two weeks notice
שבוע שעבר אח שלי התארס עם מישהי שהוא יצא איתה במשך שבועיים. אני עדיין לא מעכל את זה. בעיקרון אנחנו משפחה דתית לאומית, אלא שאחי הגדול התחרד, ואני התפקרתי. (כן, ממש כמו בספר של ישראל סגל) ואני יושב לי עם החבר'ה במוצב. שלווה, קולה וסיגריה. ומצפצף לו הטלפון. אני מתכונן למחוק הודעה על עוד "ליין חיילים במטרוק" ואני רואה את ההודעה הבאה. "אני מתכבד להזמינך לאירוסין שלי מחרתיים, פרטים נוספים בהמשך". אני קורא את ההודעה, ולא מבין מה לחשוב. אחי, מודיע לי בSMS שהוא עומד להתחתן. ואני אפילו לא ידעתי שיש לו חברה. אני מסתובב לחבר שיושב לידי, ומראה לו את ההודעה. הוא מסתכל עלי חזרה, ואומר לי "טוווב". החלטתי שאני לא מתקשר. שלחתי הודעה:"מזל טוב", וחתכתי לישון. למחרת אני מדבר עם אחי הצעיר וההסדרניק, והוא מספר לי על הכלה, ושהם יוצאים שבועיים. ואני הייתי בשוק. איזה מין חוסר אחריות זה לבחור פרטנר לחיים אחרי היכרות של שבועיים. זה כמו להוליד רביעייה מסטוץ של לילה אחד. זה כמו לזרוק אבן ולהתחתן עם מי שהיא פוגעת בו. אני פשוט לא מצליח להבין. ומאז כבר פגשתי את ארוסתו, והיא חמודה, ואם היא לא היתה חרדית היא גם היתה די כוסית. אבל הוא מכיר אותה שבועיים. והיא הולכת להיות האישה שלו לכל החיים. ואנשים התקשרו אלי ואמרו לי מזל טוב. ואני לא הבנתי על מה. הוא הצליח לצאת עם בחורה במשך שבועיים בלי להפליץ ? באמת שאני לא ראיתי בזה הישג גדול, והתחושה היחידה שהרגשתי היא תסכול. תסכול על כך שבמאה ה21 אנשים יחפשו אוטו ודירה במשך חצי שנה, אבל יתחתנו עם כל דבר שאין לו ריח רע מהפה. אני עדיין לא יודע מה לחשוב. ואני אפילו לא מצליח למצוא ציטוט רלוונטי.
שבוע שעבר אח שלי התארס עם מישהי שהוא יצא איתה במשך שבועיים. אני עדיין לא מעכל את זה. בעיקרון אנחנו משפחה דתית לאומית, אלא שאחי הגדול התחרד, ואני התפקרתי. (כן, ממש כמו בספר של ישראל סגל) ואני יושב לי עם החבר'ה במוצב. שלווה, קולה וסיגריה. ומצפצף לו הטלפון. אני מתכונן למחוק הודעה על עוד "ליין חיילים במטרוק" ואני רואה את ההודעה הבאה. "אני מתכבד להזמינך לאירוסין שלי מחרתיים, פרטים נוספים בהמשך". אני קורא את ההודעה, ולא מבין מה לחשוב. אחי, מודיע לי בSMS שהוא עומד להתחתן. ואני אפילו לא ידעתי שיש לו חברה. אני מסתובב לחבר שיושב לידי, ומראה לו את ההודעה. הוא מסתכל עלי חזרה, ואומר לי "טוווב". החלטתי שאני לא מתקשר. שלחתי הודעה:"מזל טוב", וחתכתי לישון. למחרת אני מדבר עם אחי הצעיר וההסדרניק, והוא מספר לי על הכלה, ושהם יוצאים שבועיים. ואני הייתי בשוק. איזה מין חוסר אחריות זה לבחור פרטנר לחיים אחרי היכרות של שבועיים. זה כמו להוליד רביעייה מסטוץ של לילה אחד. זה כמו לזרוק אבן ולהתחתן עם מי שהיא פוגעת בו. אני פשוט לא מצליח להבין. ומאז כבר פגשתי את ארוסתו, והיא חמודה, ואם היא לא היתה חרדית היא גם היתה די כוסית. אבל הוא מכיר אותה שבועיים. והיא הולכת להיות האישה שלו לכל החיים. ואנשים התקשרו אלי ואמרו לי מזל טוב. ואני לא הבנתי על מה. הוא הצליח לצאת עם בחורה במשך שבועיים בלי להפליץ ? באמת שאני לא ראיתי בזה הישג גדול, והתחושה היחידה שהרגשתי היא תסכול. תסכול על כך שבמאה ה21 אנשים יחפשו אוטו ודירה במשך חצי שנה, אבל יתחתנו עם כל דבר שאין לו ריח רע מהפה. אני עדיין לא יודע מה לחשוב. ואני אפילו לא מצליח למצוא ציטוט רלוונטי.