THE DOORS-WAITING FOT THE SUN
בשבוע האחרון כתבתי 2 סקירות על אלבומים של הביטלס, והפעם החלטתי לעשות אתנחתא קלה וליכתוב מאמר על להקה אחרת שאני נורא אוהב והיא הדורס. קצת רקע: ב-1967 הוציאה הלהקה את 2 אלבומיה הראשונים: THE DOORS ו-STRANGE DAYS, שהם אלבומים מעולים, בין אלבומי הפסייח הטובים ביותר שיצאו אי-פעם, ומי שחושב שלא אז...אני לא מבין מה הטעם בויכוח בכלל... בשנת 1968, אחרי שג'ים מוריסון(הסולן שכ"כ נערץ עליי) פתח את כל דלתות התפיסה וחווה כתוצאה מכך ימים מוזרים, הוא התיישב לפתע סמוך לחופה של לוס-אנג'לס והחל לחכות לשמש...לא יודע אם השמש באה או לא אבל הנני מתחיל ליכתוב את הסקירה על כל שיר ושיר ביצירת המופת הזאת(אומנם פחות מ-2 הקודמים אבל עדיין יצירת מופת!): HELLO I LOVE YOU-שמעתי פעם שדיברו עם הקלידן ריי מנזארק(יהודי דרך אגב) והציעו שהלהקה תתחיל להיות פחות פסימית ויותר אופטימית ושיכניסו לפחות קצת שלום ואהבה לשיריהם, התוצאה: שיר רומנטי מדליק ליפתוח איתו את האלבום! LOVE STREET-מוריסון הרומנטיקן לא מפסיק לרגש, הקלידים של מנזארק מלטפים והשיר הזה גורם לנו לתהות למה באמת אין רחוב כזה שנקרא "רחוב האהבה" שבו כולם אוהבים את כולם בלי שום חוכמות...תקשיבו גם למילים הכה תמימות בשיר הזה, מילים שרק גאון כמו מוריסון יכול ליכתוב. NOT TO TOUCH THE EARTH-והנה בא שיר פסיכודלי...ואיזה השתוללות...מנזארק משתולל על הקלידים, הגיטרה של רובי קריגר נישמעת אפלה מתמיד, והגאון מוריסון כנראה לקה בשיגעון גדלות כשהוא חושב עצמו למלך הלטאות! קיצר תקשיבו לשיר, רק בשנות ה-60 עשו שירים מטורפים כאלה! I'M THE LIZARD KING I CAN DO ANYTHING SUMMER'S ALLMOST GONE-השיר הקודם היה מ-ט-ו-ר-ף, וזה לעומתו רגוע, מתוק ונוגה...בוכים על הקיץ שניגמר(נו אתם יודעים בלוס-אנג'לס-קליפורניה יש גם חורף!)...או שאולי בשיר הזה מוריסון ניבא את סוף תקופת ההיפים! שהרי 2 השירים הראשונים באלבום זה הם אופטימיים ואח"כ חזרנו לפסימיות. WINTERTIME LOVE-מעין ואלס די קצר ויפה שבו אנו חוזרים לאופטימיות... אם פרדי מרקורי אמר פעם שקווין מוכרים בלט להמונים אז כנראה שג'ים מוריסון וחבריו מכרו ואלס להמונים. THE UNKNOWN SOLDIER-שוב חוזרים לפסימיות, אחד השירים החזקים באלבום הזה מעין שיר מחאה כנגד המילחמה בוייטנאם, תקשיבו לג'ון דנסמור שבאמצע השיר מתופף במיקצב של מארש מילחמתי ובסופו נישמעת מעין יריה...קטע חזק! SPANISH CARAVAN-מה זה? הדורס הושפעו מארתור לי וחבורתו? בניסיונם להשתמש גם בגיטרות קלאסיות ואקוסטיות?! לא נראה לי...השיר ניפתח בנגינת גיטרה קלאסית, נגינה וירטואוזית שמנגן סטיב האו(כן כן ההוא מ-יס!) שהיה אז אלמוני...ואז ניכנס קולו המצמרר של מוריסון ולאחריו סאונד הקלידים היפהפה של מנזארק...אחחחח איזה שיר גדול! MY WILD LOVE-בשיר הזה הקצב הוא יותר איטי אבל השיר גדול...המילים ממש נהדרות, וניראה שבאמת בשעת כתיבת השיר מוריסון(גאון הדור) ריחף לו על גלי טריפ חזקים והביא איתו את יצירת המופת הזאת! WE COULD BE SO GOOD TOGETHER-שיר נחמד בסה"כ שבו הסולואים של קריגר-על הגיטרה ומנזארק על הקלידים תופסים מקום ניכבד מאוד. YES THE RIVER KNOWS-שיר קליל ויפהפה לקראת סיום האלבום...אפשר לכנותו כשיר "הנחבא אל הכלים" באלבום זה כי הוא כ"כ ניפלא שהוא יכול לגרום לך להתרגשות אינסופית! FIVE TO ONE-אומנם לא השיר הכי יפה באלבום(לדעתי) אבל ככה מסיימים אלבום! קולו של מוריסון מעוות טיפה בשיר הזה, וסאונד הגיטרות נישמע מלוכלך ואפל מתמיד...וכשתשמעו את השיר הזה, תאמינו לי, לא תירצו שהוא ייגמר! לסיכום: למרות שהוא לא משתווה ברמתו ל-2 הקודמים, עדיין זוהי יצירת מופת שכל מעריץ דורס שמכבד את עצמו חייב להחזיק בבית! ולמי שלא שמע אותו עדיין אז שיקרא את הסקירה ויעוף בטיל כדי להשיג אותו!
בשבוע האחרון כתבתי 2 סקירות על אלבומים של הביטלס, והפעם החלטתי לעשות אתנחתא קלה וליכתוב מאמר על להקה אחרת שאני נורא אוהב והיא הדורס. קצת רקע: ב-1967 הוציאה הלהקה את 2 אלבומיה הראשונים: THE DOORS ו-STRANGE DAYS, שהם אלבומים מעולים, בין אלבומי הפסייח הטובים ביותר שיצאו אי-פעם, ומי שחושב שלא אז...אני לא מבין מה הטעם בויכוח בכלל... בשנת 1968, אחרי שג'ים מוריסון(הסולן שכ"כ נערץ עליי) פתח את כל דלתות התפיסה וחווה כתוצאה מכך ימים מוזרים, הוא התיישב לפתע סמוך לחופה של לוס-אנג'לס והחל לחכות לשמש...לא יודע אם השמש באה או לא אבל הנני מתחיל ליכתוב את הסקירה על כל שיר ושיר ביצירת המופת הזאת(אומנם פחות מ-2 הקודמים אבל עדיין יצירת מופת!): HELLO I LOVE YOU-שמעתי פעם שדיברו עם הקלידן ריי מנזארק(יהודי דרך אגב) והציעו שהלהקה תתחיל להיות פחות פסימית ויותר אופטימית ושיכניסו לפחות קצת שלום ואהבה לשיריהם, התוצאה: שיר רומנטי מדליק ליפתוח איתו את האלבום! LOVE STREET-מוריסון הרומנטיקן לא מפסיק לרגש, הקלידים של מנזארק מלטפים והשיר הזה גורם לנו לתהות למה באמת אין רחוב כזה שנקרא "רחוב האהבה" שבו כולם אוהבים את כולם בלי שום חוכמות...תקשיבו גם למילים הכה תמימות בשיר הזה, מילים שרק גאון כמו מוריסון יכול ליכתוב. NOT TO TOUCH THE EARTH-והנה בא שיר פסיכודלי...ואיזה השתוללות...מנזארק משתולל על הקלידים, הגיטרה של רובי קריגר נישמעת אפלה מתמיד, והגאון מוריסון כנראה לקה בשיגעון גדלות כשהוא חושב עצמו למלך הלטאות! קיצר תקשיבו לשיר, רק בשנות ה-60 עשו שירים מטורפים כאלה! I'M THE LIZARD KING I CAN DO ANYTHING SUMMER'S ALLMOST GONE-השיר הקודם היה מ-ט-ו-ר-ף, וזה לעומתו רגוע, מתוק ונוגה...בוכים על הקיץ שניגמר(נו אתם יודעים בלוס-אנג'לס-קליפורניה יש גם חורף!)...או שאולי בשיר הזה מוריסון ניבא את סוף תקופת ההיפים! שהרי 2 השירים הראשונים באלבום זה הם אופטימיים ואח"כ חזרנו לפסימיות. WINTERTIME LOVE-מעין ואלס די קצר ויפה שבו אנו חוזרים לאופטימיות... אם פרדי מרקורי אמר פעם שקווין מוכרים בלט להמונים אז כנראה שג'ים מוריסון וחבריו מכרו ואלס להמונים. THE UNKNOWN SOLDIER-שוב חוזרים לפסימיות, אחד השירים החזקים באלבום הזה מעין שיר מחאה כנגד המילחמה בוייטנאם, תקשיבו לג'ון דנסמור שבאמצע השיר מתופף במיקצב של מארש מילחמתי ובסופו נישמעת מעין יריה...קטע חזק! SPANISH CARAVAN-מה זה? הדורס הושפעו מארתור לי וחבורתו? בניסיונם להשתמש גם בגיטרות קלאסיות ואקוסטיות?! לא נראה לי...השיר ניפתח בנגינת גיטרה קלאסית, נגינה וירטואוזית שמנגן סטיב האו(כן כן ההוא מ-יס!) שהיה אז אלמוני...ואז ניכנס קולו המצמרר של מוריסון ולאחריו סאונד הקלידים היפהפה של מנזארק...אחחחח איזה שיר גדול! MY WILD LOVE-בשיר הזה הקצב הוא יותר איטי אבל השיר גדול...המילים ממש נהדרות, וניראה שבאמת בשעת כתיבת השיר מוריסון(גאון הדור) ריחף לו על גלי טריפ חזקים והביא איתו את יצירת המופת הזאת! WE COULD BE SO GOOD TOGETHER-שיר נחמד בסה"כ שבו הסולואים של קריגר-על הגיטרה ומנזארק על הקלידים תופסים מקום ניכבד מאוד. YES THE RIVER KNOWS-שיר קליל ויפהפה לקראת סיום האלבום...אפשר לכנותו כשיר "הנחבא אל הכלים" באלבום זה כי הוא כ"כ ניפלא שהוא יכול לגרום לך להתרגשות אינסופית! FIVE TO ONE-אומנם לא השיר הכי יפה באלבום(לדעתי) אבל ככה מסיימים אלבום! קולו של מוריסון מעוות טיפה בשיר הזה, וסאונד הגיטרות נישמע מלוכלך ואפל מתמיד...וכשתשמעו את השיר הזה, תאמינו לי, לא תירצו שהוא ייגמר! לסיכום: למרות שהוא לא משתווה ברמתו ל-2 הקודמים, עדיין זוהי יצירת מופת שכל מעריץ דורס שמכבד את עצמו חייב להחזיק בבית! ולמי שלא שמע אותו עדיין אז שיקרא את הסקירה ויעוף בטיל כדי להשיג אותו!
