רוב האנשים זוכרים לפחות רגע אחד כזה. עמידה מול נוף עצום, צפייה בלידה, שמיעה של מקהלה גדולה. פתאום הנשימה נעצרת, העור מצטמרר, והמחשבות היומיומיות נעלמות. זה הרגש שהחוקרים קוראים לו יראה, והוא זוכה בשנים האחרונות לתשומת לב מחקרית רבה.
מה זו יראה
יראה מוגדרת כתחושה שמופיעה בנוכחות של משהו עצום, שמאתגר את ההבנה שלנו את העולם. יש בה שני מרכיבים: עוצמה, כלומר משהו גדול מאיתנו פיזית או רעיונית, וצורך בהתאמה, כלומר הצורך לעדכן את מה שחשבנו שאנחנו יודעים. היראה יכולה להיות מעוררת השראה, אבל גם מאיימת, למשל מול סערה או אש.
הידעת?
"העצמי הקטן"
אחת התופעות החוזרות במחקרי יראה היא תחושת "עצמי קטן". אנשים מדווחים שהדאגות שלהם נראות קטנות יותר, ושהם מרגישים חלק ממשהו גדול. לא מדובר בתחושת חוסר ערך, אלא בהקלה מהמשקל של העצמי.
מקורות היראה מגוונים. טבע הוא המקור המוכר: הרים, ים, כוכבים, נדידת ציפורים. אבל מחקרים שאספו סיפורים מאנשים במדינות רבות מצאו שמקורות נפוצים אחרים הם "יופי מוסרי", כלומר אומץ, נדיבות וטוב לב של אחרים, ו"תסיסה קולקטיבית", כמו הופעה, טקס או אירוע ספורט שבהם המון אנשים מרגישים יחד. גם מוזיקה, אמנות, רעיונות גדולים, לידה ומוות מעוררים יראה.
מה יראה עושה
בניסויים, אנשים שחוו יראה, למשל בצפייה בסרטון טבע מרהיב או בעמידה מול עצים גבוהים מאוד, התנהגו בנדיבות רבה יותר, עזרו יותר לאחרים, והיו פחות שקועים בעצמם. מחקרים אחרים קשרו יראה לתחושה שיש יותר זמן, לסבלנות ולסקרנות.
יש גם ממצאים ראשוניים על הגוף. מחקר בקרב צעירים מצא קשר בין חוויות יראה תכופות לבין רמות נמוכות יותר של חומר שמעודד דלקת, שנמדד ברוק. זהו מתאם, ולא הוכחה שיראה מגינה מפני מחלות. החוקרים עצמם ציינו שייתכן שהקשר פועל בשני הכיוונים.
הליכת יראה
בניסוי עם אנשים מבוגרים, חלק מהמשתתפים התבקשו לצאת פעם בשבוע להליכה של רבע שעה, ולחפש במהלכה דברים מעוררי יראה, גדולים או קטנים, כמו צבעי עלים, אור של שקיעה או מבנה של פרח. אחרי שמונה שבועות הם דיווחו על יותר רגשות חיוביים חברתיים, כמו חמלה והכרת תודה, ועל פחות מצוקה יומיומית, בהשוואה למי שהלכו בלי ההנחיה. בתמונות שצילמו הם הופיעו קטנים יותר ביחס לנוף, ועם חיוך רחב יותר. מדדי החרדה, הדיכאון ושביעות הרצון מהחיים לא השתנו בשתי הקבוצות.
התרגיל פשוט. צאו להליכה, אפילו בשכונה. הסתכלו סביב כאילו אתם רואים את המקום בפעם הראשונה. הרימו את העיניים לשמיים, לעצים, לבניינים. שימו לב לפרטים: מרקם של קליפת עץ, דפוס של עננים. ונשמו.
יראה ביום יום
אין צורך לטוס לאיסלנד. בישראל יש מכתשים, מדבר, ים, שמי לילה כהים בנגב, ופריחה בחורף. ובתוך העיר, אפשר למצוא יראה במוזיאון, בהופעה חיה, בצפייה בסרט תעודה על החלל, או בקריאה על תגלית מדעית. גם סיפורים על אנשים שעשו מעשה אמיץ או נדיב מעוררים יראה.
חוקרים מציעים לשמור "יומן יראה": פעם בשבוע, כתבו על רגע שבו הרגשתם יראה, גם קטנה. מה ראיתם, מה הרגשתם בגוף, ומה השתנה בראש. כתיבה כזו מחזקת את הזיכרון ואת היכולת לשים לב לרגעים הבאים.
מה מפריע ליראה
השגרה והמסכים הם המכשולים הנפוצים. כשהולכים עם הראש בטלפון, הנוף נעלם. כשממהרים, אין זמן לעצור. וגם הציניות, הנטייה לחשוב "ראיתי כבר", מקשה להתפעל. סביר שגם עומס ולחץ זמן מקשים לעצור ולהתפעל.
הפתרון הוא לא להוסיף עוד משימה, אלא לפתוח את העיניים במהלך הדברים שכבר עושים. הדרך לעבודה, ההליכה עם הכלב, הנסיעה לסבתא. כולן יכולות לכלול דקה אחת של התבוננות.
יראה עם אחרים
יראה משותפת חזקה במיוחד. ילדים מתפעלים בקלות, ומבוגרים שיוצאים איתם לטבע לומדים מחדש להתפעל. טיול לילי לתצפית כוכבים, ביקור במצפה או השתתפות בשירה בציבור יכולים ליצור זיכרון משותף שמחזק את הקשר.
יראה וילדים
ילדים מתפעלים כמעט מכל דבר: חרק, קשת בענן, מטוס בשמיים. מבוגרים יכולים לחזק את היכולת הזו כשהם עוצרים יחד איתם, שואלים שאלות ומתפעלים בקול. "איך לדעתך הנמלה יודעת לאן ללכת?" שאלה כזו פותחת שיחה ומעוררת סקרנות.
גם מבוגרים יכולים ללמוד מילדים. נסו לראות דבר מוכר דרך עיניים של ילד: את הים, את הירח, את העץ בחצר. השאלה "איך זה בכלל אפשרי?" היא אחת הדרכים הישירות ליראה.
יראה ומשמעות
מחקרים מצאו קשר בין חוויות יראה לבין תחושה חזקה יותר של משמעות ושל חיבור לאחרים. הרגעים האלה מזכירים שאנחנו חלק ממשהו רחב: טבע, היסטוריה, קהילה, אנושות. לאנשים דתיים, יראה קשורה לעתים קרובות לחוויה רוחנית. לאנשים חילונים, היא יכולה להופיע מול המדע, הטבע או האמנות.
בתקופות קשות, רגעי יראה יכולים לתת פרספקטיבה. הם לא מבטלים את הקושי, אבל מזכירים שיש בעולם גם יופי, עוצמה וטוב, ושאנחנו לא לבד מולו.
שלושה צעדים לשבוע הקרוב
צאו להליכה אחת בשבוע עם עיניים פקוחות לדברים מרשימים. האזינו פעם אחת למוזיקה שאתם אוהבים, בלי לעשות שום דבר אחר. וקראו או צפו בסיפור על אדם שעשה משהו אמיץ או נדיב. בסוף השבוע, כתבו מה הרגשתם.
אין צורך להרגיש התרגשות עצומה. גם יראה עדינה, תחושה קטנה של "וואו", נחשבת. עם הזמן, העיניים לומדות לחפש אותה.
ואם אין אפשרות לצאת, גם צפייה בתמונות של כדור הארץ מהחלל, בסרט טבע איכותי או בתמונה של יצירת אמנות שאתם אוהבים יכולה לעורר יראה. בניסויים רבים, יראה עוררה בדיוק כך, דרך סרטונים ותמונות.
וכדאי לזכור את הצד המאיים. אירועים מפחידים, כמו אסון טבע, מעוררים יראה מסוג אחר, שקשורה ללחץ. מחקרים מצאו שהיא אינה מביאה את אותם יתרונות. כלומר, לא כל דבר עצום מיטיב איתנו, ויש להיזהר מלחפש ריגושים מסוכנים.
ועל מקום זמין ליראה, הטבע: שעתיים בשבוע בטבע: למה כדאי לצאת, ואיך עושים את זה גם בעיר.
עוד בסדרת הרווחה הנפשית
- מה זה בכלל וולבינג: חמשת המרכיבים של חיים טובים לפי הפסיכולוגיה החיובית
- כשהזמן נעלם: מה זה זרימה, ואיך מגיעים אליה יותר
- במה אתם טובים באמת: איך מזהים חוזקות אופי ומשתמשים בהן
- תקווה היא לא רק רגש: איך בונים אותה כמו שריר
- לעצור את הרגע הטוב: איך מתרגלים התענגות
- בשביל מה כל זה: איך מוצאים משמעות בחיים, גם בלי תשובה גדולה
- לצמוח מתוך הקושי: מה זו צמיחה פוסט טראומטית, ומה היא לא
- למה רגעים טובים חשובים יותר ממה שחשבנו: התיאוריה שמסבירה רגשות חיוביים
- יהיה בסדר? ההבדל בין אופטימיות בריאה לבין חיוביות רעילה
מתי הרגשתם יראה לאחרונה? ספרו בפורום טיולים וידיעת הארץ או בפורום מדיטציה.
