The Tangent - A Place in the Queue

[שיר דויטש]

בדיוק כמו שהבנת את סליפיטיים גורילה

כשאמרת "זה נשמע לי כמו רוק רגיל". אולי כדאי שתהיה פתוח לאפשרות שאפילו אתה לא מסוגל לקלוט את כל המשמעות של מוסיקה מסוימת בהאזנה אחת?

 

[אורי ברייטמן]

אתה מתבלבל עם מישהו אחר

סליפיטיים גורילה לא נשמע לי מעולם כמו רוק רגיל. אתה בטוח שאתה מדבר עם האדם הנכון? כי זה לא ברור...

 

[שיר דויטש]

אני לא מתבלבל, תאמין לי

ואם אתה באמת רוצה, אני יכול לחפור בארכיון הפורום ולמצוא את ההודעה הספציפית, אבל אין לי כוח לזה, ואתה תאלץ לסמוך עלי, כי אני זוכר הכל. שאלתי אותך לגבי הלהקה ואמרת ששמעת שני שירים מהאלבום הראשון וזה לא נשמע לך מעניין. ברור שאחר כך, אחרי ששמעת אלבום מלא כמה פעמים, שינית את דעתך. אבל זה רק בא להוכיח...

 

[אורי ברייטמן]

מתבלבל כמו ענק

אני לא אשכח את היום ש"סליפ איז רונג" יצא לאור ברשת. הורדתי את השיר הזה ולא יכולתי להפסיק לשמוע אותו. חגגתי עליו. זה היה ונשאר שיר ענק. פרסמתי אותו באתר ונתתי לינק להורדה. ואתה אומר לי שאני חושב שזה רוק רגיל? בולשיט. בכל אופן, התפרסמה ביקורת מלאה כך שאני לא חייב להוכיח לאף אחד שום דבר בנושא זה. ואתה סתם עושה עכשיו ניט-פיקינג כהרגלך בקודש, יורד על אנשים גם על דברים שהם כבר מזמן לא רלוונטיים כי הם שינו את דעתם מאז מאה ושמונים פעם. אז בשביל מה לבזבז אוויר וזמן?

 

[שיר דויטש]

אני לא יורד עליך

אני מדגים לך שרושם ראשוני ממוסיקה לא תמיד נשמר אחרי כמה שמיעות. זה בסיסי למדי, בעצם, ואתה יודע את זה. אני לא אומר לך שאתה חושב שזה רוק רגיל, אבל פעם - חשבת. וכתבת את זה פה בפורום. שינית את דעתך, זה סבבה, אבל זה רק מוכיח את הנקודה שלי.

 

[אורי ברייטמן]

אנשים משתנים - כאילו, דה

אני לא יודע איזו נקודה זה אמור להוכיח, אבל אנשים משנים את דעותיהם וזה סבבה. מה שבטוח - לא שיניתי את דעתי לגבי פלאואר קינגז במשך כל שש השנים האחרונות. מה זה אומר? זה חייב לומר משהו...

 

[שיר דויטש]

כן

שהקשבת פעם אחת והמשכת הלאה

אבל לא נורא.

 

[B a z a]

שיר, שמעת את 2 האלבומים שלהם?

כי מה שאתה אומר מתאים יותר לאפילוג ולא להיבריס. אני באמת מסכים שיש יותר מדי קטעים של נגינה חלשה מחאוד (פיאניסימו?) שאחריו יש נגינה ממש חזקה (פורטיסימו?) ושוב נגינה חלשה באפילוג, דבר שמקשה לי לאהוב את האלבום הזה (בינתיים. לברייטמן אין בעייה כזאת), אבל היבריס הוא אלבום נפלא, גדוש ברעיונות, שהחזיר את הכבוד האבוד של הרוק המתקדם, ופתח את הדלת ללהקות פרוג רבות בשנות ה-90. אתה באמת יכול להגיד שאתה לא אוהב את הקטע הפותח של האלבום, יורדוק? אפילוג הוא אלבום קצת שנוי במחלוקת, אבל יש קונזנזוס על היבריס - הוא מדורג גבוה מאוד בפרוגארכיבז, ועוד יותר גבוה (מקום שני של כל הזמנים, נראה לי) בגנוסיס. יש לי גם שאלה אליך או לברייטמן או לכל אחד אחר: מה האלבום הכי טוב של הפלואר קיגנס/או האלבום הכי טוב להתחיל את ההיכרות עם הלהקה הזו?

 

[שיר דויטש]

שמעתי

את יורדוק אני די אוהב, אבל כל מה שבא אחרי פשוט חוזר על אותו ה"קטע" של הלהקה ובאיזשהו שלב זה פשוט נמאס. אם יש קונצנזוס על היבריס, ניחא, שיהיה להם לבריאות. אני מעדיף את אנקדוטן כל יום בשבוע. אלבום טוב להתחיל עם הפלאוור: Retropolis השיאים האחרים שלהם לדעתי הם Space Revolver, Flower Power ומעל לכל, Unfold the Future. עכשיו תכף יבוא רמי ויגיד לך ש Stardust we are הוא הכי טוב. אם אתה הולך על פי קונצנזוסים, לך עליו.

 

[Rudess]

Flower Kings

Retropolis Flower Power Rainmaker Paradox Hotel

 

[אורי ברייטמן]

אנלוגיות זאת תמיד בעיה

"העלילה היא המוסיקה, והליריקה היא הפסקול" האנלוגיה הזאת, לדעתי, רחוקה מן האמת. כשמדובר באלבומים (להבדיל ממוסיקה צלילית טהורה), ובכלל כשמדובר באמנות המשלבת בין טקסטים ובין שירה, יש חשיבות עצומה לליריקה, לעתים על חשבון הצלילים. תראה את האלבום של זינגלה, למשל: נושא המלחמה והשלום נכנס לשם באמצעות הליריקה, לא באמצעות המוסיקה, וזה מה שנתן לאלבום את חשיבותו על ציר הזמן. כנ"ל גם 'קצת אחרת': הבלדות נכנסו לקלאסיקה בגלל הקשר הטקסטואלי להיסטוריה הישראלית. זה נכון לעוד מליון אלבומים שונים, גם בפרוגרסיב. באלבום השלישי של טאנג'ט (וזאת להבדיל מן השניים הקודמים, שהם פחות טובים בעיניי - כן שמעתי את כולם) יש ליריקה מעולה בהגשה מעולה, כולל מוסיקה מעולה בעיבוד מעולה. לצערי, אתה פשוט לא קראת את הליריקה ולכן פשוט החמצת את האלבום לחלוטין. איך אתה מרשה לעצמך לעבור על אלבומים בלי להבין את הליריקה? לא ברור. האלבום שלך (סולסטיס) כולל חוברת של ליריקה, ומי שלא קורא אותה פשוט לא מבין את האלבום שלך. אז למה אתה עושה לאחרים מה ששנוא עליך? באלבומים של פלאואר קינגז אני מזהה מגמה מדאיגה של חזרה עצמית על אותם נושאים, כולל "גניבות" בלתי מוצהרות מיצירות אחרות. הרבה מעריצים זיהו כל מיני השאלות מוטיבים מיצירות אחרות, וזה לא נחמד כל כך. סטולט עצמו שר מהאף, נשמע לפעמים יותר מדי כמו ג'ון ווטון, והליריקה שלו ראויה למיחזור מהיר. המוסיקה שלהם מלודית וקליטה, זה נכון, אבל חוזרת על עצמה וזה נמאס.

 

[RamiSun]

מי שנשמע כמו ג'ון ווטון,

זה הזמר השני של הפלאוור.

 

[Rudess]

הנקודה היא

שסטולט בכלל לא הזמר הראשי של הפלאוור.זהו פרוברג בכלל. ודרך אגב אורי,הליריקה באלבום החדש ממש טובה, כמו גם הקונספט בו.

 

[אורי ברייטמן]

זו בכלל לא הנקודה

גם בלהקת טאנג'נט שומעים הרבה (מדי) את סטולט, וגם שם הוא נשמע כמו ג'ון ווטון. מה הקונספט של פרדוקס הוטל? אתה רוצה לספר עליו קצת?

 

[Rudess]

הנקודה היא

אם קראת את הסקירה שלי, אז תדע מהו הקונספט של פרדוקס הוטל, כתוב את זה בבירור שם.

 

[Tuhess]

תגיד לי ממי

אתה ממתי נהית לי חוקר שירה מודרנית ?

 

[RamiSun]

אני לא מבין את מסע השיכנוע הזה,

שכל אחד ישמע מה שהוא רוצה, לא? לא מספיקה לכם כל תעמולת הבחירות ושלטי החוצות?

 

[אורי ברייטמן]

אז יש שם שניים....

יופי - שני ג'ונים ווטונים בלהקה אחת. ככה הם בוחרים שם זמרים?

 

[שיר דויטש]

פרוברג לא נשמע כמו ווטון בכלל

יש לו קול גבוה, שונה לחלוטין משל סטולט. כנראה שהיית עסוק מדי בלקרוא את החוברת מכדי להקשיב למוסיקה. תכף תגיד שגם גילדנלאו נשמע כמו ווטון.

 

[אורי ברייטמן]

אל תגזים

אני לא אמרתי שפרוברג נשמע כמו ווטון - זה מישהו אחר כאן אמר. אז אל תשים לי מילים בפה, מר שיר.