yes-america

XCLASS

New member
yes-america

מה הקשר של יס לשיר הזה? הוא נמצא בFRAGILE ונראה כאילו הוא לא קשור לכלום גם בתור בונוס....
 

RamiSun

New member
הקשר היחידי

הוא שבשנת 1974 להקת יס הוציאה את גירסת הקוור שלה לשיר באלבום האוסף Yesterdays אלבום שהכיל אוסף מהאלבומים שלהם שיצאו בסוף שנות השישים... לדעתי הם פשוט אהבו את השיר וגם חשבו שזה יתרום למכירות, התוצאה : ביצוע נהדר ומפתיע לשיר השקט של פול סימון...
 

sixkiller2003

New member
כבודו של סיימון במקומו מונח...

אכן גירסה מרעננת ומפתיעה... גם ברימסטר של close 2 the edge מופיע השיר בגירסת edit
 
מה הקשר? לא יודע...

כשאני שומע את מה שסטיב האו עושה בביצוע הזה, נדמה לי שזה שאף אחד אחר חוץ מ-Yes לא יכול לבצע אותו טוב יותר, ושה-cover הוא בעצם של פול סיימון, ולא להיפך. כן ירבו בונוסים כאלו! (ושמעתי שהם ביצעו את America גם בסבב האחרון שלהם בחגיגות ה-35 עם דיאלוגים מדהימים בין האו לבין וויקמן, אבל טרם ראיתי - מחכה ל-DVD שאמור לצאת בקרוב).
 

trilliane

Well-known member
מנהל
עכשיו הרצתם אותי לנסות להאזין לזה

בתור אוהדת מושבעת של סיימון וגרפונקל (ושל פול סיימון בכלל) הייתי חייבת לשמוע במה מדובר. תוכנה לשיתוף קבצים אין לי על המחשב, אז החלטתי לנסות להאזין לדגימה של 30 שניות שיש באמזון. אלה כנראה ה-30 שניות הלא נכונות מהשיר, כי זה היה נשמע נורא!
למישהו יש הצעה נוספת איפה ברשת אני יכולה להאזין לשיר (או לפחות לדגימה יותר מוצלחת שלו)? כיוון שאני לא מכירה כלל את YES (פרט ל-Owner of a lonely heart... אהההמממ) זו הזדמנות טובה לשאול - האם האוסף הנ"ל מוצלח? כדאי להתחיל ממנו?
 

RamiSun

New member
אם את עדיין לא מכירה את יס

לא ממליץ לך להתחיל באמריקה, יש כאלה שניסו את זה ולא חזרו לעצמם עד היום.....הטראומה תיהיה קשה מידי. תתחילי עם Fragile או Close to the Edge
 

MajorWinters

New member
תתחילי בRelayer../images/Emo19.gif

נחשב אולי יותר מסובך, יותר מתקדם, ופחות קל להאזנה. הוא לא דיבר אליי תחילה, אבל אחרי כמה זמן, פשוט חטפתי את זה! ושלא יעבדו עלייך, אני התחלתי שם ואני חושב שיצאתי די נורמלי. הוא גם האלבום הכי טוב שלהם לדעתי, Fragile לדעתי אלבום סביר, אבל ממש התאכזבתי. יש שם יציאות נדירות כמו Mood for a Day, שהיה ונותר סולו הגיטרה החביב עליי. אבל הדיסק כשלם, נחמד, שווה שמיעה, אבל לא בטירוף. הסדר הזה לדעתי יתאים לך Relayer Close to the Edge The Yes Album שהוא אלבום די מטעה, חצי ראשון נהדר עם Starship Trooper, Yours is No Disgrace. החצי השני נפילה, משעמם....! Fragile אבל כמובן, ברגע שאחד מהם נוחת עלייך, לא משנה באיזה סדר, אל תחכי לאחרים, רוצי למערכת, תעצמי ת'עיניים לאיזה 35-45 דקות, ו...חוויה! NP: Jon Anderson - Boundaries תודה אבישי, קטע נהדר!
 

RamiSun

New member
לא מסכים,

Relayer - יותר מסובך, יותר מתקדם, ופחות קל להאזנה? ממש לא כך. דווקא האלבום שדרכו הכנסתי הכי הרבה חברה ל"יס"....
 

MajorWinters

New member
רק אזכיר../images/Emo19.gif

"אני התחלתי שם ואני חושב שיצאתי די נורמלי." (נורמלי באופן יחסי). גם אם לא נורמלי, חובב יאס בטוח יצאתי, כך שאני מאותם חבר'ה שנכנסו דרך רילייר, משמע- לא אמרתי שום דבר בגינו של האלבום "נחשב אולי יותר מסובך, יותר מתקדם, ופחות קל להאזנה" לא הצהרתי שזו דעתי, אבל משום מה, תמיד ממליצים על השביר, כי הוא כנראה יותר קל להאזנה.
 
אני מסכים עם זה

אולי Relayer טוב בשביל לזעזע אנשים ולזרוק אותם למים העמוקים שהם יס. גם Close to the edge (האלבום שאני התחלתי איתו) מספק את אותו האפקט, רק שהסונגרייטינג שבו הופך את האלבום לקליט איכשהו, אולי יותר מרילייר. אבל העובדה הפשוטה היא שבגלל שפרג'ייל מחולק ליותר רצועות, שירים יותר קצרים וכו', הוא יותר קל להתחיל איתו. השאלה היא אם קל זה מה שאנחנו מחפשים.
 
הממ..

אז לא כדאי להמליץ לאנשים להתחיל עם Tales from topographic oceans? אני מנסה לחשוב על ה"וואו" של מי שיאזין בפעם הראשונה ל-Yes דרך, למשל, The revealing science of god או Ritual. וגם Relayer הוא בהחלט הפסגה הכי מתאימה לכבוש אחרי Tales. (הנ"ל נאמר ספק בחיוך, ספק ברצינות) ויותר ברצינות : אני סבור שעדיף למאזין המתחיל להכיר להקה חדשה לעשות זאת ב"טיפוס הדרגתי" - זה הרבה יותר מרגש, ולדעתי גם מפיקים כך את המירב מכל אלבום. אם מתחילים עם היצירות הכי מעמיקות והכי טובות, בד"כ חווים אח"כ אכזבה מאלבומים טובים פחות, על אף שהם מצויינים כשלעצמם. לפיכך, ההמלצה שלי היא פשוט להתקדם כרונולוגית, דהיינו: מ-The Yes Album, אל Fragile, אל Close to the edge, בואכה Relayer דרך Tales.
 

RamiSun

New member
זאת גם דעתי,

הסדר הכרונולוגי, אני תמיד מציע את Fragile ואז להקשיב לכולם ברצף...לא בגלל שהוא יותר קל ממשהו אחר, פשוט בגלל שהוא הראשון בהרכב האפוטימאלי. החלוקה לרצועות לא הופכת אותו ליותר קל בהכרח, לא יודע למה אתה חושב ככה שיר אני ממליץ להתחיל ממנו ולהמשיך הלאה בסדר שהאלבומים יצאו בזמנו... אף שהייתי משלב את The Yes Album בדרך...אולי אחרי Close .... ןאני לא הייתי עוצר ב-Relayer גם האלבום שבא אחריו Going For The One הוא עדיין אלבום טוב.
 

orbiti

New member
אני אף פעם לא מציע את פרג'ייל

ולא כי אני לא מחבב אותו (אני דווקא כן), אלא פשוט כי הוא לא ממש מספק את חוויית יס האמיתית שמגיעה באלבום שלאחר מכן (ובשני אלו שאחריו). לדעתי, פרג'ייל, למרות שהוא תמציתי ונגיש יותר כביכול, דווקא נותן תמונה מטעה ומגיש את הלהקה בהרבה מרגעי הבוסר שלה. לטעמי, הייחוד של יס תמיד היה הרבה מעבר לרית'ם סקשן המגובש ולמלודיות היפות של ג'ון אנדרסון. יס בשבילי, באלבומים הגדולים שלהם, תמיד נתנו חוויה הלחנתית מאד עמוקה ומלאת נפח, התייחסות פנימית וגיבוש עצמי. יס ביצירות הארוכות שלה נותנת את החוויה הפרוגית האולטימטיבית - גם ביצוע, גם אסתטיקה, גם כתיבת שירים טובה, אבל גם משהו מעבר, וזה בדיוק הדבר שאני רוצה שאנשים שמתחילים להאזין ללהקה יקבלו.
 

cut2

New member
השאלה היא

אני מסכים עם כל מה שאתה כותב (מלבד העובדה שלא ממש הייתי מצהיר על עצמי שאני אוהב את פרג'ייל, אלא מסמפט, נניח). העניין הוא שה'משהו מעבר' הזה שאתה מדבר עליו לא תמיד נקלט מהר כל כך. לי, למשל, לקח שנה ומשהו להבין מה העניין האמיתי והחשוב ביס, למרות שגם לפני כן אהבתי את רוב האלבומים - מאוד. אבל אחרי תקופה ארוכה מאוד (כאמור, שנה ומשהו) נפל לי לפתע האסימון - ואז באמת הגעתי לחוויה האולטימטיבית שאתה מציין. ככה שיכול להיות שפרג'ייל (או יס אלבום [שלדעתי טוב מפרג'ייל]) הוא כן נקודת פתיחה טובה, כי הוא מציג מין הפשטה של יס ושל הכישורים שלה, וזו עשוייה להיות אחלה נקודה להתחיל לטפס ממנה. (אגב, למה אתה מתכוון 'כתיבת שירים טובה' בהקשר של יס?)
 

MajorWinters

New member
אתה מתכוון להסביר?../images/Emo19.gif

או שאתה נהנה "לקטול" אחרים כדי להרגיש טוב ביחס לעצמך?
 
לא.

אני סתם משועמם. ואם תקרא בין השורות, זה בת'כלס מה שהוא אמר. ג'ון אנדרסון הוא כמו ניל מורס, רק שניל מורס כותב שירים גרועים.
 
למעלה