Yes... Yes... YES!

Rubycon

New member
Sorry...

I dunno if in the near future I'll be able to write in hebrew. Moreover, I type much slower in hebrew. Shir, it's not a problem, but I'm not allowed to install anything on this computer.
 

מורנא007

New member
מה פיתאום

יש כוח משיכה לכדור הארץ, אבל ישנה מהירות הנקאית מהירות בריחה, במהירות זו או הגדולה ממנה עצמים בורחים מכדור הארץ. לדוגמא טילים שעפים למאדים.
 

cut2

New member
דבוז'אק ועוד

היצירה היחידה שלו שאני מכיר היא הסימפוניה התשיעית ('מן העולם החדש'), כמה צפוי. אני די אוהב אותה, למען האמת, וחשבתי להשיג עוד עבודות שלו. ממה ששמתי לב, אין שם שימוש בלייטמוטיב. אבל אני עשוי להיות טועה, כפי שאמר כבר ת'ום יורק. לייטמוטיבים בולטים ניתן למצוא בסימפוניה החמישית של בטהובן, בסימפוניה הרביעית של מאהלר, בקונצ'רטו לתזמורת של בארטוק, בתמונות בתערוכה של מוסורגסקי (הבולט מכולם?), ובעוד יצירות רבות. בשביל להחיל את התאוריה הזו על הרוק המתקדם צריך קודם כל להגדיר מה המקבילה ל'יצירה' בפרוג, ומהו 'פרק'; בד"כ אני בוחר להקביל בין אלבום-יצירה וקטע-פרק. אם כך, יש לנו דוגמא לכך בכמה אלבומים של ג'נסיס (Selling, Trick), אצל ג'טרו טאל (Passion Play, Thick as a Brick), פינק פלויד (Wish You Were Here, The Wall), דרים ת'יאטר (Scenes From a Memory) ועוד. אפשר גם להקביל בין יצירה (קלאסית) לקטע פרוג 'ארוך' (15-25 דקות). דוגמאות טובות לכך הן Close to the Edge (Yes) , A Change of Seasons (Dream Theater), ועוד ועוד.
 

cut2

New member
אני כל כך טועה

היצירה הזו מלאה בלייטמוטיביות. אני מאזין לה עכשיו, ופשוט הרגשתי צורך עז לתקן את הטעות המטופשת שלי - בסימפוניה התשיעית של דבוז'אק כן יש שימוש בלייטמוטיבים. סליחה
 

מורנא007

New member
../images/Emo51.gif

לדעתי הלא מוסקולוגית יש גם בסימפוניה השמינית לייטמוטיב. היום האזנתי לטרנסאטלנטיק לאלבום Bridge Across Forever וגם שם יש לייטמוטיביות.
 
יס, יס ועוד פעם יס

מבחינתי, תקופת הזהב היתה 1971-1974. "יס אלבום" הוא יפה מאוד, כיף להאזנה. "פרג'ייל" הוא אלבום מופת, שאפשר להאזין לו אינסוף פעמים. "קלוס טו ד'ה אדג'" היא יצירת מופת גדולה, ברמה של פרג'ייל. "רילייר" זו כבר פסגה חדשה של תעוזה, עם חווית האזנה קיצונית יותר. אחרי השנים האלה יס החלה והתדרדרה עד שאיבדה לחלוטין את הכיוון. אם יש לך כסף וזמן, אפשר למצוא גם פנינים באלבום "טיילס פרום טופוגרפיק אושנז" משנת 1973, ושווה לזרוק כמה גרושים על אלבום מעניינים כמו "פיש אאוט אוף ד'ה ווטר" של כריס סקווייר, "אוליאס" של ג'ון אנדרסון, ואולי אפילו שאר האלבומים של יס עד סוף שנות השבעים.
 

עמית ע

New member
Going for the One

רקונטר, תרשמי לפניך גם את השם הזה. לא יודע למה ברייטמן לא אוהב אותו, אבל גם הוא אחת מפסגות היצירה של Yes. אולי פחות הרפתקני מקודמיו, אבל עדיין Yes במיטבם. אם את רוצה טעימה, חפשי בתוכנות ה-Filesharing את השיר Awaken.
 

RamiSun

New member
אלבום מעולה

בכלל מ"יס אלבום" ועד Going הכל מומלץ וקלאסיקה מבחינתי. אני אישית מאוד אוהב את טופגרפיק אוושן. אף שגם באלבומים הבאים יש פה ושם יציאות ואפילו בתקופת טרוור רבין,
 

פרוגיא

New member
אני לא סובל אותו

פשוט אלבום נורא לטעמי. אפילו קניתי אותו ושמעתי אותו מספר לא מבוטל של פעמים אבל בסוף נשברתי ומכרתי אותו. השירים שם עוד בסדר אבל ההפקה והסאונד מחרידים לטעמי. סינתטי ופופי בצורה חסרת השראה. והקטע הגרוע מכל - Awaken. למה לעזאזל אתם חושבים שזה טוב ? אני מצטער על הביקורת אבל האלבום הזה הוא אחת האכזבות הגדולות ביותר שלי - כגודל הציפיה גודל האכזבה.
 

עמית ע

New member
לא צריך להצטער ../images/Emo8.gif

אוי ואבוי אם כולנו היינו חושבים אותו דבר, החיים היו משעממים נורא. גם לא היה נולד הצורך בפורומים באינטרנט. אני מסכים איתך שלאלבום יש סאונד סינתטי ופופי, אלא שבניגוד אליך זה בכלל לא מפריע לי. להזכירך, השנה היא 77, ובחירה של סאונד סינתטי ופופי לאלבום היא דווקא סימן לקידמה ופתיחות, ולא לחוסר השראה. המיקס של האלבום באמת לא מוצלח.
 
למעלה