Twink!

Serpent Axis

New member
Twink!

כמה מכם - בין אם סביב השולחן או דרך האינטרנט - נתקלו בתופעה הבאה? דמות מגיעה לסצנה, אשר אוחזת בגליון מורחב המתאר את התכונות הפיזיות המקסימליות שלה. יכולות הקרב של הדמות הוקצנו עד המקסימום. יש גם כמה יכולות מנטליות (ותלוי בעולם המשחק - כשפים, כוחות או יכולות אחרות) שנועדו להתנגד ליכולות המנטליות של "האויב". רשימה ארוכה של ציוד מכושף או פשוט אקצנטרי (יש מצב לקאטאנות מוכספות ודו-להביות), לדמות יש עבר - מעט או יותר מדי - אבל היא מסתירה אותו מהאחרים ושומרת אותו לעצמה. אין משפחה, אין חברים - כולם נהרגו על ידי עדר אורקים, נקלחו על ידי מגיפה או באסון טבע כלשהו... אבל יש מצב שמאוחר יותר באותו הגליון יופיעו כמה אויבים, אולי בתור האחראים למות המשפחה. במהלך המשחק הדמות בעיקר שותקת או נוהמת מרחוק. לא כדאי לריב איתה, דיבורים מובילים לתגובות מרוחקות שתפקידן להודיע לשאר השחקנים שאין לדמות שום כוונה לשתף איתן פעולה או ללכת עם הכיוון שלהן (לפתור את החידות של המכשף הזקן כדי לעבור דרך השער הקסום? נאאא, עדיף פשוט לחסל אותו במקום. לעזור להוביל אספקה לכפר מרוחק כאשר הסכנה היחידה בדרך תהיה יתושים? לא, הדמות לא תעשה משהו כזה) ועימות פיזי אינו מומלץ. מה גם שזה כנראה בלתי אפשרי אפילו לשרוט את הדמות - והיא במילא פשוט תכסח את הדמויות שלכם תוך דקה. נסיונות לגרור את הדמות עם הדמויות האחרות אל תוך הסיפור של המנחה בד"כ מסתכם בכך שהדמות נוהמת סירוב אדיש או שזה מצליח רק באופן מרגינלי, רק אם זה ברור לשחקן\נית שאם הדמות לא תלך עם האחרות, שום דבר לא יתקדם עבורה ואז הדמות משחררת נהמה או אנחה ומתקדמת באופן נסתר או מרוחק משאר הדמויות. בד"כ לשחקן\נית עדיף שהדמות בכלל תיפרד מדי פעם משאר הקבוצה ותפתח במרדף אחר המטרות האישיות שלה (שאינן קשורות בעליל לאלו של שאר החבורה). למעשה, סביר להניח שהפעמים היחידות שהשחקן\ית של הדמות הזו לא נראה עורם קוביות מתוך שעמום הן אחת משלוש אפשרויות: 1. מתרחש קרב. 2. לדמות יש הזדמנות להתענג על יכולות ההפחדה שלה, התכונות הפיזיות המקסימליות שלה ולהמשיך משם אל עבר כיסוח שיטתי. 3. מתרחש אירוע שמתקשר ישירות אל עברה המסתורי של הדמות - רצוי שזה יוביל לעימות פסבדו-דרמטי עם אחד מהאויבים המושבעים שלה.
 

Super Monkey

New member
אתה מתכוון בסיגנון של וולברין?

או לפחות הרעיון המקורי שהוא אמור לייצג באקס-מן? עבר מסתורי, לוחם על בלתי מנוצח שבעיקר נוהם במקום לדבר? תמיד נתקלים בדמות כזאת והיא מאוד מאוד מגניבה עד ש... מתגלה הסוד שלה ואז פתאום היא פחות שתקנית, מתגלים רגשות ומוסר עליון, היריב המיסתורי שקשור אליה יודע גם מה החולשות שלה וככה הדמות משייטת לה לאט לאט לתוך המיין-סטרים של שאר הדמויות במשחק ופתאום כל קטע המגניבות הולך לפח. (ע"ע: וולברין באקסמן 1 - מגניב על. וולברין בסרט אקסמן 3 - נחנח עם רגשות... מקריב את עצמו בשביל "אהבה"... פחחח) עוד דוגמה: אנג'ל. היה בתחילת "באפי" דמות אורח מגניבה. נשאר יותר מדי בסדרה והפך לנחנח בכיין. (מזל שהיו קטעים באנג'ל שהחזירו אותו למצב של בנזונה קשוח ונקמני .. ואני לא מדבר על אנג'לוס..). מתי האפקט מנוצל כמו שצריך במשחק? 1 - הדמות באה לתפקידי אורח ונשארת בתפקידי אורח. ככה אף פעם אין ממש פיתוח לדמות הזאת. 2- הדמות היא הרשע. למשל: ה-T1000 מ"שליחות קטלנית 2" - הוא היה ממש מגניב! 3- הדמות מתה לפני שהיא "מתרככת". ושוב: הטרמינטור הזקן יורד אל תוך הלבה הרותחת בלי יותר מדי זיוני שכל(מבחינתי "שליחות קטלנית 3" לא היה קיים מעולם).
 

DDN

New member
אבל וולברין הוא פטפטן

לפחות בקומיקסים. לפחות כיום. . . . אני הטוב במה שאני עושה בלה בלה אני עושה מה שב*** שלי בלה בלה אני יודע מה טוב ואני לא מציית לבלה בלה התורן
 

DDN

New member
טוב, האמת שאני הגעתי מאוחר מדי

בסדרה המצויירת הוא לא היה זר ו/או מסתורי, סתם כופר בסמכות. כיום בקומיקס הוא סתם ה"אנטי-גיבור"
 
"הזר המסתורי" הוא דמות מרומנים למשרתות

לעיירה מגיע איזה גבר כהה ומסתורי, וסוחף את ליידי כוסימה לסערת רגשות תוך התעמתות עם בעלה המתנכר זובעקומלו, בלה-בלה-בלה..... ספרים גרועים כאלה עם ציור זול וצבעוני על העטיפה שמציג בלונדינית דדנית בשמלת קרינולינות קרועה-קלות מוטלת מעולפת בזרועותיו של גבר שזוף בחליפה שמבטו נחוש ותסרוקתו עשויה היטב. או כמו שקוראים לזה בלשכתו של הנשיא קצב - יום שלישי.
 
יחסית ל"זאב בודד" הוא כלבלב-צומי

כל הזמן מסתובב מסביב לאקס-מן אחרים ומתחכך להם ברגל. ועל זה כבר נאמר: כל טרילוגיה והרייסטלין שלה.
 

DDN

New member
עכשיו לכלכת

ההשוואה בין רייסטלין וולברין מעליבה. עם כל כמה שאני לא מחסידי לוגאן, עכשיו העלבת אותו. בCIVIL WAR ובNEW AVENGERS יש לך וולברין די מגניב, אבל ממש לא כמו שהיה בסדרה המצויירת לדוגמא.
 
אני מכיר את וולברין הקולנועי

ויש בו משהו רייסטליני. "אני לא צריך אתכם! אני חזק! אה, תסתכלו עלי, יש לי בגדים מגניבים!"
 

Serpent Axis

New member
מה כל כך מגניב בהם?

הם חסרי ערך. העבר שלהם מסתורי - כי הוא סיפור בינוני במקרה הטוב (את של וולברין אני בכלל לא זוכר - משהו שקשור לשירות ביחידה סופרסודית סופרחזקה סופרעוצמתית, מלחמת העולם השנייה, ניתוח שלד מסיבי וצרות עם החוק או משהו כזה). הם לא מעניינים, אמרת בעצמך שהם מאבדים את הדבר היחיד שטוב בהם (זה שהם שותקים?) ברגע שהם פותחים את הפה - אולי כי הם דמויות שטוחות ושטחיות שמתפרקות כשאתה מנסה לעשות איתן משהו שלא קשור לכיסוח שיטתי של אנשי-זאב-נינג'ות-פיראטים-מהחלל החיצון? במשחק תפקידים הדמויות הללו חסרות ערך מחוץ למשחקים שמצריכים קרבות מסיביים כל חמש דקות. הם גורעים מהמשחק ומהסיפור מעצם נוכחותם. "רשעים" כמו T1000 הם גם ממש לא מעניינים.
 

Super Monkey

New member
../images/Emo62.gifאני אסביר מה מגניב בהם:

אני קורא לזה אפקט הקירות הנסגרים. אחד הדברים שהכי מכניסים אותך למתח בסרטי אקשן הוא אותו כוח בלתי ניתן לעצירה, אשר רודף אחריך ואם לא תמהר לחשוב על פיתרון אז הוא ימחץ אותך למוות בדיוק כמו בחדר שבו הקירות נסגרים. בסרטי "שליחות קטלנית", המתח נשמר כל הזמן מהסיבה שעוד בהתחלה הגיבור הודה שבקרב ישיר מול הרובוט הרשע, הוא לבטח יפסיד ולכן הסרט הופך למרדף ענק. הקטעים המותחים באמת ב"מטריקס" הראשון הם המרדפים שבהם הגיבורים בורחים מהסוכנים כי "אף אחד לא עמד מול סוכן ונשאר בחיים". ב"הנסיך הפרסי - הלוחם שבפנים" הקטעים הכי מותחים במשחק הם כאשר הנסיך בורח מהדהאקה - אותה מפלצת בלתי ניתנת לעצירה. להכניס רשע שכזה למשחק אשר הוא כל כך מסוכן שאין לדמויות שום סיכוי להתמודד מולו, שהוא ערמומי מספיק (חח.. כי המנחה משחק אותו) כדי למצוא את החבורה פעם אחר פעם, מכריח את השחקנים להשתמש במוח שלהם ולמצוא פיתרון יצירתי כדי לדחות את העימות איתו ככל שאפשר. אחד היתרונות של שחקנים, ובמיוחד שחקנים טובים ומנוסים, הוא "דע את האוייב". רוב השחקנים האינטיליגנטיים יכולים להעריך את היריב שמולו, למצוא חולשות שיש לו ולנצל אותן. אני מדבר על חולשות באופי, למשל. אם השחקנים לא יודעים מה עובר בראש לאותו יריב מיסתורי, הם לא יכולים לחפש חולשות לניצול. האפקט הזה מגביר את עוצמתו של היריב וכך את המתח. בתור דמות לשחקן... מממ... קשה לי להאמין שחקן בוגר רגשית ולא איזה ילד EMO שבאמת ירצה לשחק דמות שכזאת. בתור דב"ש? ...ממ... כלי גרוע (דיון ארוך בפני עצמו), אבל יעיל שיכול לשמש למנחה בתור דאוס-אקס-מכינה. במקרה שהמנחה הכניס (מתוך שיקולים מוטעים) את החבורה לבוץ שאינה יכולה לצאת ממנו, סוג של "מעניש" שיבוא ויציל את כולם ואז יעלם שוב אל תוך הלילה, יכול לעבוד. - באמת לשימוש במקרה חירום! אבל שוב: בתור רשע - המאנצ'קין חסר הרגשות מעולה להכניס רגעים של מתח. תרגום לVTMית: האנטידלוביאן הזימיסי העתיק התעורר והוא מחפש אחרי הדמות שלך בגלל שאתה, ערפד צעיר, הנצר האחרון לשושלת הדם ששרפה לו את הטירה והכניסה אותו לתרדמת למשך מילניום. אין לך קשרים בעיר, אין לך צבא, אין לך שום סיכוי לעמוד מולו. עם התפתחות עלילה, תגלה את האמת עליו, תגלה את חולשותיו ותוכל גם למצוא את הדרך להביס אותו. אבל בינתיים - תתחיל לברוח ... ומהר!
 

Serpent Axis

New member
כמה בעיות

אתה מדבר על להציג בפני השחקנים אופוזיציה שלא ניתן להתגבר עליה בדרכים הרגילות - אוקיי. אבל הבעיה היא שב"מטריקס" ניאו עוצר, מסתובב אחורה ונלחם במקור הפחד שלו ואפילו מצליח לעכב אותו קצת... אז ניאו הופך למאנצ'קין... ואז הסוכנים מפחדים משום מה (חשבתי שהם תוכנת מחשב?) על כל פנים - כשזה מגיע להתייחסות אל היצור בתור "רשע" אתה אומנם צודק, זה יכול לספק רגעים של מתח וחרדה. השאלה איפה המתח והחרדה הופכים לסתם תסכול ומיאוס? ("אוקיי, דחפנו אותו מהמעקה בחדר המדרגות של הבניין מהקומה העליונה, דרסנו אותו עם ג'יפ קדימה ואחורה, ריססנו אותו בכדורים, השפרצנו עליו חומצה, זרקנו עליו רימונים, משכנו אותו לשדה מוקשים, קראנו לברקים מכושפים לרדת עליו בסופה, כתשנו אותו עם קאטאנות קדושות, ריססנו אותו בקוטל חרקים ושלחנו אותו עשרים אלף מימדים קדימה והוא עדיין חזר לחסל אותנו?") זה "רשע" למקרים מסוימים. אבל אנטגוניסט באמת מעניין עבור השחקנים צריך להיות משהו יותר מורכב, פחות בלתי-ניתן-לעצירה ויותר דמות שנועדה לתרום לסיפור מאשר "מכשול קטלני מס' 34". שים לב, אומנם, שאני מדבר על הזאב הבודד בתור דמות שחקן ולא בתור אנטגוניסט. בתור דמות שחקן הוא רק הורס - על זה נדמה לי שאנחנו מסכימים. בתור דב"ש? עצה קטנה - אני שונא למצוא את הדמויות שלי במצב עגום אליו הכניס אותי המנחה ולנסות לשווא להתמודד עם המצב רק כדי שברגע האחרון יופיע קפטן דב"ש המופלא ויציל את המצב רגע לפני שהוא נעלם אל תוך הלילה. מנחים עשו לי, שנאתי את זה בכל פעם. זה גונב את הבמה מהדמות שלי מתחת לרגליה, כל הרעיון במשחק התפקידים הוא שאני אעמוד בנעלי הפרוטגוניסט ולא שבעיותיי ייפתרו על ידי מנחה עייף בהנפת שרביט. אם רציתי לראות מישהו אחר מציל את המצב ופותר את הבעיה, הייתי צופה בסרט קולנוע. זה מצב נדיר שבו דב"ש שמציל את הדמות שלי לא עושה את זה במחיר של ההנאה שלי מהמשחק. הערות לגבי התרגום הV:tMמי שלך: - עד כמה שרוב השחקנים יודעים, ז'ימיסי ולסומברה (מייסדי השבטים הקרויים בשמות אלו, זאת אומרת) הושמדו עוד בשחר הרנסאנס. - הז'ימיסי בעצמו לא צריך ללכת רחוק כדי לתפוס צאצא שלו. - בתור צאצא שלו, לא סביר שהיה לי קשר אמיתי לקבוצה שהסתערה על מקום המסתור שלו (שאגב, לא ממש היה טירה). - חולשותיו של הז'ימיסי למעשה אינן קלות לגילוי או ניתוח. ספר השבט האחרון גילה סודות די אפלים על מה שיקרה אם הבלהה הלאבקראפטית הזו אי פעם "תתעורר". שוב, השאלה היא איך מיישמים את הרעיון הזה. לא כל מה שעובד בקולנוע יעבוד גם במשחק.
 

Super Monkey

New member
איך מיישמים:

ראשית, בתוגע לדב"ש ציינתי שזה ממש במקרה חירום בלבד. ככל ששה"ם מנוסה יותר הוא יודע יותר טוב איך לשים דמויות בסכנה רצינית ועדיין שיצליחו לצאת ממנה. לפעמים קורות טעויות בהנחות היסוד של המנחה ואז דב"ש-על יכול להוציא אותו מהבוץ. חוזר ואומר - מקרה חירום בלבד! VTM: הדמות היא צאצא של יריב משבט אחר... איזשהו אביר וונטרו שהחליט "להציל" את תושבי הכפר מאימת הזימיסי (ולהשתלט על האזור תוך כדי). יפה אמרת שבתחילת המשחק השחקן לא יודע שרודף אחריו זימיסי עתיק אלא סתם ייצור מכוער שיש לו גם יכולות שינוי צורה ועד כל מיני טריקים בשרוול והוא ממש ממש עוצמתי. בהמשך (מיד אפרט) השחקן יוכל להתגבר על הבעייה. אני אסביר איך ליישם בלי שהשחקנים ירגישו תיסכול: "אז ירינו בו, פוצצנו אותו, זרקנו אותו מהבניין והוא עדיין חי!" מתסכל? אולי למראית עין. בפועל אתה, המנחה, מפזר שביל של רמזים, חידות-צופן-דה-וינצ'י, נבואות עתיקות ושאר כלי מנחה לקידום עלילה. בכל "מפגש" עם אותו רשע בלתי ניתן לעצירה צריך לתת לשחקנים אפשרות להימלט ממנו בדקה ה90. לשים מכונית אחרי מרדף בבניין, רצים מעבר לוואדי ואז יש גשר חבלים שניתן לחתוך, אתה יוצר פיצוץ בבניין שלא יהרוג את הרשע אבל יאלץ אותו לבלות בתרדמת כדי להתחדש לכמה שעות/ימים.... מלא רעיונות. ההפסקות האלה בין המרדפים זה מה שאמור לתת לשחקן מספיק זמן להתקדם בחקירה שלו עד שיוכל לגלות סוף סוך את התיבה שבה דייווי ג'ונס השאיר את ליבו (שודדי הקאריביים), ולדקור את אותו לב עם הפגיון הקדוש וכך להשמיד את הרוע שרודף אחריך. אפשרות אחרת היא איתור מרכיבים לשלל טקסים ופולחנים שיאפשרו את השמדת/גירוש הרוע למימד אחר. דרך מגניבה נוספת בהשראת סרטי קולנוע: הדמות מגלה טקס מיסתורי שבה היא מקבלת, לפרק זמן מאוד מוגבל, כוחות שווים ביכולותיהם לאלו של רשע-העל ואז יש לך קרב מגניב בין שני הענקים האלה, שבסופו, עם הבסת הרוע, יעלמו כוחותיה של הדמות בהילה של אור והשמש תזרח והציפורים יצייצו. בנוגע לדמות כזאת עבור שחקן נראה לי שיש הסכמה פה אחד בפורום שזו תופועה מאנצ'קינית שיש לטפל בה לפי שלל הצעות שעלו בתגובות למעלה.
 

DDN

New member
אתה יודע, הפוסט שלך מזכיר לי מישהי.

למה הפסיכולוג שלך מביא אותך בהיפנוזה לזמנים חשוכים בתולדות המשחק שלנו?
 

DDN

New member
ועכשיו ברצינות - מה השאלה?

כן. נתקלתי בדמויות כאלה. לא. אני משתדל לא לשחק עם שחקנים כאלה יותר. שחקנים כאלה מתאימים למשחקי 1 על 1, הם לא הבינו את רעיון המשחק הקבוצתי. דמויות ושחקנים כאלה צריך לחסל כשהם צעירים. תשליך אותם לקישון או לנחל אלכסנדר.
 

0Pandemonium0

New member
לא מסכים.

הקוף נתן דווקא רעיון יפה, של חשיפת הדמות קליפה אחר קליפה. פתאום מבין את המניעים שמאחורי השתיקה, הנטייה להתבודד, השאיפה לכוח. כמובן, בתנאי שיש מניעים כאלה וזו לא סתם עוד דמות מאנ'צקין מגניבה. מה שכן, חשוב לחשוף את הדמות כמה שיותר מהר, אבל גם לא מוקדם מדי. בסך-הכל, אף-אחד לא רוצה לשחק הרבה זמן עם יצור כזה.
 

Serpent Axis

New member
להיפך

הקוף אמר שחשיפת מניעים מחלישה את הקונספט ("מרככת" את הדמות)...
 

0Pandemonium0

New member
אני לא חושב שזה מחליש את הדמות, אלא רק, כמו

שאמרת, את הקונספט. דמות אנושית יותר היא לא בהכרח חלשה יותר.
 

DDN

New member
זה הכל תלוי בקבוצה ובשאר השחקנים.

לא הרבה שחקנים יהיו מוכנים לשחק עם שחקן שמשחק דמות כזו, והמניעים שלה לא יעניינו אותם. מבחינתם הוא פוגע להם בכיף
 
למעלה