I'm tired of fighting
היה נחמד לקום עם השיר הזה בבוקר, רטרו לבקרים של התיכון.
-מה הדבר שאתם רוצים? קשה לי לענות על זה עכשיו.
-יש מישהו שמכיר אתכם ה-כ-י טוב? אני משערת שכן.
-את מה/מי הייתם רוצים לסלק מכם? את המקומות שמפילים אותי, את הרגעים שאני מרגישה לבד.
-מה אתם מוכנים לעשות בשביל לשמור על מישהו/משהו אצלכם? "לא לוותר עליו, גם כשהוא ויתר עליי." (נו, כבר אמרתי שיהוני גאון).
-למה אתם מתגעגעים? לעוגן שלי.
-לאילו מקומות הייתם רוצים לחזור? לאלו שהרגשתי בהם בטוחה, לאלו שידעתי שיש לי לאן לחזור, לאלו שהייתי שמחה באמת ולא על פני השטח.
-איזה דברים בכם הייתם רוצים להפעיל (או להפעיל מחדש)? את מנגנוני ההדחקה שלי
. ואממ. את היכולת שלי להיות סוציאלית, את היכולת לשמוח ואת היכולת שלי לעבוד בלי לקחת הפסקות
.
-מה אסור לכם לשכוח? ש-I can make it through these waves.
-איך אתם מזיקים לעצמכם? (באמאשלכם. אל תכתבו "חותך". לא זו הכוונה) קוראת דברים, שומעת מוזיקה שאני יודעת שתזיק לי, מונעת מעצמי שינה, חופרת באותם מקמות שוב ושוב. לא חסרים דרכים להזיק בלי לחתוך, אבל אני גאה להגיד שב-99% אני יודעת להתחמק מכולם
. רק עניין השינה קצת קשה יותר.
-מה השארתם מאחור? אני לא חושבת שאני עדיין מספיק מקדימה בשביל להשאיר מאחור. אבל בהתקדמויות קודמות שהיו לי, השארתי מקומות שאהבתי, ולמדתי לקחת איתי את מה שהיה חשוב לי משם.
-מאמינים בקארמה? לא
-אילו דברים מפתיעים גיליתם על עצמכם? שאני חלשה.
-כמה אתם אמיצים באמת, מאחד עד עשר? . בא לי לכתוב שבכלל לא, אולי מינוס מאתיים ושבע או משהו כזה. אבל אני משערת שזה המבחן שלי עכשיו ואין לי אופציה אחרת חוץ מלעבור אותו, ונראה לי שיש משהו אמיץ בלהבין את זה, גם אם קצת. וחוצמזה, אני הולכת לחוץ על "שלח", שזו גם התקדמות
.
הודגש באמצעות מדגישומטיק