לא מכיר אותם עדיין, לצערי.
האלבום המדובר דומה ל.... קשה לחשוב על משהו ספציפי. בעיקרון האלבום מתבסס על הרבה האמונד, באס, תופים והקול המוטרף והמיוחד של ארתור בראון. יש גם Brass Section. הסגנון כפי שאמרתי הוא פסיכדליה-סול, מאוד תיאטרלי, מאוד סיקטיז. תחשוב אולי שילוב של ג'ימי הנדריקס וג'יימס בראון, עם משהו מעבר, כמובן. You Can't Go Wrong עם האלבום הזה.