מציע שתנסי לחשוב על זה בהקשר של המאמר
שמגלה את מה שידוע זה מכבר ,
שבניגוד גמור לתפישה הסטריאוטיפית, והאקדמית, של אוטיסטים מדובר באנשים שרגישים בטירוף לציפיות ( המקרה של אוטיזם הוא כמעט המקרה היחיד שבו האקדמיה במקום לחתור נגד הסטראוטיפים משקיעה את כל מאמציה וכובד משקלה בהנצחתם)
את מדברת על התוצאה
על אדם שבגלל הדרך והצורה שבה המילה והשפה מחווטים אצלו זקוק לקצב אחר, ליחס אחר,בין שתיקה ודיבור, בין דממה למילה, בין הדומם לנע...
בדיוק לכן
אדם כזה גם חש את סביבתו בחריפות בלתי מצויה ( מה שהחוקרים יודעים לזהות כמעברים מטורפים בין הזדהות מוחלטת לניתוק מוחלט)
ההתכנסות לאילמות היא תוצאה ולא סיבה
ולכן גם צריך להתייחס אליה ככזאת
לשאול תוצאה של מה
הרי יש לא מעט אוטיסטים שדיברו ופתאום סתמו בגיל שלוש
ויש כאלה שמהרגע שאילפו אותם לדבר לא יודעים לסתום בכלל
כי הבעייה העקרונית,והמעשית, לא נמתחת בין שתיקה מוחלטת ודיבור, אלא מייצגת ונגרמת מחוסר הענות לקצב הנכון לילד,לאדם,ברמה הכי פרגמטית ומקומית וקרובה
יש נטייה לחשוב שהקצב הזה הוא דבר קל להבנה ופשוט
הוא לא
הקצב הזה הוא הבסיס והשורש למה שיחודי בזהות האדם (מרקהם עסק גם בכך למרות שלא בהקשר של אוטיזם)
שילד,אדם , מקבל כל הזמן תגובות שליליות על היחס והקצב המסויים לו, על תחושת הצליל שמהווה את הבסיס לקוהרנטיות זהותו, לאינטגרציה הפנימית שלו, הוא מאבד את היכולת לדבר בכלל
בדיוק כמו שאדם שנאנס מאבד את היכולת לקיים ולהנות מיחסי מין
ההאלמות היא תוצאה של חוסר סינכרון בסיסי בין הקצב שהאוטיסט צריך על מנת להתחבר לחושיו לבין ציפיות הסביבה
הבעייה
שלפחות לי אין שום פתרון או יומרה לפתור אותה
היא
שכאמור
חוסר הסנכרון הזה נוגע ונובע בדיוק מהשאלות הקיומיות הכי קשות, מהפרדוקסים הכי מטרידים, ולכן , סט של הוראות,הנחיות, פשוט לא יעזרו כאן
הילד מפתח קומפלקס סביב הדיבור כי הוא הופך לאישיו
הסביבה אפילו לא מרגישה שהוא הופך לאישיו
רק אחרי שהילד משתתק או בגלל שהוא מפסיק לתקשר אז מתנפלים עליו ועושים בו בדיוק את מה שהכי אסור לעשות
מבחינת מה שלא הלך בכח ילך ביותר כח
אבל כמו שמרקהם יודע לספר מדובר באדם כה חשוף, כה רגיש למציאות סביבו,שהגישה הזאת היא בדיוק, אבל בדיוק ההפך ממה שנכון לו
על פניו זה נראה שהאוטיסט מדבר והנה הוא יסתדר
האוטיסט לא מדבר
מישהו אחר מדבר
זה גם מה שמוביל לכל התופעות שנחוות כאוטיסט המצטט,המנוכר מעצמו, התלוי לגמרי בפולחנים וסדר יום קפדני ומוכר וקבוע מראש, ובסמים מאוד מאוד קשים, רק על מנת לא להתחרפן לחלוטין
אני רואה את זה גם דרך ההבדל ביני לבין ביתי
אני לא התחלתי לדבר לפני גיל מאוד מאוד מאוחר
וגם אז גמגמתי בטירוף
עד היום יש לי קשיים עצומים בדיבור, חלש מדי חזק מדי מוזר מדי לא תואם סיטואציה... כל החבילה
כי אני חייתי מול ציפיות מאוד ברורות מתי יש לדבר וכמה ולמה (אלה ציפיות שלגמרי נסתרות לאנשים נורמטיבים כי הציפיות האלה הם זהותם,הם הם)
ביתי לעומת זאת, מדברת בצורה מאוד עשירה ומעניינת ומקורית ויצירתית ובצורה חופשית לחלוטין
גם בגלל,לפחות לדעתי, שלי ולאמא שלה, אין ולא היו לנו מעולם ציפיות שתדבר כבר, שתגיד משהו, שעכשיו צריך לומר משהו כי אחרת תצטופף לנו כאן שתיקה שאוי ואבוי מה יקרה, איזה סערה מסתתרת בתוכה
היא לגמרי מרגישה את זה
שאין לחץ
שאני יושב לידה בשקט ולא מצפה ממנה לכלום
באמת
ואז בדיוק ורק שבא לה היא מביאה אותה שחבל לך על הזמן
לא רק שלא אכפת לי איך ילדים אחרים מדברים
אלא שאני ממש לא סובל איך שילדים ואנשים אחרים מדברים
בשבילי,כאמור,קצב הדיבור,צורתו,הדרך שבה הצורות מתרגמות לצלילים,זה שורש הזהות
הבוקר התפתח דיון בפורום האוטיסטים על שפה
סתם
מתוך דיון שעסק בגלל בפוליטיקה
ואנשים שם אמרו שלתחושתם לנ"ט המעבר משפה פנימית לשפת אם הוא מאוד ספונטני וברור וחסר שאלות וזורם וטבעי
ולאוטיסטים לא
לדעתי דווקא לאוטיסטים יש מגע מאוד ספונטני וטבעי בין שפה פנימית,פרטית,יחודית,אידיוסינכרטית,כזאת שנוגעת במקור השפה,הצלילי,הצורני ,לבין השפה המוסכמת והנהוגה
אלא שבדיוק לכן תחושת השפה שלהם מאוד מאוד שונה
הפער בין הפנימי לחיצוני
שאצל נ"ט הוא סגור ומסויים וגמור
הוא כל הזמן פתוח אצל האוטיסט
הוא חי את הפער הזה בעצמותיו ובדמו ובגופו
זו לא תקלה וזו לא לקות
זו זהות שחיה דינמיות מאוד יצירתית ופתוחה וקשובה
מאוד דיאלוגית
וככזאת אינה מתאימה למוסכמות של חברה סגורה
בשביל לעודד ולאפשר לאוטיסט לדבר את עצמו בדרכו צריך להרגיש את הדברים האלה
לחוש איך השפה היא חלק מתחושת המרחב
הזהות
ובכלל
לדעתי ולצערי קשה מאוד לצפות מאנשים נורמטיבים שיחושו בכך
אולי זה גם לא הוגן
אבל
אפשר להיות פחות נחרצים
פחות טיפולים
פחות משקיעים ומקדמים
כביכול
ויותר קשובים לקסם היחודי של הפתיחות האוטיסטית
של התנועה המאוד דינמית ומאוד חקרנית ורגישה שמסתתרת מאחורי הקצב המאוד יחודי המפריד ומחבר בין דיבור ושתיקה אצל אוטיסט
ובכלל
אצל כל אדם וכל דבר
למשל אני
לא יודע לתאר את הקצב הזה אצל ביתי
ולכן כל יום אני חוקר אותו מחדש
זו אהבתי
