מונה ליזה האחת
New member
Too qualified (סליחה, ארוך ../images/Emo9.gif )
שתי מילים שלא שמעתי מזמן. בהחלט אפשר לומר, שמציאת בן זוג הפך להיות כמו מציאת מקום עבודה, שיתאים, שאהנה להיות שם, ובכלל, שירצו לקבלני למקום הזה. שוק הפנויים פנויות מסתבר לי שהוא ממש שוק אכזרי. אנשים הפכו להיות חסרי אמונה אחד בשני, חסרי טקט, חסרי חשק להשקיע ועוד כנראה הרבה דברים שליליים שקצרה היריעה מלהכיל. חשבתי לעצמי שייתכן שזו אני, אשמתי, שאולי אינני נראית כמו מי יודע מה, הכי רזה עם רגליים גבוהות מתמשכות לאין סוף, עם חזה גדול עומד ואחוריים מוצקים אחרי התעמלות וספיננג יומיומיים מפרכים בחדר הכושר. אני נראית כמו אחת מני רבות, אימא לילדים גדולים, שהשנים נותנים את אותותיהם בפנים ובגוף, אמנם פנים נאות מחייכות, אך קילוגרמים מיותרים, הגובה והגיל לצערי, הם דבר שאינו ניתן לשינוי, אך לא משחקים לטובתי כנראה בשוק נוראי שכזה. אבל אני לא מוותרת על מציאת האהבה. ומסתבר שלמילה אהבה משמעויות רבות, לא כפי שאני מכירה את המושג הזה. ישנם גברים רבים אשר מחפשים אהבה ואינטימיות דרך סקס נטו. ישנם גברים המצהירים שעבורם תחילת האהבה חייבת לעבור דרך המיטה.... ישנם כאלה שעוד יהיו מוכנים להשקיע בשיחה על כוס קפה וצהריים עבור היכרות עם אישה נחמדה... כמו הבחור שהכרתי וישבתי איתו במשך ארבע שעות בבית קפה, אבל מה לעשות, לא מצאתי את הכימיה הגדולה של התחושה שבבטן. וכשהוא אומר לי: מאיפה לך הביטחון העצמי הכל כך גדול? ולמה את כל כך בררנית? כאילו דא, למה שלא אהיה בררנית אני שואלת? אני חכמה, אני יפה, אני חברה טובה, אימא נהדרת, כייף להיות איתי, אני מאהבת נהדרת, בעלת חוש הומור אדיר, אנשים אוהבים אותי ועוד הרבה תכונות טובות אחרות. וודאי שאני בררנית..... מי שלא בררן, בוחר בבררה, ואני רוצה למצוא את הנשמה התאומה שלי. מגיע לי אהבה אמיתית. אך ישנם כאלה אשר מגדילים לעשות ואומרים: רגע, ניפגש קודם, נראה אחד את השני ואז נחליט לאן הולכים. אז תגיע אלי למטה, אני אומרת, לחניה, כי אני מבינה שאין כנראה טעם שאסע קילומטרים עד לתל-אביב, שמישהו יאמר לי אחר כך: רוצה כוס קפה? או סליחה, אנחנו לא מתאימים. וכך, מופיע לו האדם שמאחורי הכרטיס, תמונתו מסתבר, כך הוא אומר שעה לפני הפגישה היא מלפני חמש שנים. בפועל הייתי מציינת היא לפני עשר שנים... או מאז גיוסו לצבא, אבל בינינו, מי סופר. נכנסת למכונית, מחייכת בנעימות והוא מיד שואל: "שניסע לאן שהוא?" "סליחה, לא הבאתי את הארנק. הוא בבית, אעלה להביאו". "ארנק?" הוא משיב, "בשביל מה את צריכה ארנק?" וקולו הופך להיות גבוה ורם... נשמע כאילו מאיים, ובמחשבתי פנימה, מה פתאום? מדוע, אני רק רוצה את הארנק? התיק שלי הקטן? איך אוכל לצאת ללא הביטחון שלי? כסף, תעודת זהות, אודם, מסרק... במיוחד כסף. אני אף פעם לא יוצאת בלי ביטחון כספי. ופתאום משתנה קולו לכדי צעקה רמה כשהוא אומר: "טוב, זה לא מתאים לי, את יותר מדי מתוחכמת בשבילי. שלום. את לא מתאימה לי". יצאתי מהמכונית והתחלתי לצחוק צחוק היסטרי. לא יכולתי להפסיק אולי איזו חצי שעה. אם איזו חברה הייתה מספרת לי את הסיפור הזה, מן הסתם הייתי בהלם, בוודאי לא צוחקת. אני מודה לעצמי שמישהו למעלה טרח לשמור עלי ולא להעביר אותי בערב של ייסורים כדי לגלות אדם שרוט לחלוטין מולי, שהיה עלול עוד להשאירני על אם הדרך, איזו מזל שאני באמת פיקחית, שאני שומרת על עצמי ממטורפים שכאלה, שאף פעם לא אלך לפגישה ראשונה במקום חשוך, ללא המכונית שלי, ללא כסף, ובלעדי הראש "היפה" שלי, תרתיי משמע. אך מצד שני אני שואלת ותוהה, אז איך לעזאזל מוצאים אהבה???? וכך נאמר לי בפגישת הדייט החפוזה ביותר בחיי: Too qualified ובמילים לציטוט: "מתוחכמת מדי בשבילי"... ואם זה לא היה סיפור אמיתי על עצמי, מן הסתם הייתי חוזרת שוב לאותו צחוק בלתי ייאמן.... אבל באמת, למצוא אהבה, זה לא סיפור של מה בכך. אך העיקר הוא לא לוותר, אסור להפסיק להאמין לרגע, שאי שם מחכה הנפש התאומה שלי ובוודאי אפגש בה עם אותה נשמה. סליחה, מישהו ראה אותו? את הנפש התאומה שלי?????
שתי מילים שלא שמעתי מזמן. בהחלט אפשר לומר, שמציאת בן זוג הפך להיות כמו מציאת מקום עבודה, שיתאים, שאהנה להיות שם, ובכלל, שירצו לקבלני למקום הזה. שוק הפנויים פנויות מסתבר לי שהוא ממש שוק אכזרי. אנשים הפכו להיות חסרי אמונה אחד בשני, חסרי טקט, חסרי חשק להשקיע ועוד כנראה הרבה דברים שליליים שקצרה היריעה מלהכיל. חשבתי לעצמי שייתכן שזו אני, אשמתי, שאולי אינני נראית כמו מי יודע מה, הכי רזה עם רגליים גבוהות מתמשכות לאין סוף, עם חזה גדול עומד ואחוריים מוצקים אחרי התעמלות וספיננג יומיומיים מפרכים בחדר הכושר. אני נראית כמו אחת מני רבות, אימא לילדים גדולים, שהשנים נותנים את אותותיהם בפנים ובגוף, אמנם פנים נאות מחייכות, אך קילוגרמים מיותרים, הגובה והגיל לצערי, הם דבר שאינו ניתן לשינוי, אך לא משחקים לטובתי כנראה בשוק נוראי שכזה. אבל אני לא מוותרת על מציאת האהבה. ומסתבר שלמילה אהבה משמעויות רבות, לא כפי שאני מכירה את המושג הזה. ישנם גברים רבים אשר מחפשים אהבה ואינטימיות דרך סקס נטו. ישנם גברים המצהירים שעבורם תחילת האהבה חייבת לעבור דרך המיטה.... ישנם כאלה שעוד יהיו מוכנים להשקיע בשיחה על כוס קפה וצהריים עבור היכרות עם אישה נחמדה... כמו הבחור שהכרתי וישבתי איתו במשך ארבע שעות בבית קפה, אבל מה לעשות, לא מצאתי את הכימיה הגדולה של התחושה שבבטן. וכשהוא אומר לי: מאיפה לך הביטחון העצמי הכל כך גדול? ולמה את כל כך בררנית? כאילו דא, למה שלא אהיה בררנית אני שואלת? אני חכמה, אני יפה, אני חברה טובה, אימא נהדרת, כייף להיות איתי, אני מאהבת נהדרת, בעלת חוש הומור אדיר, אנשים אוהבים אותי ועוד הרבה תכונות טובות אחרות. וודאי שאני בררנית..... מי שלא בררן, בוחר בבררה, ואני רוצה למצוא את הנשמה התאומה שלי. מגיע לי אהבה אמיתית. אך ישנם כאלה אשר מגדילים לעשות ואומרים: רגע, ניפגש קודם, נראה אחד את השני ואז נחליט לאן הולכים. אז תגיע אלי למטה, אני אומרת, לחניה, כי אני מבינה שאין כנראה טעם שאסע קילומטרים עד לתל-אביב, שמישהו יאמר לי אחר כך: רוצה כוס קפה? או סליחה, אנחנו לא מתאימים. וכך, מופיע לו האדם שמאחורי הכרטיס, תמונתו מסתבר, כך הוא אומר שעה לפני הפגישה היא מלפני חמש שנים. בפועל הייתי מציינת היא לפני עשר שנים... או מאז גיוסו לצבא, אבל בינינו, מי סופר. נכנסת למכונית, מחייכת בנעימות והוא מיד שואל: "שניסע לאן שהוא?" "סליחה, לא הבאתי את הארנק. הוא בבית, אעלה להביאו". "ארנק?" הוא משיב, "בשביל מה את צריכה ארנק?" וקולו הופך להיות גבוה ורם... נשמע כאילו מאיים, ובמחשבתי פנימה, מה פתאום? מדוע, אני רק רוצה את הארנק? התיק שלי הקטן? איך אוכל לצאת ללא הביטחון שלי? כסף, תעודת זהות, אודם, מסרק... במיוחד כסף. אני אף פעם לא יוצאת בלי ביטחון כספי. ופתאום משתנה קולו לכדי צעקה רמה כשהוא אומר: "טוב, זה לא מתאים לי, את יותר מדי מתוחכמת בשבילי. שלום. את לא מתאימה לי". יצאתי מהמכונית והתחלתי לצחוק צחוק היסטרי. לא יכולתי להפסיק אולי איזו חצי שעה. אם איזו חברה הייתה מספרת לי את הסיפור הזה, מן הסתם הייתי בהלם, בוודאי לא צוחקת. אני מודה לעצמי שמישהו למעלה טרח לשמור עלי ולא להעביר אותי בערב של ייסורים כדי לגלות אדם שרוט לחלוטין מולי, שהיה עלול עוד להשאירני על אם הדרך, איזו מזל שאני באמת פיקחית, שאני שומרת על עצמי ממטורפים שכאלה, שאף פעם לא אלך לפגישה ראשונה במקום חשוך, ללא המכונית שלי, ללא כסף, ובלעדי הראש "היפה" שלי, תרתיי משמע. אך מצד שני אני שואלת ותוהה, אז איך לעזאזל מוצאים אהבה???? וכך נאמר לי בפגישת הדייט החפוזה ביותר בחיי: Too qualified ובמילים לציטוט: "מתוחכמת מדי בשבילי"... ואם זה לא היה סיפור אמיתי על עצמי, מן הסתם הייתי חוזרת שוב לאותו צחוק בלתי ייאמן.... אבל באמת, למצוא אהבה, זה לא סיפור של מה בכך. אך העיקר הוא לא לוותר, אסור להפסיק להאמין לרגע, שאי שם מחכה הנפש התאומה שלי ובוודאי אפגש בה עם אותה נשמה. סליחה, מישהו ראה אותו? את הנפש התאומה שלי?????
על הדייט החפוז ביותר בחיי... הזמנתי אותו מתחת לבית שלי. לא ניתנה לי אפילו הזדמנות להסבר מה זה בשבילי הארנק. האיש הזה צעק עלי שאני מתוחכמת מדי עבורו.... אני? מתוחכמת? יופי, אולי מחמאה. אני זוכרת וזוכרת היטב שגם לגברים רגשות וגם גברים חוששים מתרגשים וסקפטים, אולי אפילו יותר ממני במקרה הזה, אם חש צורך לשים תמונה מימי בר המצווה... למרות שנראה גבר ממש נאה, לכן דבר זה באמת מעלה תמיהות וספיקות. עזבי, הצחוק היה "על חשבוני" ולא על האיש... ולמידה לעתיד כנראה... משהו שאפשר ללמוד ממנו....
