Twink!

Serpent Axis

New member
כל זאב בודד היאורה תשליכהו?

הדמויות הן תמיד בעיה, אבל לא תמיד השחקנים הם הבעיה. לפעמים זה פשוט מעיד על חוויות המשחק הקודמות שלהם. זאבים בודדים נוצרים ללא חולשות אמיתיות, למה? כדי שהמנחה לא יוכל לנצל אותן - אבל למה שהשחקן יחשוב שהמנחה הולך לנצל חולשות נגדו סתם?
 

0Pandemonium0

New member
ודאי שלזאב בודד יש חולשות, אתה פשוט לא יודע

אותן. קצת פסיכולוגיה: אף אדם לא בוחר להיות שתקן ומתבודד, כי בוא נודה בזה: להיות לבד זה פשוט כואב. אם אדם נסגר ככה זה כנראה בגלל אירוע מסוים שהשאיר עליו את חותמו או איזה עבר כואב, וזו החולשה הגדולה ביותר שלו. אף זאב בודד לא יוכל לעמוד מול העבר שהוא בורח ממנו או שפגע בו. זאב בודד הוא רק בן-אדם, אחרי הכל, וגם לו יש חולשות ורגשות. כן, יש אנשים כאלה בעולם האמיתי. לאחרונה יש זילות של המושג "זאב בודד" ושל הדמות הזו בכלל בידי ילדים emo טיפשים שבוכים על שאבא לא קנה להם מכונית, אבל תמיד תמצא את זה שמתרחק וחושד באנשים כי הוא עבר התעללות מינית בילדות, לדוגמא.
 

Serpent Axis

New member
מה רע בטרנד ה"לגעת בכאב"...

הוא משחק מילים יפה במקום "התפלשות בגועל נפש". כולם משחקים זאבים בודדים שחוו רק אירועים זוועתיים, חווים אירועים זוועתיים יותר וצפוי שימותו באירוע זוועתי זה או אחר בקרוב. זה המשחק של הילדים שרוצים לפתוח את הפה ולהראות לכולם מה הם אכלו. זה המשחק של הילדים בשחור ששונאים את החיים. זה המשחק של הילדים שיושבים מרותקים למסך בזוועתונים. אלו יצורי הגועל שמקבלים זקפה כשהם מתארים איך דמותם המפלצתית מכינה קישוטי חג מולד מקרביים (של ילדים! מוהאהאהאהאהא!). אלו הסוטים שנהנים לשחק פשעים אמיתיים שקרו כל עוד הם היו זוועתיים מספיק. אבל היי, זה רק משחק ב"אנושיותן" של הדמויות, כניסה ל"חצר האחורית" והכי חשוב - "לגעת בכאב".
 

0Pandemonium0

New member
איך אתה מחליף את המילים "לגעת בכאב" ב"התפלשות

בגועל נפש"? כאב רגשי הוא גועל נפש? אין בו שום דבר מגעיל. להכין קישוטי חג-מולד מקרביים זה גועל נפש, אבל לא כל זאב בודד יעשה את זה, רק אלה שמשוחקים על-ידי אותם ילדים שהגדרת יפה כ"משחק של הילדים בשחור ששונאים את החיים". הרבה פעמים בסרטים או בספרים אנחנו נחשפים לרגשות אלה או אחרים של הדמות או לחוויות קשות שהיא עברה. יש אנשים שזה מרגש אותם, מאחרים זה סוחט דמעות. גועל נפש? לא נראה לי.
 

0Pandemonium0

New member
הציטוט צריך להיות:

כ"ילדים בשחור ששונאים את החיים". בלי המשחק, אבל אחרי מגילה כמו זו שכתבתי, אני לא מאשים את עצמי.
 
שיעור היסטוריה

בעבר, כשמישהו היה אומר לך שהוא משחק בתכנים קשים וכואבים ונוגע בכאב, הוא היה מתכוון למשהו כזה: שחקן א': אני רוצה לשחק לוחם חזק ששונא אורקים ורוצה להרוג אותם. שה"מ ב': זאת דמות שטחית ומנצ'קינית, אתה צריך דמות עמוקה יותר. שחקן א': איך אני עושה דמות עמוקה יותר? שה"מ ב': אתה צריך לגעת בכאב, כולם יודעים שדמויות בוגרות ועמוקות זה עם תכנים קשים? שחקן א': טוב, אז אורקים אנסו ורצחו את ההורים של הדמות שלי. שה"מ ב': כן, והם גם אנסו את הדמות שלך והכריחו אותה לראות איך הם עורפים את אבא שלה ומשחקים כדורגל עם הראש. שחקן א': ובגלל זה הוא שונא אורקים ורוצה להרוג אותם, אז הוא הלך להתחזק. שה"מ ב': כן, וכדי להעמיק את האופי של הדמות, במכון כושר הביאו לה מכות ואנסו אותה. שחקן א': כן, כל הזמן כואב לו בתחת והוא שונא אורקים. ורוצה להרוג אותם. וגם את המאמן במכון כושר. שה"מ ב': אתה מבין עכשיו איזה דמויות עמוקות יוצאות כשנוגעים בכאב. שחקן א': כן, זאת דמות יותר מעניינת. עכשיו אני גם יודע למה הוא שונא אורקים. שה"מ ב': שכחת - וגם רוצה להרוג אותם. הם אנסו ורצחו את אבא שלו ושיחקו כדורגל עם הראש, וגם רצחו את רקסי הכלב.
 

0Pandemonium0

New member
זה לא נקרא "לגעת בכאב", זו נקראת "קריאה לכאב"

אוי, המאנצ'קינים האלה...
 

Serpent Axis

New member
תגיד מה שאתה רוצה על אמדיאה

היא הייתה אקצנטרית, מפונקת (רגע, רגע, רגע - ילדת אצילים עם כפית זהב בפה וציפית לזינה הנסיכה הלוחמת?) והיה לה פן אכזרי (היא מזכירה את הפאן טאנגים מסטורמברינגר במובנים מסוימים), היא הייתה קצת מרוחקת, אבל עם כל זה, אתה לא יכול להשוות אותה ל"זאב בודד". בוא נתחיל בזה שאם הייתי הולך עם הקונספט שלה עד הסוף, היא בכלל לא הייתה מצטרפת לשאר החבורה בלילה הראשון שנפגשו בו - למה לה? הרי ברור שמי ששלח את כלבי הרפאים האלה לא חיפש אותה - ואם לשאול את קולו הקלאסי של הזאב הבודד: "אין לזה שום קשר אליי, אני לא מעורב בזה, זה לא העסק שלי בכלל". לעומת זאת, היא הצטרפה לשאר החבורה וגם סיפקה להם משמר זמני. לאמדיאה אולי היה פן סוציאלי קצת אקצנטרי לפעמים, אבל היא לא הייתה זאבה בודדה. היא הסתובבה בין הדמויות ושוחחה איתן וניסתה להיות מעורבת במה שקורה. למעשה, הייתה פעם אחת שהיא כמעט "תפסה פיקוד". היא בכל זאת כן ניסתה לפתור דברים באמצעות שיחה או אפילו מניפולציה (בד"כ של דב"שים) - ממש לא תכונות של הזאב הבודד (זאבים בודדים הם חסרי כל יכולת תקשורתית או חברתית שלא מסתכמת בהפחדה או אולי עינויים). כשפיורגו הגיע עם המשימה להחזיר אותה הביתה, היא ניסתה ותכננה דרכים להפוך את הקערה על פיה כדי להישאר עם שאר הדמויות בפנלטהורן (זוכר את הקשקושים שהיא סיפרה לארין על פיורגו? על זה שהוא למעשה בוגד שמתכנן לחטוף אותה ולקחת את השלטון מאבא שלה? פפפפפפ, אם לפיורגו היו אילו תכניות כאלו, הוא היה מזמן עולה על איזה גרדום או משהו די אכזרי דומה - לאבא של אמדיאה אין סבלנות, רחמים או משהו דומה שימנע ממנו מלחסל איומים על התואר שלו). שים לב שזמן הקרב הוא רגע הזהב של הזאב הבודד, לעומת זאת, אמדיאה הייתה כמעט חסרת ערך בזמן קרב. אז היא הייתה רחוקה ממושלמת. קורה. אבל אל תאשים אותי במשחק הזאב הבודד. תכונת הריחוק הארעי זה אולי המקסימום שתוכל לקשר בינה לבין זאבים בודדים. חוץ מזה, אם אמדיאה לא הייתה מטילה את הGhost Sound ההוא, היינו מאבדים סימן היכר חשוב בתור חבורת מחריבי הכפרים
 

Blue Beetle

New member
אני לא חושב שהוא דיבר על אמדיאה

אלא על מישהי אמיתית שהוא מכיר.
 

DDN

New member
מישהו כאן מרוכז בעצמו יותר מדי.

אמדיאה שלך ממש לא הייתה הדמות של "הזאב הבודד". היא גם לא הייתה סופר חזקה. היא הייתה ילדה שברירית ומפונקת. לא בדיוק דמות שהייתי משווה לוולברין. אני דווקא אהבתי את אמדיאה. יש לך עוד מה ללמוד מחגי קשישא, הוא הבין את כוונת המשורר
 
למעלה