תגובה מרוכזת:
אני מבין שלכמה מכם היו חוויות לא נעימות עם שחקנים גרועים, אבל חבל לפסול דמות שלמה ולהפוך אותה לגרועה בגלל זה. נתחיל מזה שזאב בודד כשמו כן הוא: אדם שמעדיף להיות לבד ולפעול לבד, ויכולות להיות הרבה סיבות, החל מ"לא סומך על אף-אחד" ועד "אין לי חברים". וזו כנראה הדמות הכי מסובכת למשחק מבחינה רגשית ופסיכולוגית. שוב, אף-אדם לא "בוחר" להתבודד כי אף-אדם לא רוצה את הכאב שבזה. אף-אחד לא אוהב להיות לבד כי זה לא נעים, ולכן זה לא משהו שמגיע מבחירה. גם אם נראה לך שהאדם מעדיף להיות לבד, גם אם הוא "כאילו" בוחר בזה, זה מגיע ממקום עמוק יותר. שוב, חווית ילדות קשה שקשורה בפגיעה מצד אנשים אחרים או בנטישה כלשהי שהאדם חווה, שגורם לו לאבד אמון. מרגע זה הוא די אבוד. בתור ילד קטן שאיבד אמון בכמעט כל מי שסביבו, הוא גם מאבד את היכולת ליצור קשרים ולפתח את הכישורים החברתיים שלו. ברגע שזה לא קרה, והילד מתבגר בלי כישורים חברתיים ראוים, הוא לא יצליח להתקרב אל אנשים גם אם ירצה. הוא משתתק, כי הוא לא יודע לפתח שיחה ולקיים אותה לאורך זמן, או כי הוא לא רגיל לשיחה עם אנשים אחרים והוא מתבייש. הוא מסתובב לבד, כי בלי שיחה אין קשר ואין חברים. הוא לא יוצא מהבית לשום מקום, כי עם מי הוא כבר ייצא? לאן? מה עושים כשיוצאים? כל אלה חוויות שאותו אדם אף-פעם לא חווה, וסביר שייפחד מהן. באשר לכוח: זה כבר תלוי באדם, אבל כנראה שרוב השחקנים לא רוצים ליצור את הילד השקט והמופנם, אלא את הגיבור האמיץ ורב העוצמה, ולכן הם מעניקים לזאב הבודד שלהם כוח. כוח כזה יכול לבוא רק מתכונות אופי ספציפיות שאין לכל אדם, וגם לא לכל זאב בודד: שאפתנות, תחרותיות, הרצון להוכיח את עצמו בפני אלה שפגעו בו או מזלזלים בו. אנשים כאלה יאחזו ברצון הזה כדי להתחזק, בין אם מנטלית, בין אם פיזית, ובין אם בצורה אחרת שלא קיימת בעולם שלנו, כמו השימוש בקסם. בנוגע לחולשות, ודאי שיש לה: רק תזכירו לה את הפעם הזו בעברה שהיא הושפלה/ננטשה/עברה התעללות/חוותה חוויה לא נעימה, ולדמות כזו יש הרבה חוויות כאלה. אף-אחד לא אוהב לזכור אותן, במיוחד לא זאב בודד שלמעשה מקדיש את כל חייו להתגברות על החוויות האלה. אם הקוסם מטיל לחשים, כפי הנראה הוא יהיה חלש בקרב פנים-אל-פנים. אם הוא חזק בקרב פנים-אל-פנים, נסה להטיל עליו לחש. אולי הוא די טיפש ואפשר להערים עליו בעזרת כל מיני תכסיסים. אולי העבר הקשה שלו יצר אצלו איזו בעיה נפשית, אולי סוג של חרדה. אולי הוא מפחד ממקומות סגורים, אולי יש לו סתם פוביה כלשהי. אפשר גם ללכת לכיוון אחר לגמרי: אולי היא כל-כך שחצנית עד שהיא מזלזלת באויב ועושה טעויות טיפשיות? אולי הראש שלה יסתובב ברגע שתראה בחורה יפה, או גבר חסון? אולי אפשר לקנות אותה בהבטחות למשהו שהיא רוצה, כוח למשל? אז עכשיו ניקח את הדמות הזו ונגיד "היי, אז למה לה בכלל להסתובב עם אנשים אחרים?" הרבה סיבות: יכול להיות שהיא במקרה הולכת באותה הדרך כמוהן, יכול להיות שיש לה קשר מיוחד עם אחד מבני החבורה, יכול להיות שמישהו הכריח אותה (שאפתנות והוכחה עצמית לא שווה בהכרח חוסר צייתנות!), יכול להיות שכוח קסום כלשהו כבל אותה למשימה או לשאר הדמויות בלי יכולת להתנגד, ובתור הדמות המסתורית של החבורה, תמיד יכול להיות לה גם מניע נסתר כלשהו. נשליך את הכל על הזאב-הבודד-החזק-אך-חלש-המסכן-הנורא-העלוב-רב-העוצמה-שהבלש-כל-כך-אוהב-(לשנוא), רייסטלין מאג'ר. "מאנצ'קין! מאנצ'קין!" תשאגו ביציעים, אבל רגע! בואו נעבור על החיים של רייסט מילדות ועד בגרות: נולד לאמא משוגעת ולאבא שמת כשהיה צעיר, רייסטלין הוא אחיו התאום והשברירי מטבעו של קרמון החסון והיפה. תסכול ראשון: משפחה מתפרקת. גם כשאביו חוטב העצים של רייסטלין היה בחיים, הוא מן הסתם הסתדר יותר עם קרמון, שהעדיף את עבודת הכפיים על קריאת הספרים והמחקר של אחיו. גילון עצמו (אם אני זוכר נכון, זה השם) היה גם דומה יותר באופיו לקרמון. רייסטלין נותר לבד בבית כדי לטפל באמו המשוגעת. נוסיף לכאן את העובדה שרייסטלין וקרמון הם תאומים שאמורים להיות שווים בגופם, מה שגורם לרייסטלין לחשוב ללא הפסקה על הסיבה שזה לא כך. כמובן שאין סיבה נראית לעין, הם פשוט לא תאומים זהים, וזה מוסיף לתסכול. עוד כתוב באחד הספרים שרייסטלין היה יכול להיחשב היפה מבין האחים לולא המבט החד והבוחן שבעיניו, מה ששוב מוסיף לתסכולו. סיפור חייו ממשיך עם מות אמו הקרובה לו ביותר, ואנחנו אפילו זוכים לתיאור של רייסט עומד מעל קברה וחושב על המוות. בגיל כל-כך צעיר, לדבר ודאי הייתה השפעה גדולה עליו. אולי הפחד הזה מלהירקב ולמות דחף אותו אל השאיפה להיות אל, שהתאימה גם לשאיפותיו האחרות. עוד מקרה זכור לטוב הוא אחת מנערות מרגוע שהזמינה את רייסטלין אל ביתה, רק כדי שיתפוס אותה משתרללת באסם עם קרמון כשיגיע לשם. אלמנט הבגידה: מצד אחד הבחורה שהזמינה אותו ונטעה בו תקוות, אפילו אם תקוות שגויות, הולכת ושוכבת עם אחר. מצד שני התאום שלו עצמו, המשפחה היחידה שנשארה לו לאחר מות הוריו, אם לא מחשיבים את האחות-למחצה הנעלמת קיטיארה, בוגד בו. עד שבחורה אחת בכל הכפר המחורבן רוצה את רייסטלין המסריח, אח שלו בא ולוקח אותה. לא שהוא עשה את זה בכוונה, אבל רייסטלין ממש לא טרח לבוא ולשאול "היי קרמון, תגיד, זוכר את זו שהייתה איתך באסם הלילה ואני לא אמור לדעת על זה בכלל כי הרי לא הייתי שם? עשית את זה בכוונה כדי לעצבן אותי?" טוב, לא נעבור על כל החיים שלו, אבל נמשיך עם זה שרייסטלין עוזב את המבחן שלו בצריח הכישוף הנעלה עם גוף עוד יותר דפוק מקודם, עוד יותר מכוער מקודם, ועוד איזה קוסם טפיל ששורץ לו שם ומתעסק לו במחשבות. בעיני שעון החול שלו הוא רואה את כל העולם קמל ומזדקן, מת ומתפורר. תחשבו על זה ברצינות, אילו מין חיים אלה? מובן שרייסטלין ירצה כוח כדי להראות לכולם איזה כלי הוא ואיך הוא יותר גבר מקרמון, מובן שהוא ירצה להפוך לאל כדי להראות לכוווווולם שהוא לא השבלול הטורדני שחשבו שהוא. ובל נשכח שאלה היו גם שאיפותיו של פיסטנדנטילוס, ואף-פעם אי אפשר לדעת עד כמה הוא באמת התעסק בתת-המודע של רייסט. אז למה רייסט הולך עם החבורה? כי הוא זבל, זה למה. כי הגוף שלו חלש והוא צריך מישהו שיכין את המשקה שלו, וכי למה לבזבז כוח על הטלת לחשים כשקרמון והחברים שלו יכולים לטפל בכל צרה שרק תבוא? הם מפנים את הדרך מבלי שרייסט יצטרך להתאמץ בכלל. כפי שאמר בעצמו, הוא איתם כי במקרה הם הולכים באותה דרך. ובכל-זאת אנחנו רואים קצת נשמה ואנושיות כשרייסטלין נפגש בגמדת המחילות בופו, בעלת המעמד הנמוך והחלשה, שמזכירה לו את עצמו. וזו לא מחווה חד-פעמית: רייסטלין הציל את החבורה כמה פעמים, ואפילו חזר בתשובה והקריב את עצמו כדי לנעול את השער לאביס, בספרי האגדות. זאבים בודדים הם אנשים קיימים, ולשחק את דמות הזאב הבודד הוא רעיון שתמיד יקסום לילד ה-emo הממוצע, שהחיים שלו קשים כמו של הזאב הבודד בערך כמו שהשמיים אדומים. אז אולי נתקלתם בכמה סטריאוטיפים מועתקים אחד לאחד מזאב בודד מפורסם אחר, אבל זה לא אומר שאי אפשר לשחק זאב בודד כמו שצריך, ושכל הזאבים הבודדים זהים זה לזה בדיוק.
