות אחרות ואורח חיים שונה משלי. מצד שני, הפלורליזם בעצם טוען שאין אמת מוחלטת. שכל דעה היא אמיתית...

היי, לא אמרתי את זה כדי להוסיף נפח לדעת המיעוט שלי, ממש לא. להיפך, אני בהחלט פתוחה לקבל את העובדה שיש אנשים שחושבים / מרגישים אחרת. (בתנאי, כמובן, שגם הם פתוחים לקבל את הדעה שלי). לא קבעתי שום עובדה, כאילו יש פה בנות שמסתירות את הדעה האמיתית שלהן. רק העליתי תהיה, לגיטימית אני חושבת, על העובדה...

*חונכתי, *קשר.

מעניין שלא היתה פה כמעט אף בת.. שכתבה שהיה לה קשה עם זה, או בלתי אפשרי לקבל את הידיעה שאנשים קרובים לה הם הומואים. פלורליזם בכמויות גדולות, או אולי הפחד להביע דעה שונה? תמהני.. [אם זה המקרה השני, אני חושבת שזה עצוב מאוד]. (פשוט.. ככל הידוע לי, גם בחברה ה"פתוחה" וה"שוויונית" שלנו, עדיין לא 100%...

. חולצת 3/4 בצבע סגול-בהיר מפוקס, עם שני שרוכים כאלה שיוצאים מהקדימה, ויש עליה תפרים ורודים. חצאית שחורה עם כל מיני תפרים ושאר קישוטים בורוד. זוג גרביים ורודת-כתומות שקניתי ב-5 שקל, והן גם נראות ככה (יש להן חורים באגודלים ). כפכפים ורודים.

את יודעת.. זה מזכיר לי, לא בדיוק, אבל בכל זאת- סיפור שנמצא בגמרא. זה על רב אחד, שמאוד רצה ללמוד תורה בישיבה שהיתה רחוק מהבית שלו. והוא היה נוסע לשם, ונשאר שם כל השנה, בלי לראות את אשתו וילדיו, וחוזר רק פעם אחת בשנה- ליום הכיפורים. בכל ערב יום כיפור אשתו היתה מצחצחת את הבית, מתכוננת לבואו...

ואחרון.. אין אושר בעיניים שלה. אני לא יודעת להגדיר מה יש בהן, מין ירוק מבוהל כזה, כהה ונוצץ, והידיים שלה מסדרות את השמלה והשיער בתנועות עצבניות, ואני חושבת לי שהיא בטח מחבקת את עצמה בלילה, בלילות האחרונים שתעשה את זה בעצמה. והיא אמרה פעם שאנשים מתחתנים, ואת לא רואה עליהם שהם מאושרים, וזה מפחיד...

הנסיכה על העדשה. היא: ושוטטתי אז ברחובות סחופי-הגשמים הרוח שוב מצאתי עצמי על סיפך מחפשת לי בית לנוח. ואינני אותה נסיכה שהתּוֹם נגע בעיניה בעיני משתקפים השמים נחושים וקודרים. העולם לא כרע על ברכיו ונשק לידי הצחורות נתיניי קשי-יום היו, נטולי-גינונים ומרים. התזכור? התזמין אותי פנימה, לבלות את לילי...

ממעמקים. שוחה בים השקט שהיה עתה רק שלה, היא הרגישה שוב את התנודות החמקמקות האלה של הגלים הנוגעים-לא-נוגעים בפניה. מוקפת כולה בכחול הזה, הרוגע, המתעתע, לא ידעה אם קר לה או חם, לא זכרה את אור השמש. צללה למעמקים. ידיה חותרות נגד זרם המים, ראשה סחרחר מעט מהלחץ. ומתוך השקט הזה שאפף אותה, השקט המיוחד...

ערב שביעי של פסח, תשס"ד. יש דברים שאתה זוכר עוד לפני שקרו. עוד מעט יצלצל הטלפון, ואני אקח את המפתחות וארד לצומת לאסוף אותך, ושוב יזהר אשדות ילווה את הקילומטרים החולפים של חיטה מבשילה וצילו של יום קיץ. איזה קול יש לו, אני אומַר. ואתה תגיד שנכון, וניסע הביתה. אני זוכרת שאֶחשוב שלב השוקולד-מריר...

התחדשי לך.. :)