הנושא הזה רגיש במיוחד בישראל. רבים מאיתנו חוו או ראו מקרוב מלחמה, פיגועים, אובדן ופינוי. לצד ההתמודדות עם הכאב, עולה לפעמים שאלה: האם אפשר לצאת מזה עם משהו? החוקרים מצאו שהתשובה מורכבת. כן, יש אנשים שמדווחים על צמיחה, אבל היא אינה מחליפה את הסבל, ואינה מחויבת.
מה זה צמיחה פוסט טראומטית
צמיחה פוסט טראומטית היא שינוי חיובי שאדם חווה כתוצאה מהמאבק במשבר קשה. לא האירוע עצמו מצמיח, אלא ההתמודדות איתו לאורך זמן. המונח נטבע בשנות התשעים, אבל הרעיון עתיק: ספרות, דתות ופילוסופיות רבות מתארות אנשים שהשתנו בעקבות קושי.
הידעת?
צמיחה וכאב יכולים להתקיים יחד
מחקרים מראים שאנשים יכולים לדווח בו זמנית על צמיחה ועל תסמיני מצוקה. הצמיחה אינה סימן לכך שהכאב עבר, ומצוקה אינה סימן לכך שאין צמיחה. שני הדברים קורים במקביל, לפעמים במשך שנים.
החוקרים זיהו חמישה תחומים שבהם אנשים מדווחים על צמיחה. הערכה גדולה יותר לחיים ולדברים הקטנים. קשרים קרובים ועמוקים יותר. אפשרויות חדשות, כמו שינוי כיוון בעבודה או בחיים. תחושת כוח אישי, "אם עברתי את זה, אוכל לעבור הרבה". ושינוי רוחני או ערכי.
כמה זה נפוץ
המחקרים מראים טווח רחב. בקרב אנשים שעברו אירועים קשים, חלק ניכר מדווחים על לפחות שינוי חיובי אחד, אבל השיעורים משתנים מאוד לפי סוג האירוע, התרבות ושיטת המדידה. רק מעטים מדווחים על צמיחה משמעותית בכל התחומים.
יש גם ויכוח מדעי. חלק מהחוקרים טוענים שאנשים מדווחים על צמיחה שלא באמת קרתה, כדרך להתמודד עם הכאב, ושמחקרים שבדקו אנשים לפני האירוע ואחריו מצאו שינוי קטן יותר ממה שהם מספרים. גם תפיסה כזו יכולה לעזור, אבל כדאי להבין את ההבדל.
מה עוזר לצמיחה
כמה גורמים חוזרים במחקר. תמיכה חברתית, אנשים שמוכנים להקשיב בלי לשפוט. עיבוד של מה שקרה, בשיחה, בכתיבה או בטיפול. היכולת לבנות מחדש את האמונות על העולם, שהטראומה ערערה. וזמן: צמיחה לא מופיעה מיד, ולפעמים לוקח חודשים ושנים עד שמבחינים בה.
החוקרים מדגישים את מה שהם קוראים "חשיבה מכוונת": לא טחינה של אותן מחשבות קשות, אלא ניסיון פעיל להבין מה קרה, מה זה אומר עליי ומה חשוב לי עכשיו. המעבר מטחינה לעיבוד מתרחש בדרך כלל בהדרגה, ובעזרת אחרים.
מה אסור להגיד
משפטים כמו "הכול לטובה", "מה שלא הורג מחזק" או "תראה כמה צמחת" עלולים לפגוע. הם מעבירים מסר שהסבל היה מוצדק, או שמי שלא צמח נכשל. אנשים רבים מתאוששים בלי לחוות צמיחה, וזה תקין לגמרי. החלמה, חזרה לתפקוד ושמירה על הקשרים הם הישגים בפני עצמם.
הצמיחה היא משהו שאדם מגלה בעצמו, ולא משהו שאחרים מצביעים עליו בשבילו. התפקיד של הסביבה הוא להקשיב, לתמוך ולתת מקום, ולא לסדר את הסיפור במקומו.
תרגיל: שאלות לרגע שקט
רק אם אתם מרגישים מוכנים, ואין חובה, אפשר לכתוב תשובות לכמה שאלות. מה השתנה ביחס שלי לאנשים הקרובים מאז? האם יש דברים שאני מעריך היום יותר? האם גיליתי בתוכי כוח שלא הכרתי? אין צורך לענות על כולן, ואין תשובות נכונות. אם הכתיבה מעוררת מצוקה קשה, עצרו.
גם מעשים יכולים לבטא צמיחה: התנדבות, תמיכה באחרים שעוברים משהו דומה, או שינוי בסדרי עדיפויות. אנשים רבים מספרים שהעזרה לאחרים הייתה הדרך שלהם להעניק משמעות למה שעבר עליהם.
מתי לפנות לעזרה
תגובות כמו קושי לישון, זיכרונות שחוזרים, דריכות והימנעות הן טבעיות בשבועות שאחרי אירוע קשה. אם הן נמשכות יותר מחודש, מחמירות או פוגעות בתפקוד, כדאי לפנות לאיש מקצוע. טיפולים לפוסט טראומה נחקרו היטב, והם יעילים.
איך לתמוך במישהו קרוב
מי שמלווה אדם קרוב אחרי טראומה מרגיש לא פעם חוסר אונים. המחקר מציע כמה עקרונות פשוטים. להיות נוכחים, גם בלי מילים. לשאול מה צריך, ולא להניח. לעזור בדברים מעשיים, כמו ארוחה, הסעה או שמירה על הילדים. ולא ללחוץ לדבר על מה שקרה, אלא לאפשר לדבר כשהאדם מוכן.
חשוב גם לשמור על עצמכם. מלווים רבים חווים עייפות, עצב ולחץ, ולפעמים גם טראומה משנית. כדאי לבקש עזרה ותמיכה גם עבורכם, ולא לחכות לרגע שבו הכוחות נגמרים.
צמיחה של קהילה
גם קהילות שלמות יכולות לחוות שינוי בעקבות אסון: התגייסות של שכנים, יוזמות התנדבות, קשרים חדשים בין אנשים שלא הכירו קודם. מחקרים על קהילות שעברו אסונות טבע ומלחמות מצאו שתחושת שייכות ותמיכה הדדית קשורות להתאוששות טובה יותר של הפרטים בתוכן.
ועדיין, צמיחה של קהילה אינה מחליפה את הצורך בעזרה מקצועית ובמשאבים: דיור, תעסוקה, טיפול. החוסן נבנה גם בתנאים, ולא רק בתוך הנפש.
מה לא לצפות
כדאי לזכור שהדרך אינה ישרה. יש ימים טובים וימים קשים, ולפעמים תאריך מסוים, ריח או רעש מחזירים את הכאב בעוצמה. זה לא אומר שההתקדמות נמחקה. רבים מתארים את ההתאוששות כגלים, שלאט לאט נעשים רחוקים יותר זה מזה.
ואם עולה תחושה של אשמה על כך שאתם מרגישים טוב לפעמים, למשל אחרי אובדן של אדם קרוב, דעו שזו תחושה שכיחה מאוד. רגע של שמחה אינו מבטל את האהבה או את הזיכרון.
מה כן אפשר לעשות ביום יום
בתקופה שאחרי אירוע קשה, שגרה פשוטה עוזרת לגוף ולנפש: שינה בשעות קבועות ככל האפשר, אוכל מסודר, תנועה קלה, וצמצום החשיפה לחדשות ולסרטונים קשים. שיחה עם אדם אחד שאפשר לסמוך עליו חשובה יותר מהרבה שיחות שטחיות. ומי שמרגיש שהוא משתמש יותר באלכוהול, בכדורי שינה או במסכים כדי לא להרגיש, כדאי שיעצור ויבקש עזרה.
בישראל אפשר לפנות לנט"ל, קו סיוע לנפגעי טראומה על רקע לאומי, בטלפון 3362* או 1-800-363-363, לער"ן בטלפון 1201, ולמוקד החוסן הארצי ב-5486*. הפנייה אינה סימן לחולשה. היא חלק מההתמודדות.
ועל ההבדל בין טחינת מחשבות לבין עיבוד: כשהמחשבות לא עוצרות: איך מפסיקים לטחון את אותו דבר.
עוד בסדרת הרווחה הנפשית
- מה זה בכלל וולבינג: חמשת המרכיבים של חיים טובים לפי הפסיכולוגיה החיובית
- כשהזמן נעלם: מה זה זרימה, ואיך מגיעים אליה יותר
- במה אתם טובים באמת: איך מזהים חוזקות אופי ומשתמשים בהן
- תקווה היא לא רק רגש: איך בונים אותה כמו שריר
- לעצור את הרגע הטוב: איך מתרגלים התענגות
- בשביל מה כל זה: איך מוצאים משמעות בחיים, גם בלי תשובה גדולה
- למה רגעים טובים חשובים יותר ממה שחשבנו: התיאוריה שמסבירה רגשות חיוביים
- הרגע שבו העולם גדול מכם: מה יראה עושה למוח, ואיך מוצאים אותה
- יהיה בסדר? ההבדל בין אופטימיות בריאה לבין חיוביות רעילה
אם תרצו לשתף איך אתם מתמודדים, אפשר לכתוב בפורום התמודדות עם מצבי לחץ או בפורום הפסיכולוגית.
