אני לא מעכל מה שלא מעניין אותי.
יש לפניי פלט מעניין. אני קורא אותו. אני זוכר מה מקורו. אינני מתעסק איתו ברמה האישית.
כמעט תמיד אני מוצא אמת בדבריו, לפעמים הרבה אמת.
לעתים קרובות אני נהנה מהאופן שבו התבוננותו יכולה, פוטנציאלית, אם היתה כתובה באופן פחות טעון, להסיר אשליות ושקרים אצל אחרים.
התבוננותו משוחררת לעתים מאשליות נפוצות ומשקרים המוניים מסויימים וזה נעים לי.
יש שם הרבה פנינים כשמבינים את כוונתו.
הפנינים האלה משקפות לי חוכמה, התבוננות וחופש ואני נהנה מהברק שלהן.
זה מעניין בשבילי לראות את המגבלות של המנגנון שיוצר את הפלטים, כמו גם ליהנות מהאיכויות הגבוהות שניתן
למצוא בהם.
פה ושם אני זוכה ליהנות בהודעותיו מניצוצות מאד יפים ומרשימים בעיני... שנחווים אצלי, קצת כפי
שינוקא רמז, כפונציאל מופלא, שכרגע הינו עדיין בוסר.
ולפעמים הוא משתף בחוויות באופן ישיר יותר. זה נעים לי ומעניין לי.
במקרים מסויימים אני נהנה מהנטיה/יכולת/נסיון שלו "לשלוף" את בן-שיחו מאשליותיו. אינני מתחבר לשליליות הכרוכה בכך אצלו, אלא לאיכויות נפלאות אחרות שאני מזהה שם. סלידה מסוגים מסויימים של אשליות, למשל, יכולה לנבוע באופן בסיסי מכוונה בלתי מתפשרת לחופש וצמיחה... ורק אחר כך להיות מוכתמת בשליליות, שאיננה אלא כאב מוסווה ואיש אינו אשם בה.
אני נוטה לזכור את מגבלות האנוש... וזה מאפשר לי ליהנות מאיכויות האנוש.