כשהזמן נעלם: מה זה זרימה, ואיך מגיעים אליה יותר

המושג נולד ממחקרים שבהם אנשים קיבלו מכשיר שצפצף בשעות אקראיות במהלך היום, ובכל צפצוף רשמו מה הם עושים ואיך הם מרגישים. כך נאספו אלפי דיווחים מחיי היום יום, וגם ממטפסי סלעים, שחמטאים, אמנים ועובדים מן השורה. התיאורים של רגעי השיא היו דומים להפליא.

איך מזהים זרימה

הסימנים החוזרים הם ריכוז מלא, תחושת שליטה, ירידה במודעות העצמית, שינוי בתחושת הזמן, ותחושה שהפעילות מתגמלת בפני עצמה, בלי קשר לתוצאה. אנשים בזרימה לא שואלים "מה יחשבו עליי". הם פשוט עושים.

כדי שזה יקרה, צריכים להתקיים כמה תנאים. המטרה צריכה להיות ברורה, המשוב מיידי, כלומר אפשר לראות מיד אם הצלחנו, ובעיקר, האתגר צריך להתאים למיומנות. אם המשימה קלה מדי, משתעממים. אם היא קשה מדי, נלחצים. הזרימה מופיעה באזור שבו האתגר מעט מעל מה שכבר יודעים לעשות.

הפרדוקס של הספה

זה נשמע מוזר, אבל רבים מאיתנו מבלים את שעות החופש בפעילויות שאינן מעניקות זרימה. גלילה ברשתות וצפייה בסדרות דורשות מעט מאמץ, ולכן הן מושכות בסוף יום עייף. הן לא רעות, אבל הן גם לא ממלאות. פעילות שדורשת השקעה ראשונית, כמו נגינה, ריצה, בישול מסובך או משחק קופסה, יכולה להחזיר יותר.

הסוד הוא להוריד את מחיר הכניסה. להשאיר את הגיטרה מחוץ לנרתיק, להכין את נעלי הריצה ליד הדלת, לשים את הפאזל על השולחן. כשהמאמץ להתחיל קטן, קל יותר לבחור בפעילות שתתגמל אחר כך.

תרגיל: יומן זרימה לשבוע

במשך שבוע, בסוף כל יום, רשמו שלושה דברים: מתי הייתם שקועים במיוחד, מה עשיתם, ואיך הרגשתם אחר כך. אל תשפטו. לפעמים הזרימה מופיעה בסידור מחסן, בשיחה טובה או בכתיבת מייל מסובך. בסוף השבוע חפשו את המכנה המשותף: באיזו שעה, באיזה סוג משימה, עם מי.

עכשיו נסו להגדיל את מה שמצאתם. אם הזרימה הגיעה בבוקר, שמרו את השעה הראשונה לעבודה המעניינת ולא למיילים. אם היא הגיעה בפעילות ידנית, חפשו עוד פעילות כזו לסוף השבוע.

איך להעלות את הסיכוי בעבודה

כמה צעדים פשוטים עוזרים: לחסום פרק זמן של 60-90 דקות בלי התראות, להגדיר מטרה ברורה לפרק הזמן הזה, ולחלק משימה גדולה לשלבים שמאפשרים לראות התקדמות. אם המשימה משעממת, אפשר להעלות את האתגר, למשל לנסות לסיים מהר יותר או בדרך חדשה. אם היא מלחיצה, אפשר לפרק אותה או לבקש עזרה.

מנהלים יכולים לעזור באמצעות מטרות ברורות, משוב שוטף והגנה על זמן עבודה רציף. ישיבות רבות ושיחות קצרות לאורך כל היום מקשות מאוד להיכנס לזרימה.

מתי זה עלול להזיק

זרימה אינה תמיד חיובית. אפשר להיכנס אליה גם במשחקי מחשב שנבנו כדי להחזיק אותנו עוד ועוד, או בעבודה שבולעת את הערבים ואת המשפחה. אם רגעי הזרימה מגיעים רק ממסך אחד, או שהם באים על חשבון שינה וקשרים, כדאי לעצור ולבדוק.

זרימה אצל ילדים ומבוגרים

ילדים נכנסים לזרימה בקלות במשחק: בנייה, ציור, משחק דמיון. הורים יכולים לעזור כשהם לא קוטעים את המשחק בלי צורך, ומשאירים זמן פנוי בלי לוח זמנים צפוף. גם אצל בני נוער, תחביבים כמו נגינה, ספורט או תכנות יכולים לספק רגעי זרימה שמחזקים את הביטחון העצמי.

אצל אנשים מבוגרים, פעילויות כמו גינון, סריגה, נגרות, משחקי קלפים ושחמט מספקות אתגר מותאם. מחקרים מקשרים מעורבות בפעילויות כאלה לתחושת חיוניות ולשביעות רצון. היתרון הוא שאפשר להעלות את רמת הקושי בהדרגה, וכך לשמור על האתגר.

מה עוצר את הזרימה

הגורם הנפוץ הוא הסחות דעת. מחקרים על עבודה במשרד מצאו שאחרי הפרעה, לוקח זמן ניכר לחזור לרמת הריכוז הקודמת. גם טלפון שמונח על השולחן, כשהוא שקט, עלול לגזול חלק מתשומת הלב. מעבר לכך, פחד מכישלון וביקורת עצמית חריפה מקשים להשתחרר מהמודעות העצמית, שהיא תנאי לזרימה.

לכן כדאי להתחיל מסביבה מסודרת: טלפון בחדר אחר, חלון אחד פתוח במחשב, ושעה שבה אף אחד לא צפוי לקטוע. וכדאי גם לבחור פעילות שהתוצאה שלה אינה נשפטת, לפחות בהתחלה, כדי להוריד את הלחץ.

לשלב זרימה בשבוע

נסו לתכנן מראש שני חלונות זרימה בשבוע, אחד בעבודה ואחד בזמן הפנוי. בעבודה, זו יכולה להיות משימה מורכבת שאתם אוהבים, בלי מיילים ובלי ישיבות. בזמן הפנוי, זו יכולה להיות שעה של נגינה, כתיבה, ריקוד או ספורט קבוצתי. כתבו את החלונות ביומן, כמו כל פגישה אחרת, והגנו עליהם.

אחרי כמה שבועות, שימו לב לתחושה הכללית. אנשים רבים מדווחים שהשבוע מרגיש מלא יותר, ושהם פחות מותשים בסופו, למרות שעשו יותר. זה ההבדל בין עייפות של שחיקה לבין עייפות טובה של מאמץ שבחרנו בו.

ולבסוף, זרימה אינה שמורה למקצוענים. גם מי שרק מתחיל ללמוד ריקוד או שפה יכול להגיע אליה, כל עוד המשימה מותאמת לרמה שלו. המפתח הוא לבחור אתגר קטן, להתמקד בו בלבד, ולשים לב לתחושה.

שאלה טובה לסיום היום היא: "מתי היום שכחתי להסתכל בשעון?". התשובה מצביעה על פעילות ששווה לחזור אליה, ועל תנאים שכדאי לשחזר מחר.

היעד אינו לחיות בזרימה כל הזמן, אלא לפזר כמה רגעים כאלה לאורך השבוע, בתחומים מגוונים. מחקרים מקשרים בין חוויות זרימה תכופות לבין שביעות רצון גבוהה יותר מהחיים ומהעבודה.

ועל פעילות שיכולה להפוך למקור לזרימה: לא רק לפנסיונרים: למה כדאי למצוא תחביב חדש, בכל גיל.

עוד בסדרת הרווחה הנפשית

• מה זה בכלל וולבינג: חמשת המרכיבים של חיים טובים לפי הפסיכולוגיה החיובית
• במה אתם טובים באמת: איך מזהים חוזקות אופי ומשתמשים בהן
• תקווה היא לא רק רגש: איך בונים אותה כמו שריר
• לעצור את הרגע הטוב: איך מתרגלים התענגות
• בשביל מה כל זה: איך מוצאים משמעות בחיים, גם בלי תשובה גדולה
• לצמוח מתוך הקושי: מה זו צמיחה פוסט טראומטית, ומה היא לא
• למה רגעים טובים חשובים יותר ממה שחשבנו: התיאוריה שמסבירה רגשות חיוביים
• הרגע שבו העולם גדול מכם: מה יראה עושה למוח, ואיך מוצאים אותה
• יהיה בסדר? ההבדל בין אופטימיות בריאה לבין חיוביות רעילה

מתי אתם נכנסים לזרימה? שתפו בפורום הפסיכולוגית או בפורום ייעוץ קריירה.