Yes... Yes... YES!

[Raconteur Troubadour]

Yes... Yes... YES!

לא האמנתי שזה עד כדי כך... קצת רקע - אני עובדת בעבודה משעממת ומשמימה לחלוטין שלא דורשת שום מחשבה. זה יכול היה להיות משעמם מאד, אבל מה, אני עם הדיסקמן 4 שעות נטו ביום וזה נותן לי המון זמן להדביק פערים. היום לקחתי בין היתר את Relayer של יס, שכבר אתמול התחיל להישמע לי מאד נחמד, אבל כשמתרכזים בו ורק בו - וואו, לא היה לי מושג שאני אגיב ככה! התגובה שלי הייתה ממש טרום-אורגזמה, בסוף Sound Chaser ממש הייתי צריכה להתאפק לא לצעוק. גם ה "cha cha cha" הזה בסוף, עם אוזניות זה דבר אחר לגמרי, ממש עשה לי את זה. שלחתי חברה (שעובדת בחנות דיסקים אי שם בקצה השני של המדינה) לקנות לי את Close To The Edge. למה לא אמרתם לי שהם כאלה טובים??

 

[RamiSun]

חחחחח... את בסדר!

 

[CallMeCavanaugh]

היא כבר קנתה לך את הדיסק?

אם לא, תתקשרי אליה ותגידי לה שתוסיף אליו גם את Fragile ואת The Yes Album. אלה (ביחד עם השניים שעליהם את כבר יודעת) הם ארבעת האלבומים הבאמת מבריקים של יס. יש להם עוד כמה טובים, אבל לדעתי הם פחות טובים מהרביעיה הזאת.

 

[Raconteur Troubadour]

LOL הקדמתי אותך קצת

אתמול אחרי שכתבתי פה את ההודעה הסתכלתי ב allmusic, ראיתי איזה מומלצים ואמרתי לה לקנות גם את Fragile. את האחרון לא היה להם, אבל הוא יהיה הבא בתור. מוזר, אני יודעת שכולם אומרים לי ש allmusic זה לא תנ"ך אבל אני מוצאת שהוא מאד שימושי, דווקא ל Relayer נתנו שם 3 כוכבים... איך היית מדרג את 4 האלבומים האלה?

 

[MajorWinters]

AMG שימושי...../images/Emo19.gif

אבל אני לא יודע עד כמה הם מדרגים כראוי... אין אלבום אחד של ג'טרו טול לדוגמא עם 5 כוכבים.... דוגמא שלא קשורה לפרוג אך צרמה לי במיוחד היא 3 כוכבים לימים מוזרים של הדלתות... שלדעת רבים הוא דווקא הטוב ביותר.... ואפילו 3 כוכבים לאווזת השלג ו2.5 למיראג'... אבל הוא בכל זאת איכותי ונותן הרבה יותר ממה שאתה מבקש ועל כך הוא פשוט מצוין!

 

[CallMeCavanaugh]

קשה לדרג את האלבומים

בכל אלבום יש קטעים שאני אוהב יותר ופחות. Close to the Edge, למשל, הוא אולי השיר האהוב עלי בכל הזמנים, וגם And you and I הוא מדהים, אבל Siberian Khatru הרבה פחות מוצלח בעיני. ב Fragile יש את Roundabout המגניב ואפילו קצת פ'אנקי, ואת יצירת המופת Heart of the Sunrise, אבל שאר האלבום, למרות שהוא טוב מאוד, הוא פחות טוב משני השירים האלה. ב Relayer אהבתי מאוד את GoD, אבל שני האחרים עד היום מדברים אלי קצת פחות. The Yes Album הוא אלבום נפלא בעיני. אין ספק שבו יש את האחוז הגבוה ביותר של שירים שאני אוהב. הבעיה היא שהשירים הטובים בו הם טובים יותר מהשירים שאני לא אוהב באלבומים האחרים (לרוב), אבל פחות טובים מהשירים שאני כן אוהב. לאלבומים יש גם אופי שונה. Relayer נשמע יותר אקספרימנטלי מהאחרים, Close to the Edge הוא פופי יותר. הרבה יותר קליט (פופ זה לא בהכרח רע, אגב. גם מוצארט היה הפופ של המוזיקה הקלאסית, ואני מאוד אוהב אותו). Fragile הוא מעין כרטיס ביקור לחברי הלהקה. הוא לא מראה רק מה הם עושים יחד, אלא גם מה כל אחד מהם עושה בנפרד. זה יוצר אלבום מאוד מגוון, אבל משעמם במקומות מסויימים (כמה כבר אפשר לשמוע את ג'ון אנדרסון שר ב27 קולות?). The Yes Album הוא הסולידי מכולם. בלי יצירות ארוכות (אף שיר בו לא חוצה את גבול עשר הדקות), בלי קונספט. פשוט כמה שירים טובים (מאוד טובים, אפילו). זה גם כיף לשמוע אותם שרים All we are saying is give peace a chance

. בקיצור - לא פתרתי לך שום דילמה אם זה מה שציפית שאני אעשה, אבל אולי עזרתי לך לראות מה יש בכל אלבום, ולהחליט לפי מה שהכי היית רוצה לשמוע עכשיו.

 

[מורנא007]

../images/Emo13.gif

אם יש הרבה סבלנות בעבודה, אפשר להאזין ל- Tales from Topographic Oceans, אני ממליץ להתמקד בקטע בסיום Ritual שכשמו כן הוא, חזרה על כל הנושאים המוסיקליים בקצרה תוך כדי חיבור בינם.

 

[Raconteur Troubadour]

שמתי לב שהרבה עושים קטע אחרון כזה

יש קטע כזה גם בסוף ג'נטל ג'יאנט, (In A Glass House) ואמרסון לייק ופאלמר (Brain Salad Suegery)

 

[orbiti]

לא בדיוק

הקטע בסוף בריין סאלאד אצל אל"פ הוא קטע בונוס מטופש שנדמה לי שהוכן מתישהו כדי לשלוח למעריצים דוגמיות מהאלבום לפני שהוא יצא. הוא לא הופיע באלבום המקורי, כמו שיר הנושא המגוחך שאני באמת לא מבין למה מישהו מחברי הלהקה רצה שהוא ייזכר בהוצאה המחודשת.

 

[Raconteur Troubadour]

מה קרה לך שיר הנושא ממש חמוד.

 

[מורנא007]

כן הרבה עושים קטע אחרון כזה

אולי זה נגזר מההשפעות הקלאסיות שקיימות ברוק המתקדם?

 

[Raconteur Troubadour]

סליחה על הבורות... איך זה מתקשר?

 

[מורנא007]

ישנן יצירות קלאסיות

בהם הקטע המסיים את היצירה הינו ריטואל של הקטעים הקודמים.

 

[cut2]

לייטמוטיב

העברת מוטיבים מקטע לקטע נקראת 'לייטמוטיב'. השימוש בלייטמוטיב התפתח בתקופה הרומנטית, וע"פ בדיקות שנערכו כאן פעם בפורום, מצאנו שהפרוג אכן קשור למהפכנות הרומנטית יותר מאשר לכל תקופה 'קלאסית' אחרת. אז נראה לי שאתה צודק (ואני סתם רציתי ל%^@ את המוח)

ב'סיפורים מאוקיינסים טופוגרפיים' אכן יש שימוש בולט בלייטמוטיב, אבל לדעתי זה לא הכי מוצלח; היה יכול להיות יותר קוהרנטי. מה שבאמת תמוה ומעניין הוא משהו דומה אבל לא: ב'ריטואל', הקטע המדובר, בין כל הלייטמוטיבים, סטיב האו מכניס את הנושא הראשי של יצירת הנושא מהאלבום הקודם - Close to the Edge! לזה אינני יודע איך קוראים, אבל זה נורא נורא מיוחד (גם מאלהר עשה משהו דומה, בין סימפוניה 4 ל5, אבל אצל יס זה הרבה יותר מובהק).

 

[שיר דויטש]

זה די מטופש, לא?

וממש לא קשור לכלום...

 

[Rubycon]

how come?

If a late-motive is defined as a motive re-appearing on a later track or movement (or on an earlier one...), what if Steve Howe wanted to emphasize the connection between the two tracks, the two albums, the two periods in his life, or so on?

 

[שיר דויטש]

אני לא פוסל עם השימוש של הלייטמוטיב

אבל השימוש של המוטיב של Close to the edge בתוך Tales הוא פשוט מטופש. כאילו, סתם פתאום הוא מנגן אותו, בלי שום קשר לכלום, ואז חוזר לעניינו. זה לא פיתוח. זה פיתוח בערך כמו שלשים רעש בסוף אלבום אחד ולהתחיל את האלבום הבא עם אותו רעש זה משהו גאוני, או משהו כזה.

 

[שיר דויטש]

*את*, לא עם

 

[Rubycon]

Your didn't answer my question.

 

[שיר דויטש]

לא עניתי?

בוא נגיד ככה: גם אם סטיב האו רצה לעשות את הקישור הזה, הוא פשוט עשה את זה באופן פשטני וגרוע. זה מזכיר לי את הטראק של טארוק בהופעה חיה, שפתאום גרג לייק מתחיל לשיר את Epitaph. פשוט לא קשור לכלום. המשמעות האישית שיש לנגן לקטע מסויימת לא משנה את העובדה שמוסיקלית זה פשוט גרוע. ראה לעומת זאת, את Scenes from a memory של דרים תיאט'ר, שהוא בעצם אלבום שלם המבוסס על ההרחבה של שיר קודם, Metropolis part 1. כאן באמת לקחו את הנושאים מהשיר ופיתחו אותם לכל מיני כיוונים, ועשו את זה בטעם. סתם ככה פתאום לנגן Close to the edge? הוא היה יכול לעשות את זה גם בOwner of a lonely heart מצדי.