חזרתי לארץ והנה פרק ראשון
וחלק מהפרק השני לקצת מתח. הסיפור: פרק א " אין לנבלות האלו שום כבוד לשום דבר בעולם הזה , שלא נדבר כבוד לאלים" כך הפטיר הגמד שישב בפונדק האבן השחורה בזמן שהוא מביט בזוג גמדים רוקדים ומפזזים בקולי קולות על שולחנות הפונדק. " אל תשכח שגם שנינו שייכים לגזע הזה, זה שלנו יש קצת חוכמה לא אומר שיש לנו ת'זכות לצחוק על עמנו" אמר הגמד שלידו. " אוי באמת, אתה באמת מאמין בשטויות האלו, היצורים האלו אם כך ניתן לקרוא להם אינם בעלי ידע כלל וכלל" אמר שוב הגמד הראשון, " אין לי שמץ של מושג למה מגורק יצר אותם". " שוב אתה והאל המטופש שלך עד כמה שאני מעריך את הכבוד וההתמסרות שלך לאל איני מבין מדוע אתה מחשיב את כל הדברים למגורק, זה שהוא אל לא אומר שהוא מכריע את הדברים בעולם הזה" אמר שוב הגמד השני. "אתה זוכר מה אמרתי לך על פקפוק במגורק אתה צריך לשמוח שכל ערב אני מתפלל אליו שלא יכה בך ברק" דיבר שוב הגמד הראשון. "הי אתם בואו ורקדו עימנו" אמר אחד הגמדים שרקד על השולחן. " אתה חייב להתלוצץ, שכומר במעמדי ירקוד עם חבורת נבלות שכמותכם, הצחקת אותי" אמר הגמד הראשון שהוא כאמור כומר. עכשיו לאחר שנכנסנו לעלילה נראה לי שזה זמן טוב לתאר את הזוג שישב ודיבר בפונדק: הכומר שהוא הגמד הראשון לבוש במעיל של כמרים בצבע כחול כהה וחגור בחגורה עבה וחומה. עיניו היו כחולות ובידו החזיק פטיש קרב של גמדים, למרות היותו כומר הדבר לא הפריע לו. חברו (הגמד השני) שואל אותו איך הוא יכול להיות כומר עם פטיש קרב והכומר עונה לו:" מגורק רוצה שאהיה מוגן". על בגדיו של הכומר יש תליון שעליו כתוב מגורק ובד"כ ישנו תיק מטילים על גבו. הגמד השני לבוש בגדים די מוזרים יחסית לכל גמד אך שיכמיתו וברדסו די חסמו את מראה הבגדים. הוא לבש נעלי עור חומות ועל צווארו הייתה שן של יצור קסום וחזק מאוד. עכשיו לאחר שתיארנו את הגמדים שיושבים בשולחן בואו נמשיך בסיפור: " מה זאת אומרת אתה חושב שאתה יותר טוב מאיתנו כי אתה לובש שמלה ומאמין באל שלא קיים" אמר לכומר הגמד השני שרקד על השולחן . שני הגמדים שרקדו לקחו את גרזניהם והתכוננו לפגוע בשני הגמדים בשולחן אך לפני שהנחיתו את המכה הגיע בעל הפונדק, אדם גבוה וחסון ואמר:" בפונדק שלי אין מכות ברור" !! "ברור" נשמע מכל הכיוונים, " יופי" אמר בעל הפונדק,"עכשיו הסתלכו מהפונדק שלי זוג גמדים מטומטמים" אמר בזמן שדחף את שני הגמדים השיכורים מחוץ לדלתו. " אתם בסדר שם" פנה לשני הגמדים הנותרים, "לא חשבתי שהם מהווים כל כך הרבה נזק אדוני הכומר והאם מותר לי לשאול על שמך?". " שמי הוא..." פרק ב- חלק מהפרק להשארת המתח ולבדוק מה דעתכם " שמי הוא עלפגאר ואני הוא שליחו של האל מגורק וחברי הוא לודאר". אמר הכומר ששמו הוא עלפגאר. " אהה אני רואה שאתה בא מהעיר הגמדית הידועה קפלגאר האם מותר לי לשאול אותך למה קוראים לך עלפגאר? " שמי נקרא על שמו של סבי שהיה אחד מהשומרים של העיר בזמן שהייתה במצור הוא היה שומר מצוין, הכי טוב שקיים ובעבודה קראו לו עלפגארד ( זאת אומרת עלפ- אלף, הכי טוב וגארד –שומר) אמר עלפגאר. " חן חן לך אבל איני מצליח להבין למה קוראים לחברך לודאר? מאיזה שבט אתה בדיוק" שאל בעל הפונדק. " אני ממזמן לא נמצא עם שבטי ולא שייך אליהם שמי הוא שם שבחרתי לי בלי שום סיבה וזהו שמי". אמר לודאר בקול מרוגז. " אוקי, אוקי אל תתרגז, סתם רציתי לדעת. חוץ מזה עוד שאלה לי אליך לודאר, מה הוא מקצועך? גם אתה כומר?" שאל בעל הפונדק. " איני כומר" אמר הגמד לודאר, "אך את עבודתי אני מעדיף לשמור לעצמי". " אם זהו רצונך, רק באתי לשאול אם אתם רוצים לשכור חדר " אמר בעל הפונדק. " כן זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לעשות" אמר עלפגאר ותחב לידו של בעל הפונדק שני מטבעות זהב. " תודה לכם, חדרכם הוא חדר מספר 14" אמר בעל הפונדק והלך לדרכו. "טוב אני יוצא לשאוף אויר צח" אמר עלפגאר ויצא החוצה. לאחר שעלפגר יצא החוצה לודאר עלה לחדרם, הרצפה בפונדק הייתה עשויה מעץ משובח ובזמן שהוא עלה במדרגות לא נשמע שום רחש. הוא הגיע לחדר ופתח את הדלת ליד מיטתו היה פתק קטן ובו היה כתוב: " תזהר לא לשרוף משהו מידידך הטוב מגורק".