לפי איך שאתה רואה את זה
אדם שסחר ברכוש גנוב או יצר חפצים מחומרים גנובים, הכסף שהרוויח והחפצים שנוצרו שייכים לו. ומה יהיה על הבעלים המקוריים?
ואפילו היית צודק ונותן פרס לגנב ומשאיר אצלו את החפץ שיצר באיסור ובגזל, הרי שהיה צריך לפחות לשלם לבעלים המקוריים ולתת להם חילופין או שווה ערך למה שלקח מהם. איך בדיוק אתה רואה את בית טארגאריין משלם לשושלות המלוכה המקוריות או נותן להן ממלכות חילופיות במקום מה שגזל מהם?
אבל הוא לא נתן להם כלום. הוא סתם שודד.
נראה לי שברוב המדינות בעולם, אם אדם יגנוב זהב ויצור מזה תכשיטים, לא יתנו לו לשמור בחזקתו את התכשיטים שנוצרו מזהב גנוב, וכן בכל דבר שנוצר מחומרים גנובים.
נחזור לקטע עם החרב. חרב שנוצרה משבע מוטות ברזל גנובים, עדיין שייכת לבעלי המוטות המקוריים. עכשים הם צריכים לראות איך הם מתחלקים בחרב. כי החרב בבעלותם. אם כולם מתאספים ומחליטים שאחד מהם יהיה נושא החרב, הרי שהבעלות שלו על החרב בלתי מעורערת. בוודאי שלא ניתן להשוות לזכותו ובעלותו של הנפח-הגנב.
ההשוואה לילדי היער וראשוני האדם אינה במקומה משתי סיבות.
א. חלק מהשושלות העתיקות של בתי המלוכה שייכות לראשוני האדם. היחוס של בית לאניסטר מתחיל בראשוני האדם של עידן האגדות. נכון שהם התערבבו באצולת האנדאלים, אבל הם מראשוני האדם. אותו דבר לגבי שושלת מלכי הסופה. שושלת סטארק הם מראשוני האדם ובית ארין הם מאצולת האנדאלים.
ב. והחשוב ביותר. ההבדל המהותי ביותר בין הטארגאריינים לבין ראשוני האדם, האנדאלים והרוינאר שבאו לווסטרוז אחרי ילדי היער וכבשו ונלחמו האחד בשני - נקודה חשובה ומאוד קובעת.
ראשוני האדם, האנדאלים והרוינאר באו כעם לווסטרוז. הם הכו בה שורש, התיישבו והתפרסו באדמותיה והתערבו בעם הארץ שהיה שם קודם לכן. בית ארין מייחס את עצמו לאצולת האנדאלים ומושל בבקעה בערך ארבעת אלפים שנה. בית ארין לא נחת לבד ברמת האצבעות והשתלט על ציבור של ראשוני האדם. בית ארין משל בעמו - האנדאלים - לפני הפלישה, ולאחר הפלישה משל בסלט מעורב של בני עמו וראשוני האדם שהתערבבו איתם.
בית סטארק, בית לאניסטר, בית גרייג'וי, בית באראתיאון, בית טאלי, בית ארין, בית מארטל ואפילו בית טיירל, שייכים לווסטרוז. השושלת צמחה מהעם וחיה עם העם. בית טארגאריין לא בא לווסטרוז עם בני עמו הוואליריאנים, וכשם שמשל בבני עמו, משל גם בעמים האחרים שהיו שם קודם והתערבב איתם.
לבית טארגאריין אין שורשים בווסטרוז. לבית טארגאריין אין אחיזה בווסטרוז. הם באו "על ריק" ונתפסו בפסגה של ווסטרוז, כמו פטריה שיושבת על הקרקע אבל לא באמת מחוברת. הם באו למלוך. לא להכות שורש. לכל אורך הספרים מודגשת העובדה שהם שמרו על זרותם והתעקשו לא להתערבב.
