אני מניח שהשאלה היתה גם אלי :
יש בעיה עם הגישה "הכל זה אלהים" , ויש בעיה גדולה לא פחות עם הגישה "שום דבר איננו אלהים" , ואנסה להסביר.
הכל זה אלהים -
הבעיה עם הגישה הזו היא שאלהים הופך להיות גם אונס , גם רצח , גם שחיתות.
הכל "אלהי". ולכן אתה יכול להתגלגל בזבל ולהיות מסומם וכך למצוא את אלהים , כי אלהים נמצא גם בתוך החרא.
בהכללה - הודו מייצגת את הגישה הזו.
לא רק זה , הגישה הזו מובילה לסוג של פאסיביות ונרפות מהחיים ובכלל - כי אם הכל זה אלהים , אז מה זה משנה מה אתה עושה ?
כל דבר מאבד את משמעותו , כי אין הבדל בין דבר לדבר - "אלהים זה הכל".
שום דבר איננו אלהים -
הבעיה עם הגישה הזו היא שיורד כל ה"קסם" מהחיים.
האדם הופך לסוג של רובוט - רובוט של תגובות כימיות וחשמליות.
הכל הופך להיות צפוי ומכני , הכל זה סוגים של התניות.
גם כאן אין משמעות לכלום כי אתה סתם רובוט וגם בני האדם האחרים הם רובוטים , וחוץ מחוקים חומריים אין כלום.
המשמעות היחידה שנשארת כתוצאה מהסתכלות כזו היא המשמעות של "קידום אישי".
תהיה אגואיסט , תרוויח כסף , מכונית יפה , אשה יפה . . .
בהכללה - המערב מייצג את הגישה הזו.
לכן המחלה של המערב היא אובדן המשמעות שגוררת תחושה של ריק פנימי.
לכן שתי הגישות הללו , הן בעיתיות.
וכאן אפילו לא הסברתי למה פילוסופית הן לא נכונות , הסברתי רק את ההשלכות שלהן על נפש האדם.
הגישה הנכונה והמאוזנת היא "אלהים מהווה את הכל , אך שום דבר ממה שאנו רואים איננו אלהים עצמו".
ולא רק זה , אלא שאדם שמגיע לחוויה אמיתית , מרגיש שאומנם אלהים מהווה את הכל , אך קיימים הבדלים בהתגלות האלהית.
יש מקומות של "עוצמה" ששם שם השראה אלהית חזקה , שאדם שנמצא במקום כזה מתמלא באור וביראת כבוד , ויש לעומתם מקומות חשוכים.
יש בני אדם עם עוצמה שאם תהיה לידם תחווה אור אלהי , ויש בני אדם חשוכים.
כך שאומנם אלהים מהווה את הכל , אך מתגלה באופן שונה.
כאשר מבינים כך את הדברים מגיעים לאיזון :
כי מצד אחד האדם יכול להתחבר לאלהים מכל מקום ומכל מצב , כי אלהים מהווה את הכל , וגם בחושך הכי גדול אלהים נמצא.
אך מצד שני - תמיד יש מה לשפר , כי אלהים יכול להתגלות יותר ממה שהוא מתגלה עכשיו , לעולם אין בעולם התגלות "אבסולוטית" של אלהים , הכל יחסי.
מה שמאפשר התקדמות.
זה השילוב הנכון בין מזרח למערב , והבנה זו היא הדרך לעץ החיים.
