סודות המשפט היפני
נתחיל מזה שנחלק את השפות לפי 2 קריטריונים מאוד כלליים. 1. סדר המשפט באנגלית, סדר המשפט הוא SVO שזה Subject Verb Object. קודם נושא, אח"כ נשוא (ז"א הפועל) ובסוף מושא. אני מקווה שאתה עדיין זוכר את מה שלמדת בלשון, כי (למרבה ההפתעה), זה דווקא מתגלה כיעיל מאוד כשבאים ללמוד שפה חדשה (טוב, בעיקר התחביר). אני בכל זאת אתן דוגמה להמחיש את העניין: The cat ate the mouse. החתול אכל את העכבר. החתול הוא הנושא, אכל זה הנשוא והעכבר זה המושא (הישיר). אם תהפוך קצת את סדר המילים ל-The mouse ate the cat תקבל משפט שונה לגמרי (העכבר אכל את החתול!). או אם תהפוך לסדר SOV (שניגע בו אח"כ): The cat the mouse ate תקבל את המשפט: "החתול שהעכבר אכל". עברית היא גם שפת SVO בשימושה העיקרי, אבל היא הרבה יותר גמישה. אפשר להגיד "החתול את העכבר אכל" או "את העכבר אכל החתול", והמשמעות לא הולכת לאיבוד (חוץ מבמקרה של מושא ישיר שאינו מיודע ואז אי אפשר להשתמש באת כדי לציין את המושא הישיר). ועכשיו, יפנית היא שפת SOV, ולמרות שאפשר לפעמים להחליף בין הנושא למושא (בין ה-S לבין ה-O), הפועל תמיד חייב להיות בסוף המשפט. אם נתרגם את המשפט הקודם ליפנית: neko wa nezumi wo tabemashita. חשוב להזכיר באותה הזדמנות שביפנית אין צורה נפרדת ליחיד או רבים, ואין יידוע (כמו ה' הידיעה או the) של מילים. למרות שבמקרה של אנשים ובעלי חיים, נהוג להוסיף סיומת ריבוי כמו tachi כדי להדגיש את הריבוי (למשל nekotach - חתולים). 2. סדר הלוואים. לוואי הוא מידע נוסף (פירוט מועיל אבל לא הכרחי מבחינה תחבירית) שמוסיפים לחלק במשפט. תארים הם הלוואי הכי נפוץ, אבל קיימים עוד סוגים של לוואים (וכאן אני אולי קצת מותח את ההגדרה מעבר למה שמלמדים בשיעורי לשון, אבל זה מה שמתאים לנו כרגע) כמו משפטים משועבדים כמו אלה שמצרפים למשפט בעזרת המילית "ש" (במשפט "הנה הכלב שראיתי אתמול", "ראיתי אתמול" הוא משפט משועבד והוא לוואי של הכלב). ועכשיו, אחרי כל ההקדמה הארוכה הזאת, ניגש לעניין: עברית היא שפת "עיקר-קודם-לטפל". כמעט בכל מקרה, הלוואי יופי אחרי ה"עיקר" (המילה שאותה הוא מתאר. יוצא הדופן היחיד שאני חושב עליו, הוא לוואי מספר או כמות. למשל בדוגמאות "הרבה אנשים", או "חמישה אבטיחים", הלוואי בא לפני העיקר. למרות שאפשר לומר הפוך ("אנשים הרבה", "אבטיחים חמישה" וזה תקין לשונית, אף אחד לא מדבר ככה היום - לפחות אני לא שמעתי) אנגלית היא שפה מעורבת. לוואי מספר וכמות ותארים מופיעים לפני המילה (a red box, the seven dwarfs), משפטים משועבדים מופיעים אחרי המילה, למשל (the boy who cried wolf או אפילו הדוגמה שנתתי מקודם the cat the mouse ate). יפנית היא שפת "טפל-קודם-לעיקר" טהורה. תארים, משפטים משועבדים, לוואים מכל הסוגים והצורות... הכל בא לפני המילה. לדוגמה shiroi neko - חתול לבן nezumi wo tabeta neko - החתול שאכל עכבר nezumi ga tabeta neko - החתול שהעכבר אכל (שים לב להבדל הקטן) kinou mita inu - הכלב שראיתי אתמול