"יהיה בסדר", "תסתכל על חצי הכוס המלאה", "הכול לטובה". משפטים כאלה נאמרים בכוונה טובה, ולפעמים הם באמת עוזרים. אבל לפעמים הם גורמים למי שסובל להרגיש לבד, כאילו אסור לו להרגיש את מה שהוא מרגיש. ההבדל בין אופטימיות בריאה לבין מה שמכונה "חיוביות רעילה" עדין, אבל הוא חשוב.
מה אומר המחקר על אופטימיות
אופטימיות מוגדרת כציפייה כללית שדברים טובים יקרו בעתיד. מחקרים ארוכי טווח, שעקבו אחרי עשרות אלפי אנשים, מצאו שאופטימיים נוטים לסבול פחות ממחלות לב וכלי דם, ובמחקר גדול שעקב אחרי נשים וגברים, האופטימיים במיוחד חיו בממוצע כ-11%-15% יותר שנים מהפסימיים במיוחד, והסיכוי שלהם להגיע לגיל 85 היה גבוה יותר. גם אחרי שקלול הרגלי בריאות, הקשר נחלש אבל נשאר. ההסבר המשוער כולל הרגלים בריאים יותר, התמודדות טובה יותר עם לחץ, וקשרים חברתיים.
הידעת?
אפשר ללמוד אופטימיות?
חלק מהאופטימיות תורשתי ומושפע מהילדות, אבל חלק אחר נלמד. מחקרים מצאו שתרגיל של דמיון "העצמי הטוב האפשרי", כתיבה על עתיד שבו הדברים הסתדרו היטב, מעלה במידה מתונה את רמת האופטימיות.
אופטימיים גם נוטים להתמודד עם בעיות בצורה פעילה יותר: הם מחפשים מידע, מתכננים ופונים לעזרה. מנגד, יש מקרים שבהם אופטימיות מוגזמת מזיקה, למשל כשהיא גורמת להתעלם מתסמינים, להמעיט בסיכונים או להשקיע כסף בלי בדיקה.
סגנון ההסבר
אחד הכלים המוכרים ללמידת אופטימיות עוסק בדרך שבה אנחנו מסבירים לעצמנו אירועים רעים. אנשים פסימיים נוטים לראות כישלון כקבוע ("תמיד זה יהיה ככה"), כמתפשט ("אני גרוע בכל דבר") וכאישי ("זה רק בגללי"). אנשים אופטימיים נוטים לראות אותו כזמני, ממוקד ותלוי בנסיבות.
התרגיל: כשקורה משהו רע, כתבו את המחשבה הראשונה. ואז שאלו: האם זה באמת קבוע? האם זה באמת נוגע לכל תחום? מה עוד השפיע, חוץ ממני? המטרה איננה להתחמק מאחריות, אלא להגיע להסבר מדויק יותר, שמשאיר מקום לפעולה.
מה זו חיוביות רעילה
חיוביות רעילה היא הדרישה להרגיש ולהציג רק רגשות טובים, ולדחוק הצידה רגשות קשים. היא מופיעה במשפטים כמו "אל תהיה שלילי", "יש אנשים שיותר קשה להם" או "פשוט תחליט להיות שמח". היא מופיעה גם כלפי עצמנו, כשאנחנו נוזפים בעצמנו על עצב או על פחד.
המחקר תומך בביקורת הזו. מחקרים מצאו שאנשים שמקבלים את הרגשות הקשים שלהם, בלי לשפוט אותם, מדווחים על פחות תסמינים של דיכאון וחרדה ועל רווחה נפשית טובה יותר. ניסיון לדכא מחשבות ורגשות, לעומת זאת, נוטה להחזיר אותם בעוצמה. במחקרים אחרים נמצא קשר בין תחושה שהסביבה מצפה מאיתנו לא להיות עצובים לבין יותר עצב, ולא פחות.
להתרגל גם לטוב
תופעה נוספת שקשורה לאופטימיות היא הסתגלות הדונית. אנחנו מתרגלים מהר לשינויים טובים: מכונית חדשה, העלאה במשכורת, דירה גדולה יותר. אחרי זמן מה, ההתרגשות דועכת ואנחנו חוזרים לרמת שביעות הרצון הקודמת. הסתגלות דומה קורה גם אחרי שינויים רעים, וזה חלק מהחוסן שלנו.
כדי להאט את ההסתגלות לדברים טובים, מומלץ לגוון, להכניס הפתעות, להעריך במודע את מה שיש, ולהשקיע בחוויות ובקשרים יותר מאשר בחפצים. מחקרים מצאו שהנאה מחוויות נוטה להחזיק יותר זמן מהנאה מקניות.
איך מגיבים לחבר שקשה לו
במקום "יהיה בסדר", אפשר להגיד "זה נשמע ממש קשה". במקום "תסתכל על הצד החיובי", אפשר לשאול "מה מכביד עליך במיוחד?". במקום לתת עצות מיד, אפשר להקשיב. כשאדם מרגיש שמבינים אותו, לעתים קרובות הוא עצמו מוצא את התקווה, בקצב שלו.
תרגיל: העצמי הטוב האפשרי
הקדישו רבע שעה ביום, כמה ימים ברציפות, לכתיבה על עתיד שבו הדברים הסתדרו היטב. דמיינו את עצמכם בעוד חמש שנים, אחרי שעבדתם קשה והגעתם למה שחשוב לכם, בתחומים שונים: עבודה, משפחה, בריאות, תחביבים. כתבו בפירוט, כאילו זה כבר קרה.
התרגיל אינו "חשיבה מאגית". הוא עוזר להבהיר מה חשוב לכם, ומחזק את הציפייה שאפשר להגיע לשם. כדי שיעבוד, כדאי לחבר אותו לתוכנית: מה הצעד הראשון בכיוון?
חיוביות רעילה ברשתות
הרשתות החברתיות מלאות בציטוטים על חשיבה חיובית ובתמונות של חיים מושלמים. מחקרים מקשרים צפייה מרובה בתוכן כזה להשוואה חברתית ולירידה במצב הרוח, במיוחד אצל צעירים. כדאי לזכור שמה שמוצג שם הוא רגע נבחר, ולא תמונה מלאה של חייו של אדם.
גם בעבודה, תרבות של "רק אנרגיות חיוביות" עלולה למנוע מעובדים לדבר על בעיות. צוותים בריאים מאפשרים לדבר גם על קשיים, ולכן מצליחים לפתור אותם מוקדם יותר.
מה בכל זאת אפשר להגיד
משפטים שמשלבים הכרה בקושי עם תקווה עובדים טוב יותר: "זה באמת קשה, ואני כאן איתך". "לא יודע מה יהיה, אבל לא תעבור את זה לבד". "מותר לך להיות עצוב". המשפטים האלה לא מבטיחים שהכול יסתדר, אבל הם נותנים תחושה של ליווי.
גם כלפי עצמנו אפשר לדבר כך. במקום "אסור לי להיות עצוב", אפשר לומר: "אני עצוב עכשיו, וזה מובן. מה יעזור לי קצת?".
אופטימיות מציאותית
יש חוקרים שמציעים את המונח "אופטימיות מציאותית": ציפייה שהדברים יכולים להסתדר, יחד עם הכרה בסיכונים ובקשיים, ונכונות לפעול. אדם כזה לא אומר "לא יקרה לי כלום", אלא "ייתכן שיהיה קשה, ויש לי מה לעשות כדי להתמודד". זו גם הגישה שמתאימה לתקופות של אי ודאות, כמו אלה שעוברות על רבים בישראל.
דוגמה פשוטה: לפני בדיקה רפואית מלחיצה, האופטימיות הלא מציאותית אומרת "אין סיבה לבדוק". החיוביות הרעילה אומרת "אסור לדאוג". האופטימיות המציאותית אומרת "אני דואג, וזה טבעי. אני הולך לבדיקה, ואם יתגלה משהו, יש טיפולים ויש מי שיעזור לי".
אופטימיות בריאה לא אומרת שהכול טוב. היא אומרת: המצב קשה, ואני מאמין שנוכל להתמודד איתו. היא משאירה מקום לכאב ולתקווה יחד. מי שמרגיש שהוא לא מצליח לראות שום דבר טוב בעתיד, במשך זמן רב, כדאי שיפנה לעזרה מקצועית. בישראל אפשר לפנות לער"ן בטלפון 1201.
ועל הדרך לדבר עם עצמכם ביום קשה, בלי להכחיש ובלי להלקות: לדבר אל עצמכם כמו אל חבר: מה זו חמלה עצמית ולמה היא עובדת.
עוד בסדרת הרווחה הנפשית
- מה זה בכלל וולבינג: חמשת המרכיבים של חיים טובים לפי הפסיכולוגיה החיובית
- כשהזמן נעלם: מה זה זרימה, ואיך מגיעים אליה יותר
- במה אתם טובים באמת: איך מזהים חוזקות אופי ומשתמשים בהן
- תקווה היא לא רק רגש: איך בונים אותה כמו שריר
- לעצור את הרגע הטוב: איך מתרגלים התענגות
- בשביל מה כל זה: איך מוצאים משמעות בחיים, גם בלי תשובה גדולה
- לצמוח מתוך הקושי: מה זו צמיחה פוסט טראומטית, ומה היא לא
- למה רגעים טובים חשובים יותר ממה שחשבנו: התיאוריה שמסבירה רגשות חיוביים
- הרגע שבו העולם גדול מכם: מה יראה עושה למוח, ואיך מוצאים אותה
איזה משפט "חיובי" דווקא הרגיז אתכם? ספרו בפורום הפסיכולוגית או בפורום זוגיות.
