תודה, אהבתי.
כתבתי ש"נראה מהודעתך", כלומר זה הדמיון שעלה בי כשקראתי אותה.
נכון או לא נכון, אין לי מושג. אינני נמצא בראש שלך.
כעת נראה ששנינו משחקים בלדמיין אחד את השני - אני מדמיין ציפיה, אתה מדמיין כעס, וכל אחד מאיתנו מפרש את המילים על המסך בהתאם לנטיותיו, מחשבותיו ואמונותיו.
נחמד וטוב לראותנו עושים זאת, אך ברשותך אשוב לשאלה המקורית.
אנסה בכנות לתאר את התגלגלותה של השאלה הזו אצלי.
בעבר הייתי עונה עליה באיזה סט תכונות מסויים, מי שחשבתי שהוא אני באותה התקופה.
לאחר זמן מה גיליתי שהתכונות האלה משתנות, ושאינני יכול באמת לומר "מי אני", אלא "מי אני עכשיו".
מאוחר יותר גיליתי שתכונות שחשבתי שנעלמו עדיין קיימות בי, ושכל עניין ה"תכונות" הזה מאוד נזיל.
כלומר מצאתי "סתירות" בתיאור הזה, ללא קשר לתקופת הזמן אליו הוא התייחס.
למשל, לעתים הייתי נוטה לרצות וקל לשכנוע, אך לעתים הייתי מאוד בטוח בעצמי, והדבר יכל לקרות באותו היום ממש.
אז הבנתי שאני יכול לומר "אני כועס" או "אני מפחד" או "אני נהנה", אך אינני יכול לומר בכנות כי "אני אדם טוב לב" או "אני נוטה לרצות" או "אני בטוח בעצמי".
עם זאת, עדיין האמנתי שיש משהו קבוע בתוכי - אותו אחד שמסתכל על הרגשות והמחשבות האלה. קראתי לו "האיש הקטן והאדיש בתוכי".
האמנתי כי אותו איש קטן ואדיש "צופה מהצד" במה שעובר עלי, אך אינו מתרגש מכך יותר מדי.
כיוון שהוא נתפש כמשהו "יציב" יחסית, התייחסתי אליו כאל "אני", או לפחות כאל החלק הקבוע בתוכי.
במצב זה חייתי למשך מספר שנים, במהלכן אותו איש הלך ו"התחזק" בתודעתי.
זה המצב בו הייתי לדעתי כאשר הגעתי לפורום לראשונה.
לאחר זמן מה עלתה בי המחשבה כי בעצם גם האיש הזה הוא מנגנון רגשי/מחשבתי, שיכול להיות שימושי, אך איננו "אני".
כאן עלה בי החשד שאינני יודע מה זה באמת "אני", ושעצם האמונה הזו, שליוותה אותי במשך שנים, כי יש מישהו כזה בכלל, כלל אינה "נתמכת בראיות בשטח".
כי בשטח, בפועל, יש רק חוויה, היכולה לכלול מחשבות על "מי אני", כמו כל מחשבה אחרת.
לכן, זה לא שאני מאמין ש"אין אני" או ש"יש אני", אלא כפי שכתבתי בתגובה אחרת - יש חוויה.
אם אנסה בכוח לענות, אומר שאני זה כל החוויה שלי, כלומר המציאות.
לכן כרגע זה הסיפור שעולה בי, זה מה שהמכונה שלי עונה לשאלה הזו, ובינתיים אין לי תשובה אחרת.
אולי בעתיד זה ישתנה, אך זה כל מה שיש לי להציע בשלב זה.
אתה מוזמן לדמיין, אם תרצה, כל דבר על התגובה הזו.
למשל אתה יכול לדמיין (כפי שאני עושה עכשיו), שאני "משקר לעצמי" או "מתרץ" או "מספר סיפורים".
אתה מוזמן גם, אם תרצה, להאמין לי. או לבחון מה הנסיון להאמין בי מייצר בך.
כי בסופו של דבר, ה"עבודה הרוחנית" שלך היא על עצמך, וההודעה הזו יכולה אולי לספק לך חומר טוב, אם תבחר להשתמש בה כך.
