yes-america

[HelterSkelter1]

מסכים איתך

הקטעים שהבטחתי לשלוח לך לא נשלחים משום מה במייל... בהזדמנות דבר איתי.

 

[שיר דויטש]

יש גם הסכמה די גורפת לגבי זה שהעולם

עגול, אבל גם את זה אני לא קונה!

 

[cut2]

המממ

איך תופים יכולים לשמש ככלי מלודי (כל עוד לא מדובר בTuned Percussion)? לכל היותר תומכי מלודיה, אני מניח. אין ספק שבUZ התופים הולכים יחד עם המלודיות (כלומר, אין שם פולימטריות בד"כ), אבל אין ספק גם שהתופים מקבעים תבנית עליה נבנית כל ההתפתחות המלודית. בסה"כ בUZ כולם מתעסקים כל הזמן עם הקצב, אבל רק דניאל דני (המתופף) מתעסק רק עם הקצב. פשוט צריך להקשיב להם עוד, אין מה לעשות.

 

[שיר דויטש]

אתה הבנת בדיוק למה התכוונתי

אז למה סתם להתחכם?

 

[cut2]

שמע,

כדאי שתמצא שק חבטות אחר כי לי זה לא מתאים. אני מנסה להסביר לך מה אני חושב, וזו לא הפעם הראשונה שאתה מפרש אותי לא נכון, אז אולי באמת כדאי שנפסיק עם כל זה וגמרנו.

 

[שיר דויטש]

לקחת את זה קצת קשה, לא?

הכל ברוח הקרב הספורטיבית של דיוני פורום, אתה יודע... (נ.ב, מה שהסברת בעצם היה בדיוק מה שאמרתי, רק בניסוח קצת שונה, לא?)

 

[orbiti]

אני לא מאמין בהפשטה

אני לא חושב שמאזינים שמחפשים מוזיקה חדשה מסוג מסוים מחפשים את גירסת אמצע הדרך שלו, אלא בדיוק להיפך - כשאני רוצה למצוא משהו חדש, אני לרוב מחפש את החוויה האולטימטיבית שלו, אחרת כבר עדיף לי לשמוע מה שאני כבר אוהב ומכיר. נכון, לפעמים כשמאזין באמת רגיל למוזיקה נורא נורא בנאלית וסטנדרטית, יהיה לו קשה להאזין למשהו שונה לגמרי. אנשים שמאזינים לגלגל"ץ יתקשו להאזין ליצירה באורך 20 דקות, אבל אנשים שרגילים להאזנה לאלבומים שלמים לא יראו בזה משהו כ"כ מטריד. אתה צודק, שבהתחלה לא תמיד מבינים באמת מה הדבר הגדול הזה שיש בקלוז טו דה אדג' או בגייטס אוף דליריום, אבל בשניהם (במיוחד בקלוז, בגלל הבהירות שלו), יש את ההרגשה הזאת שיש שם משהו גדול, לא רק משהו 'מגניב' או 'מיוחד' או 'יפה'. כשהאזנתי לקלוז טו אדג' בגיל 16, לפני שבכלל התחלתי להתעסק במוזיקה באופן מסודר, פשוט הרגשתי שהקטע הזה יותר חזק ממני, ואולי אפילו יותר חזק מהלהקה עצמה, כיוון שהוא עומד באופן כ"כ מרשים בפני עצמו. גם היום, כשאני כבר מסוגל להוציא את האקורדים ולהבין את המבנה ואת העיבודים, אני עדיין מרגיש שהקטע הזה נמצא מעלי, ושיש בו אפילו הרבה יותר ממה שהלהקה עצמה יודעת שיש בו. לגבי כתיבת שירים טובה של יס - כל קטעי השירה בקלוז טו דה אדג' הם שירים מצוינים (אפשר להתייחס לזה אפילו כשיר אחד בעל מבנה ארוך ומורכב מאד - עם בתים, פזמונים וגשרים), וגם בפרג'ייל אפשר למצוא כמה כאלה (long distance runaround, נניח). מה הבעיה, בעצם?

 

[RamiSun]

חחח...מי שיתחיל לשמוע את

Yes ישר ב- Tales from topographic oceans אני לא מקנא בפסיכיאטרים שיטפלו בו....

 

[MajorWinters]

רואה?../images/Emo19.gif

אפילו אתה מפציר על שיש קושי באלבומים כאלו ואחרים... רילייר יותר דומה בהרכבו לטיילז מאשר פרג'ייל (בכל זאת, למאזין המתחיל, רצועה של 20 ד' היא לא עניין של מה בכך)- לכן אפשר להגיד שהוא יותר מסובך מפרג'ייל. מה שכן, בטוח אפשר להגיד- שהוא הרבה הרבה יותר טוב

 

[orbiti]

טיילס לעומת רילייר

טיילס הוא מעין אלבום טלאים. הוא כולל הרבה רגעים מבריקים ומדהימים, לצד הרבה רגעים 'מתים' ומשעממים. לדעתי, בשביל להתחבר לאלבום הזה (ואפשר בהחלט), צריך להיכנס למעין State of mind של האווירה של האלבום, ורק אז אפשר לקלוט יותר בקלות את כל קטעי הקתרזיס שמופיעים בנקודות שונות באלבום. בכל מקרה, הסיפור של רילייר הוא שונה לגמרי. רילייר מפציץ אותך מהתחלה במלודיות, מעברים ורגעי שיא, ולדעתי הוא בסה"כ לא נשמע כ"כ יוצא דופן עבור מאזין שרגיל כבר להאזין לרוק משנות ה70. הדברים היחידים שגורמים לאי בהירות באלבום הזה בשמיעות הראשונות הם בחירות מסוימות שנעשו שם בביצוע (הוא לא לחלוטין מהודק, כנראה בכוונה) ובסאונד (יכול להיות שהרימאסטר החדש שיפר את העניין הזה, מישהו יכול להוסיף עוד?). לכן, אני עדיין חושב שהאלבום המומלץ להתחיל עם יס הוא דווקא Close to the edge, גם בגלל שיצירת הנושא מולחנת מעולה לכל אורכה, גם בגלל שהביצוע פשוט מושלם, בהיר ומדויק (אולי חוץ מההתחלה, בעצם), וגם בגלל שהקטעים הנוספים באלבום ממש חזקים (במיוחד and you and I).

 

[אליהו חרמון]

אה, לא ממש - זה כבר עניין של טעם

וכדי שלא יהיו ספקות: Relayer הוא האלבום האהוב עלי ביותר של Yes, כבר הרבה (מאד) שנים, עוד מהתקופה שבה לא היה פופולרי לחשוב ככה (לפחות לא בקרב אלו שמסביבי). אבל: אי אפשר לומר שהוא הרבה הרבה יותר טוב מ-Tales, כי הוא לא - הוא מדהים לא פחות. צריך קצת אורך רוח וזמן ואז זה מתברר ללא כל ספק. בכלל, בעיני הוא מהווה מעבר מאד טבעי מ-Close to the edge ל-Relayer (הוא מצטט מקודמו ומכשיר את הקרקע מבחינת המבנה והשם לבא אחריו

שים לב למילים ב-The remembering, למשל: Relayer - we advance we retrace our stories

). המלצתי קודם על האזנה כרונולוגית גם כי מאפשרת התפתחות עם הלהקה והסגנון, וגם כי מאפשרת להנות מאד מכל אחד מהאלבומים בזמן שבו מקשיבים לו. אין לי ספק שהחוויה שלי מ-Fragile שונה משלך כיוון ששמעתי אותו לפני Relayer. אני גם חושב שללהקה סגנון מובחן. לכן, אני לא מאמין שיש אלבום שלהם (מאותה תקופה) שיבריח מאזין פוטנציאלי, שהיה מתאהב בהם לו היה מתחיל עם אלבום אחר. לכן - Yes album מעולה בשביל להדביק בוירוס (ומי שלא ידבק מ-Yours is no disgrace או Starship troopers לא יאהב דברים אחרים שלהם), ואז לתת למחלה להתפתח באופן טבעי...

 

[MajorWinters]

הבהרה../images/Emo19.gif

התכוונת שרילייר הרבה הרבה יותר מפרג'ייל. זה מאוד יומרני מצידי, אבל אני מרשה לעצמי, רילייר בחודש האחרון נמצא בסטטוס "האלבום הכי טוב ששמעתי", ואני מכיר אותו כבר איזה שנה. זו דעה אישית שניסיתי לכפות כקונצנזוס, ידעתי שיהיו עם זה בעיות

, אבל בכל מקרה ההשוואה הייתה לפרג'ייל ולא לטיילז. אני מסכים בנוגע, אם את עם פוטנציאל לאהוב יס, אז כל האלבום מהחמישייה יהיה בסדר להתחלה. חבל שצד 2 של יס אלבום, כל כך, אבל כל כך חלש, לעומת החצי הראשון, שהוא לדעתי הדבר החם הבא אחרי רילייר (בלי השוואה לטיילז ששמעתי רק פעמיים בנתיים ואני לא כ"כ מכיר) NP- Fruupp - Old Tyme Future

 

[cut2]

צד ב' של יס אלבום

כולל את היצירה המעולה Perpetual Change. לדעתי הקטע הזה והקטע הפותח הם הטובים שבאלבום, כש Perpetual Change פשוט חכם יותר. שאר הקטעים בצד הזה באמת לא מדהימים (במיוחד A Venture), אבל אף אחד לא טוען שזו יצירת המופת הגדולה של יס.

 

[אליהו חרמון]

מנפלאות העברית

מתנצל - חשבתי שההשוואה היתה ל-Tales. שני דברים: אחד, תתחיל להקשיב באינטסיביות גם ל-Tales. פעמיים לא מספיקות להעריך את מה שיש ליצירה הזו להציע (ואני לא מאלו שחושבים שיש בה הרבה רגעים משעממים או מתים, אבל זה רק אני, הטעם והגלשן שלי). שני: חלפו להם ימי הויניל, והיום אני מכיר את The Yes Album רק בדיסק. לא יודע למה אתה מתכוון ב"צד 2", אבל אישית אני מאד אוהב גם את All good people / your move וגם את Perpetual change (נסה גם את ביצוע Yessongs בעניין הזה). ואתה יודע מה - גם Aventure לא כזה חלש.

 

[RamiSun]

Tales

אני כותב בדיוק מאמר/סקירה על האלבום אני חושב שהוא אלבום ענק. וגם אני לא מוצא בו כמעט רגע משעמם.... בקרוב אפרסם את המאמר בדף המאמרים...

 

[אליהו חרמון]

אם כך, אני כבר חותם מראש על כל

מילה שתכתוב...

 

[MajorWinters]

כמובן../images/Emo19.gif

הזנבות עוד יזכה לשמיעות מרובות, פשוט עוד לא נמצא הזמן בנתיים אני חוגג על Fruupp להקה אירית איזוטרית אי שם בשנות ה70, אבל מה אגיד האלבום הזה מעולה!!!

 

[אליהו חרמון]

סיפורים (Tales) - לא זנבות (Tails)

אם אתה רוצה זנבות - האזן לג'נסיס, A trick of the tail.

 

[MajorWinters]

ידוע לי חבר../images/Emo19.gif

 

[RamiSun]

צד 2 של יס אלבום....

Perpetual Change ו-I Have Seen All Good People לא רעים בכלל, האמת שאני מאוד זיזלתי בזמנו מ-I Have Seen All Good People , עד שנוצרה איזו סיטואציה בעברי שהיתי צריך לנגן את זה, ואז הבנתי בגוף מה קורה שם....... זה גאוני שם לא פחות. אני מציע לך לנסות לתת צ'אנס נוסף ל-2 השירים הללו.