wakeeeee uppppppp!!!!!!!!

[Sweet Russian Girl]

הא ופורים יוצא באמצע מרץ

 

[רק רצה מסטיק בומבה]

X

אצלי הבלאגן והטרוף חוגגים. מזמן לא חוויתי ארבעה חודשים כ"כ טעונים ומלאי תהפוכות. בדומה לאנה גם אני פשוט לא יודע ממה להתחיל, אז ננסה להתמקד בכמה ארועים ספציפיים מהתקופה האחרונה. נתחיל ב28 בדצמבר, יום הולדתי ה19. אני מיום ראשון בבסיס, עדיין בקורס חמשי מרכבה (טנקים) ומתחיל מהבוקר לנדנד למפקדים שלי שיתנו לי אפטר לכבוד היום ההולדת. הם, כהרגלם, ממאנים לתת תשובה חד משמעית עד הרגע האחרון, אבל בין ההתחמקויות שלהם ניתן להבין שהם לא ממש מתכננים לשחרר אותי, ובטח אחרי שנחלתי כשלון חרוץ באחד המבחנים באותו היום. כגלגל הצלה נרשמתי לרופא באותו הבוקר כדי (בין היתר) לתת לו כמה טפסים חיוניים וכן לנסות להעזר בו במקרה הצורך. מהלך העניינים לקראת שעות הצהריים לא האיר פנים והחלטתי לנסות לסחוט ג' במרפאה. ואכן הצלחתי. שמח וטוב לב עשיתי דרכי הביתה ללא כל מושג לגבי מה שמצפה לי.. לא היו לי תכניות מיוחדות ליום ההולדת. ואם לדייק, לא היו לי תכניות בכלל, שכן לא הייתי בטוח אם אצליח לצאת הביתה. קצת לאחר שהגעתי הביתה ונודע לכמה מחבריי שהשתחררתי לערב אחד מכבלי הצבא, קיבלתי הצעה מפתה מאד מנערת חלומותיי לבלות את הערב במחיצתה ובמחיצת חברה טובה שלה. כמובן שלא יכלתי לסרב. בילינו מאד בנעימים, עד כדי כך שחשבתי שהסילבסטר הקדים בשלושה ימים, אבל לקראת סוף הערב נזכרתי שזה 'רק' יום-הולדתי.. למחרת השכמתי קום וחזרתי לבסיס מוקדם בבוקר הישר למשרדו של הקב"ן (הפסיכולוג הצבאי, למי שטרם הכיר את המושג). בסוף הפגישה נקבע סופית שאינני כשיר לקורס הנוכחי שלי ועליי לעבור באופן מיידי לקורס אחר. אחרי קצת בלאגן, צעקות וויכוחים הורחקתי מהקורס. עד כאן היה הכל טוב ויפה. עד שבשעות הצהריים המוקדמות קיבלתי הודעה מבשרת רעות מנערת חלומותיי, היא בשרה שהיא נבוכה על ליל אמש ומצטערת על תקוות-השוא שהעניקה לי. תחילה לא כ"כ ידעתי איך לעכל את זה, לפחות עד שבישרו לי שאני סוגר שבת.. היה נחמד לגלות שבגלל כמה נפקדים החליטו להקפיץ דווקא אותי (עם עוד שני חבר'ה) לסגור את השבת הקרובה. מובן שניסינו הכל ע"מ להתחמק איכשהו מהשבת הזאת, אך דבר לא הועיל. ביום שישי בערב סוף סוף הצלחנו להשיג פינוי לחר"פ (חיל רפואה, ביה"ח צבאי). חברי שנשאר איתי לסגור שבת הוציא שני ג' על קלקול קיבה, ואני פטור משמירות לכל הסופ"ש וכדורי הרגעה בשל התקף חרדה. בחצות הלילה בשבת, חגגנו את השנה החדשה עם פיצה, קולה ובקבוק יין. וב1 וחצי בלילה, קצת מסטולים, הכריחו אותנו לעשות עבודות רס"ר. למחרת ב5 וחצי בבוקר הקפיצו אותנו לעשות טרמפיאדות.. עד כאן זה בהחלט היה אחד מחגיגות-השנה-החדשה ההזויות בחיים שלי. ביום ראשון, כהבטחתו של אחד ממפקדיי הראשיים, ייחלתי לאפטר הנחשף. לאחר שמי שהיה איתי בשבת יצא הביתה ע"מ לסדר כמה עניינים, גם אני ציפיתי לצ'ופר דומה לקראת שעות הערב. בערב הבנתי שלא רק שלא מתכוונים לשחרר אותי אלא אפילו מטילים עליי תפקיד (כוננות). בשלב הזה שוב התחיל הבלאגן-טלפונים, וויכוחים, ריבים והמון עצבים. בסוף הערב הסתכסכתי עם כל הסגל והלכתי לפרוק עצבים באיזו פינה נידחת בבסיס המסריח הזה. לא חשבתי שהסגל הפיקודי הולך להתעמר בי עד כדי כך בגלל הג' שהוצאתי, כאשר במהלכו ראה אותי אחד המפקדים חוגג את יום-הולדתי (עם נערת חלומותיי, יש לציין..) במקום לשכב חולה במיטה. לא חשבתי שכ"כ ירע לו לראות את אחד מהחניכים שלו נהנה קצת ביום הולדתו, אבל בוודאי גם עצם העובדה שיצאתי מהקורס שהוא מדריך בו הוסיפה לחמתו הרבה. אבל עברנו את פרעה, ונעבור גם את זה. ביום שלישי, אחרי עוד קצת בלאגן, סוף סוף שוחררתי לאפטר בעקבות סיבות מוצדקות (מוצדקות מאד, יש לומר). לאחר כל זה, נאלצתי להשאר כממתין עם הסגל של קורס חמצ"ר עד שאגיע לשיחה עם המב"ס (מפקדת בסיס) והוא יעביר אותי לקורס אחר. בשעה טובה הגעתי למב"ס שבישר לי שאני עובר לקורס גנרטורים. מיד עם היציאה ממשרדו, כמעט חטפתי התמוטטות עצבים.. ארבעה חודשים של מאבק תמידי במערכת, מריטה אינסופית של העצבים (הלא כ"כ יציבים) שלי, מתחוורים שהיו חסרי כל תועלת נראת לעין. כל זה היה ביום רביעי, כאשר למחרת הייתי אמור לדעת אם אני סוגר שבת או לא. התפללתי שאפסח על השבת הזאת, אחרת אאלץ לדפוק נפקדות כי ממש לא הייתי במצב שיכלתי לסגור שבת עמוסה בשמירות. למזלי בסוף נחסכה ממני הנפקדות ושוחררתי הביתה לסופ"ש. בתחילת השבוע הזה סוף-סוף העבירו אותי לסגל של הקורס החדש שלי. להפתעתי הרבה התברר לי שאחרי הכל שובצתי בקורס ניהול מלאי (קורס לא כ"כ רע בהשוואה לקודמים), ובשעה טובה עברתי להמתנה תחת פיקודו של הסגל החדש. ביום שלישי בשעות הצהריים-לאחר שחתמתי על נשק לשם תפקיד (טרמפיאדות) ליומיים הקרובים-התקשרה אליי ידידה טובה שלי, נסערת ודומעת, אמרה שאמא שלה בטיפול נמרץ וככל הנראה הולכת למות. אחרי קצת בלאגן השגתי שיחרור ביום רביעי בבוקר (מיד לאחר שסיימתי את התפקיד) כדי שאוכל להגיע לפחות להלוויה. בעזרת קצת טרמפים הצלחתי להגיע בזמן להסעות לבית העלמין. ובאווירת נכאים זו העברתי את יום רביעי. אחד הדברים שממש עיצבנו אותי היה התייחסותו של מפקד הקורס ליציאה שהוא העניק לי. הוא אמר זאת בנימה מוזרה כאילו שהוא נותן לי צ'ופר בלתי רגיל (רבעו"ש מוקדם). נראה לי המפקדים לא ממש מבינים שלצאת בנסיבות כאלה זה ממש לא צ'ופר, וכל בנאדם נורמלי היה מעדיף שלא לצאת בכלל מאשר להשתחרר בנסיבות שכאלה. אבל מה לעשות, בצבא אפילו למפקדים הבכירים "הגיון" הוא מושג זר..

 

[רק רצה מסטיק בומבה]

אחת מחגיגות-השנה*

 

[רק רצה מסטיק בומבה]

*(מפקד הבסיס)

סליחה על כמות השגיאות (זה רק מוכיח שקפה אינו מהווה תחליף ראוי לשעות שינה נוספות)

 

[SpyKid]

נערת החלומות, זאת ההיא ששמעתי עליה?

ובקשר להמשך, אני פשוט לא יודעת מה לומר

לאמה של הידידה

 

[רק רצה מסטיק בומבה]

נערת חלומותי

היא אותו מלאך בהתהוות אדם שכבש את לבי ומסרב להרפות ממנו כבר תקופה ארוכה.. זאת אותה אחת שכתבתי לה שירים, אותה אחת והיחידה שכבר חודשים על-גבי חודשים אני לא מפסיק לחלום ולחשוב עליה.. אותה אחת שבגללה דעתי הולכת ומשתבשת עליי... חחחח "אוווווווווווווווווווו..."

 

[SpyKid]

וואייי.. חחח ../images/Emo23.gif

אז כן, זו אותה אחת

 

[Sweet Russian Girl]

כמה רומנטי=)

זה אחת שאני חושבת שזאת היא???

 

[Janem]

פששש אחינו, בלגן...

מקווה שתשיג את ההיא בסוף למרות מה שהיא אמרה... בנות עושות את זה לפעמים (לדבר שטויות)... ומקווה שתסתדר בקורס החדש, ואם לא תנוח מכל מריטת העצבים הזאת, אני מבין שהתכסחת עם כל הבסיס... שזה 'אחלה' פחות או יותר נ.ב קטע מהבוקר. אמא שלי הלכה לקניות ולא הלכתי איתה, שבדרך כלל אני כן הולך. קיצר, היא העירה אותי ב12:00 ככה ואמרה בוא ותפגוש אותי מול מאפיית הדקל במרקט... הבעיה שיש לנו שתי מאפיות דקל ומולן שני מרקטים, אחד ניו ואחד חזי מרקט. קיצר, אני הימרתי על ניו, בסוף היא הייתה בחזי, ולא לקחתי ת'פלאפון, אז כשהבנתי שהיא לא שם, נתתי ספרינט כדי לפגוש אותה, ואיך שאני רץ, אני רואה אותה כבר חוזרת הבייתה כולה עצבנית... אז ה10 הדק' הבאות עברו בצעקות לייט... בוקר טוב לכולם אגב...חחח

 

[רק רצה מסטיק בומבה]

חחחחחחחחחחחחח בוקר טוב..

ויש לי הרגשה שבסופו של דבר אני אסתדר בקורס החדש. כעקרון זה קורס של בנות, אבל לעיתים מגיעים אליו גם בנים שהמכנה המשותף לכולם הוא שריטות עמוקות שהביאו אותם לקורס המוזר הזה. אם חשבתם שאני המשוגע היחיד שהשכיל לעבור אלפיים קורסים ועשרים בסיסים בתקופה של חודשים ספורים, טעיתם ובגדול. בקורס שרץ עכשיו יש 3 בנים ו10 בנות, הפז"ם ההמוצע של הבנים בקורס הוא 5-6 חודשים בשעה שהבנות בקושי חודש אחרי הגיוס. אחד מהבנים היה שלושה חודשים במודיעין שדה, לאחר מכן נזרק לניצנים, היה תקופה מסוימת בבית נבאללה (תובלה), חודשיים מש"ק טואלט פאייפר ובסוף נפלט לקורס ניהול מלאי. אחד אחר התחיל את דרכו הצבאי בחודש יולי בפלס"ר שיריון, עבר לבית נבאללה, לאחר מכן לבה"ד 20 לקורס חשמל מרכבה (טנקים) ועכשיו מסיים ניהול מלאי. השלישי רק 4 חודש בצבא, וכולה נפלט מחשמל פומה (משהו כמו טנק) לניהול מלאי. בקורס הבא הולכים להיות חניכים שרוטים לא פחות..

 

[Sweet Russian Girl]

תורי

טוב לא ניראה לי שמישהו יקרא את זה אבל חפיף... האמת לא קרה לי משהו מיוחד סתם אירועים משפחתיים,נוביי גוד... עובדה של שבועיים בנקיון במשביר... העבודה הייתה קשה אבל היה לי ממש אכפת ..קיוויתי לעבוד בעבודה כמה שיותר הרבה זמן בשביל להסוף כסף לנסיעה למוסקבה שאני כל כך רוצה אבל במשביר החליפו כוח אדם שייתן להם עובדים ועם הכוח אדם החדש אני לא יכולה לעבוד עד שהקודם לא יתן לי מכתב פיטורין אז כבר 20 יום שאני לא עובדת כי למנהל הקודם לא אכפת מזה והוא לא זז להביא לי מכתב פיטורין אפילו משכורת בבנק הוא לא שם לי למרות שהיה אמור לשים ב-15 לחודש.. לעשות עם זה אני לא יכולה כלום כי המשרד שלו נימצא בת"א ולריב בטלפון אני לא יכולה =\ אני מחפשת עבודה חדשה אבל לא מוצאת כלום ...הכל התחיל מהתחלה=\ עכשיו אני מרגישה גרוע.. כואב לי הלב=\ מישהו שהוא הכי יקר לי בעולם כבר חודש בבית חולים( עם הפסקה של חודש וחצי) הוא עבר שתי ניתוחים.. אחרי ניתוח הראשון הוא סבל מאוד ואחרי ניתוח שני שהיה לפני שבועיים הוא הרגיש ניפלא למרות היחס ה- "החם" שהוא קיבל מהרופא שלו=\ היום הוא היה אמור לצאת הבייתה אבל המניאקים לא שיחררו והתחילו להגיד לו כל מיני דברים מפחידים שלא כדי לו לצאת בגלל הקור (זה במוסקבה) והתחילו להפחיד את הסבתא שלו .... בקיצור בטח הוא לא יצא...=\ והוא במצב גרוע ביותר ...(((( הוא התקשר אליי מהסולולרי וניגמר לו הכסף בסולולרי ועכשיו אני לא יכולה להתכתב איתו ולא לשמח אותו ומחרתיים הוא יצטרך להעביר את היום הולדת ה-25 שלו בבית חולים באווירה גרועה ביותר=\ רופאים מניאקים! אני במצב גרוע ביותר אני דואגת מאוד ורע לי שאני רחוקה מאוד ולא יכולה לעשות כלום! מישהו יכול לתת לי הצעה איך להתגבר על הסיטואציה מסריחה הזאת??? בבקשה!

 

[Janem]

מה קורה בזמן האחרון כולם חולים?? ולגבי הסיטואציה, זה באמת מעצבן שאי אפשר לעשות כלום, אבל תקווי בשבילו שהוא יצא מהר ושיבריא לגמרי. ובשבילך, נסי להרגע יותר, לא טוב להכנס למתח מהר כל כך, הקטע הקשה מאחוריו, וכשתדברו, אני בטוח שתזרמו ותספרו אחת לשני הכל, ויהיה טוב! ואם את רוצה לדבר בלי קשר, צלצלי, או במסנג'ר (בשעה הקרובה...)

 

[Sweet Russian Girl]

או אתה היחידי שהגבת=)

הוא כבר שבוע בסדר והיום הוא יוצא (אם זה עדיין בתוקף) והיום גם נידבר ו...איתו אנחנו תמיד זורמים

ואגב זה מאוד כשה כפליים שבן אדם יקר לך חולה ואתה לא יכולה לעשות כלום=\ ורוסטיק תודה נידבר כבר וגם את מוזמן להתקשר לכתוב לי באיססי,מסן וSMS אני אשמח מאוד!

 

[רק רצה מסטיק בומבה]

:\

תסעי למוסקבה בטרמפים.. P:

 

[Sweet Russian Girl]

חח אתה מתנדב לעשות לי טרמפ למוסקבה?

 

[AeroSlash]

ני אעשה לך טרמפ במוסקבה

בקיץ הקרוב, טפו טפו טפו

 

[Sweet Russian Girl]

את נוסעת בקיץ???

גם אני בעזרת השם אני נוסעת בקיץ הקרוב למוסקבה!!!! אולי נטוס באותו זמן

יהיה מגניב!

 

[AeroSlash]

זה בתכנון...

כמו שאמרתי, מקווה שזה באמת יצא לפועל..

 

[Janem]

שמעתי יש דרך קיצור דרך טורקיה...

 

[Sweet Russian Girl]

חחחחח לא נורא לטוס 4 שעות לא ממש

נורא=)