אתה מנסה להציג כאן איזון שלא קיים.
צד שלי, צד שלך, צד של חילונים, צד של חרדים.
 
בפועל, יש שני צדדים, שאינם שווים:
יש את "המערכת" - חברות, שמעסיקות עובדים בהתאם לחוק ולכללים הפנימיים שלהם, עד כמה שמותר להם (החברות) להחיל כללים כאלה על עובדים.
 
מנגד, יש את העובד, שחייב להתפרנס, אבל אינו יכול באופן אישי להשפיע על אותם כללים.
בעוד שהנהלת תאגיד יכולה לשנות, והרבה, לעובד יש שתי ברירות: לקחת עבודה, או להישאר בבית.
 
על פניו, המצב הזה הוא בעייתי עבור חרדי וחילוני באותה מידה:
אם חרדי לא מוכן לציית לכללים שעובדים במקום מעורב, הבחירה היחידה שנותרה לו זה לא לקחת את המשרה.
והחילוני מהצד השני באותה סירה - לא רוצה הפרדה, חפש עבודה אחרת.
 
אבל, יש כאן טעות רצינית:
החרדי במצב הרבה יותר טוב!
 
לחרדי יש עדיין אופציה, גם אם היא קשה - הוא יכול להחליט שהוא הולך לפי פירוש הלכה שונה, וכן בוחר לעבוד בסביבה מעורבת.
ויש אכן חרדים שעשו ועושים את זה.
 
אבל, לחילוני אין ברירה:
אם חברה מסחרית מחילה הפרדה, והמדינה מאפשרת ותומכת בהפרדה זו מתוקף חוק, זה אומר שלא משנה מה החילוני יעשה, הוא לא יוכל להתקבל לעבודה.
 
וזה לא משנה אם מדובר בגבר או אישה - גם גברים, וגם נשים יפגעו מהפרדה, כי ההפרדה תסגור בפניהם לפחות מחצית מהצע המשרות, אם לא יותר.
 
לא משנה מה יבחרו, למעט אולי ניסיון התחזות, המשרות האלה לא יפתחו בפניהם, כי הם פסולים בגלל הגוף שלהם, אותו אינם יכולים לשנות.
 
לא בגלל בחירה כזו או אחרת שעשו או דבר כזה או אחר שהם מאמינים בו.
 
ובאשר להבט הכלכלי:
המדינה יכולה בקלות להימנע מפגיע כלכלית שנוצרת מחרדים שמסרבים לעבוד:
כל שעליה לעשות, זה לקחת מהם את כל ההטבות הכלכליות שיש להם עכשיו.
מובטל מרצון? תגבע ברעב. בעיה ש'ך.
 
זה מה שקורה לכל חילוני, והסיבה היחידה שהמצב שונה בקרב החרדים הן קומבינות פוליטיות שיש בארץ.
ברגע שיגמרו הקומבינות, יהיה שינוי. פשוט.
 
לא צריך לוותר על שום עקרונות מצד אף אחד.
 
והעסקים שמוכרים חמץ בפסח, או יותר נכון מציגים חמץ למכירה \ צריכה?
הם עבריינים. אני מוכן להיות הראשון שאומר זאת.
 
אבל יש הבדל חשוב בין חוק החמץ לחוק הפרדה:
אם מסעדה בת"א תציג חמץ למכירה בפסח, היא לא תפגע בשום צורה ביכולתו של אף דתי או חרדי לקיים מצוות.
לא בגלל שאותה מסעדה היא שטח פרטי, אלא משום שאין שום הכרח שאדם דתי יתקרב לאותה מסעדה.
 
מסעדות הן אופציה, בין אם אתה דתי או חילוני - אף אחד לא באמת חייב אותן.
 
אבל, כל אחד חייב לעבוד לפרנסתו. גם דתי וגם חילוני.
הפרדה בתעסוקה תסגור משרות בפני כולם - גברים ונשים, חילונים דתיים וחרדים:
פשוט לא יהיה מקום לאנשים לעבוד. לא בכמות שיש ללא הפרדה.
 
השיטה שלי לשפוט חוקים היא שיטה פרגמטית, שמנסה להוציא מהשיקול כמה שיותר "ערכים" ואמונות אישיות, ולהתבסס על זה שחוק חייב להגדיל את טובתם של כמה שיותר אזרחים, ולצמצם עד כמה שאפשר פגיע בכלל האזרחים (גם בקבוצות שהן מיעוט).
 
חוק שמאפשר הפרדה, נותן יתרון למיעוט, אך פוגע מעשית בכלל הציבור.
חוק שאוסר הפרדה, מקשה על המיעוט, אך טוב לכולם.
 
חוק שאוסר על הצגה או מחירה של חמץ פוגע במחצית האוכלוסייה, בלי לתת שום טובה אמתית לשום קבוצה, למעט אולי הרגשה של כמה אנשים שהצליחו "לכופף את הצד השני".
ביטול חוק שכזה, לא יגרום פגיעה באף אחד, אלא יפסיק פגיעה באותו חלק שנפגע עכשיו.
 
ולכן, ראוי לבטל את החוק.