velvet revolver

[לילוששש232]

velvet revolver

נחשבים כאגדת רוק?

 

[melancholy man]

כל אחד והאגדות שלו...

אבל הפורום הזה עוסק ביוצרי רוק שהחלו לפעול (להקליט) לפני 1980, כך שלהקה שנוסדה בשנה שעברה, לא ממש שייכת. זה לא אומר שום דבר על איך שאת (או כל אחד אחר) מגדירה אותם, זה רק אומר שהם לא שייכים לפורום.

 

[לילוששש232]

אוקיי תודה על התשובה

 

[MajorWinters]

תראי../images/Emo19.gif

כפי שהבוס ענה- לא ממש. ובכל זאת, יוצאי GNR, ואקסל הרי שולת!!!!1 ויש אלבום שלהם ב100 אלבומי החובה. אז אם יש לך משהו מעניין להגיד להם, תגידי!

 

[מאיה מבולבלת]

../images/Emo67.gifדין אתה מנושל!

אם תמשיך לתת רעיונות תועבה אני ארצח אותך!

 

[ThePiper]

לא לריב יקיריי!!

אין אף סיבה שלשמה נריב בפורום הזה, במיוחד לא בגלל GNR!

 

[The Raver1]

אני יכול לספור כמה סיבות... ../images/Emo8.gif

 

[מאיה מבולבלת]

אבל נורא בא לרצוח מישהו ../images/Emo13.gif

 

[לילוששש232]

ומה עם

הסקס פיסטולס!?

 

[Wonder goat]

פיסטולס הולך

הסקס פיסטולי הם אחת מחלוצי הפאנק הראשונים. הם נגנו רוק פאנק בשנות ה70. ולכן הם שייכים לפורום

 

[ThePiper]

אני חושבת שגמד אחד יסכים איתך...

אבל למרות זאת, אנחנו לא נוהגים לדבר עליהם כ"כ... אולי אם יפתח דיון...

 

[Abbe Faria]

לא מדברים עליהם כ"כ כי

כולם מודעים לגדולה הכמעט אלוהית של ג'וני רוטן ושות'. וברצינות, אם מתעלמים מכל השטויות שמסביב, מגיעים בסופו של דבר למסקנה שהפיסטולס לא היו מגיעים למה שהם הגיעו (טוב, זה לא הרבה, אבל זה משהו) אם הם גם לא היו יודעים לעשות מוסיקה... Never Mind the Bollocks היה ונשאר אחד האלבומים החשובים ברוק, וזה אלבום שתמיד כיף לחזור אליו ולשמוע אותו.

 

[ThePiper]

ואני עדיין חושבת שוישס אשם P:

 

[HelterSkelter1]

נטחנת לאחרונה תוכנית

בשם "ההצלחה הרגה את הפאנק" בערוץ 8. לדעתי זאת תוכנית מצויינת שמסבירה ומבהירה כמה דברים בנוגע לאותם פסאודו-אנרכיסטים ששלטו ברחובות, בתקשורת (הפאנק מצטלם מצויין בטלוויזיה) ובמצעדים בתקופה ההיא.

 

[meindelbium]

תכנית בהחלט נפלאה

ראיתי באיזה שעת לילה...חברתית, מאוד מעניין.

 

[HelterSkelter1]

~LOL~ ../images/Emo6.gif

 

[Jflyaway]

הפאנק נולד

ב 1965 - 1966 בארה"ב הגל הבריטי של 1976 - 1978 הוא הגל השני. הפיסטולס לא היו החלוצים....ומה שקרה בארה"ב בין 66 ל 67 ושימש בסיס לפאנק הבריטי של 76-78 הוא נושא רחב... לכתבה מעמיקה.

 

[melancholy man]

כתנועה מוסיקאלית

הפאנק נולד עם להקות הגארג' של אמצע שנות השישים, כתנועה חברתית, הוא קם על רגליו רק בסוף שנות השיבעים, והפנק, בעיני לפחות הוא הרבה יותר תנועה חברתית מאשר מוסיקאלית, בסך הכל, חברי הסקס פיסטולס או הראמונס, השתמשו במוסיקה בשביל לצעוק את הצעקה שלהם, הם לא באו "להמציא" סגנון מוסיקאלי.

 

[Jflyaway]

כן, אבל

זה לא כל כך מדוייק. לא רק תנועה חברתית, גם פיתוח של הגשה מוזיקלית. ב1966 התפתח גם 'סגנון' מוסיקלי של GARAGE PUNK אשר שימש בסיס למה שקרה באנגליה ב 76 . ה PISTOLS ה DAMMED להקת JAM וCLASH הקליטו והופיעו עם המון גרסאות כיסוי לשירים האלו. ההשפעה המוסיקלית היתה ישירה, אלו היו ה "גיבורים" שלהם. אגב - הגלגול הראשון של ה PRETTY THINGS נחשב גם הוא לחלק מן התופעה הזאת וזה לא מפליא ש DAMMED הקליטו את FEEL THE PAIN שלהם. ה PROTOTYPE העיקרי ששימש מודל לחיקוי לפנק הבריטי של 76 היו ה STOOGES. כמעט שלא היה הרכב בריטי בגל הזה שלא הופיע עם קאוורים שלהם. בסך הכל את מה שקרה בבריטניה ב76, ניתן להגדיר כריאקציה, או 'רגרסיה'... מה שכן, הבריטים מסוגננים, וכך גם הפנק ה"חדש" שהם הביאו ב 76. זה לא שהם העמידו אותו על הרגליים - זה שחברות התקליטים זיהו את הפוטנציאל המסחרי שלהם - וזה בעיקר בגלל העיתוי, הדימוי, וה"טררם" שנילווה לזה. ב 65 בארה"ב זה לא קרה. 99% מהיוצרים הקליטו סינגל או שניים. זו היתה תקופה של סינגלים ואלה היו ילדים בלי כסף. רובם מכרו בין אפס לתריסר עותקים... אבל האחוז האחד שהצליח למכור כמה מאות (ובזה בערך מדובר) עשה הדים בקרב המוסיקאים - והשפיע. פה חשוב לומר: הGARAGE PUNK הושפע ישירות מהפלישה הבריטית (שהיא הושפעה ישירות מה R&B האמריקאי). זה כדור כזה... באמצע שנות השבעים יצאו שניים שלושה אוספים מהגל האמריקאי הראשון של 66. האוספים האלו הם שהשפיעו על הפנקיסטים הבריטים, שכן - זה היה התיעוד הרישמי הראשון לתופעה שלא השאירה מאחוריה הרבה אלבומים. כמעט כל COVER של גראג' מ 65-67 שהפנקיסטים באנגליה עשו לקוח מן האוספים האלו ו/או מהאלבום הראשון של ה STOOGES. ואגב: מי שלא יודע - ה STOOGES זה איגי פופ....

 

[melancholy man]

עוד משהו על הפאנק

ראיתי לפני כמה זמן פרק מעניין במיוחד של הסדרה המצויינת של ה BBC "ממשיך לצעוד" העוסקת בהיסטוריה של עולם הפופ/רוק, הסדרה עסקה במהפכת הפאנק, והציע נקודת מבט מעניינת מאוד לגבי שורשיה. לפי יוצרי הסידרה מי שאפשרה במידה רבה, את צמיחת הפאנק כמותג מוכר בזמן ובמקומות בהם פרח הפאנק הייתה דווקא להקת Abba השוודית. בין 65 ל 74 בערך שיר הפופ הקלאסי של 3 הדקות מת כמעט לגמרי, התחילו בקבורתו דווקא הלהקות הגדולות של הסיטסקיס (הביטלס והסטונס) שמעמדם איפשר להם לחרוג מגבולות הפופ, המשיכו אותו אלו שבהשפעתם פעלו הלהקות הגדולות (להקות כמו Cream היארד בירדס ואחרים) והמשיכו אותו להקות האסיד רוק של סוף שנות השישים (בעיקר יש לציין בהקשר הזה את אירון באטרפליי ואת in a gada da vida שלהם) כשלצד כל אלו פועלים כמובן זרמים מוסיקאליים ויוצרים רבים מדיי מכדי להזכיר כרגע. בתחילת שנות השיבעים, בהשפעת קינג קרימזון, פינק פלוייד Yes ושאר חלוצי הפרוג (ואני לא נכנס לדיון פינק פלוייד כן או לא פרוג) מת שיר הפופ לגמרי ואת מקומו החליף האלבום, כאשר שירים מתוך אלבומים הופכים ללהטי תחנות FM וזה במקום הסינגל כאמצעי לשיווק שירים (צריך לזכור שעד 1967 בערך, אלבום היה סוג של מרצ'נדיס, כמו חולצה או קלמר של להקה ולא מוצר בפני עצמו והסינגל היה אמצעי מכירת המוסיקה העיקרי). חברות התקליטים לא ממש אהבו את הרעיון, יותר יקר לייצר תקליט מאשר סינגל מה עוד שמשך העבודה על תקליט (במיוחד מהסוג שיצרו בתחילת/אמצע שנות השבעים) אבל לא הייתה להם ברירה, זה מה שהאומנים רצו לעשות וזה מה שהקהל קנה ואנשי עסקים כמו פקידי חברות התקלטים, היו אנשי עסקים רעים במיוחד אם הם היו הולכים נגד רצונם של הלקוחות. כאשר הופיעו ארבעת הבלונדינים משוודיה, עם שירי פופ פשוטים כמו פעם (אגב, אם תקשיבו ואני ממליץ בחום נגד, תראו שהשירים לא כאלה פשוטים) וסינגלים שאפשר לשלוח לתחנות רדיו ועם הצלחה שאפשר להשוות אותה רק לזו של הביטלס (אגב הם הצליחו לפחות בתחילת דרכם בכל העולם מלבד בשוודיה, אבל זה לא שייך כרגע), קפצו חברות התקליטים על הרעיון כמוצאי שלל רב וחרשו את העולם לחפש זרמים מוסיקאליים ותתי זרמים שיאפשרו להם לחזור ל"עסקים כרגיל" תוך קיצוץ עליות ניכר. כך אפשר לראות בשנות השיבעים, במקביל את צמיחת הדיסקו מתוך הסול וה R&B ואת צמיחת הפאנק מתוך הרוק, המשותף לשני הזרמים הללו, הוא השיבה לשיר הפופ הקצר והירידה ברמת התיחכום המוסיקלי הנדרש מהיוצרים. מאחר וחברות המוסיקה הם גופים כלכליים חזקים מאוד, הם כבר לא נתנו יותר לאומנים להרים את ראשם וליצור יצירות ארוכות מורכבות ויקרות. ובמקביל אליהם, עיתונות הרוק, המושפעת באופן ישיר מתעשיית המוסיקה הפכה את הלהקות הגדולות של שנות השיבעים ליצורים דינוזאורים מגוחחים לעומת הילדים הפראים של הפאנק.