כמה דברים שגרמת לי לחשוב עליהם,
יעל... דבר ראשון, אכן כן, זה באמת היה מוזר כשאמא של באפי מתה מוות טבעי. מה?! מישו בסאנידייל מת? איך?! מי נשך/שרף/כרת/רצח אותו?! חחח אוקיי, לא מצחיק!!! גם כן, המשך למה שאמרת עם סדרות רגילות. פה, באמת סופסוף, כמו שסידרה אמיתית צריכה לעשות, מתעסקים במוות עצמו. ועוד לפרק שלם!! זה דבר קשה מאוד וחשוב מאוד, בייחוד בחיים של באפי, כי זו האמא.... וזה פרק שבאמת גרם לי לחשוב. מה היו עושים בסדרות אחרות? אוקיי, אז מת-מת, לא נורא. בוכים בוכים. אבל כלום מעבר. ואני חושב שמה שפישט את כל זה היתה הדרך בה אניה שאלה שאלות כל הזמן ושיחקה מעולה!!!!!!! משחק מדהים, אמה!

))
להמשך העונה החמישית, עד סופה. אני חושב שהתעסקו בפרק הזה, גם בגלל ההיבט בו הוא משפיע על באפי, הגיבורה, והרי זו סידרת גיבורה...(באפי...) וגם בגלל שזה שירת, בדרך מסיומת, את מטרות התפתחות העלילה. נכון שבפרק פול פור לאב ספייק אומר לבאפי שבסופו של דבר הקוטלת תמיד לבד?! ושהיא מיוחדת, כרגע, כי הרי מה שיש לה להפסיד ומה שאין לקוטלות אחרות להפסיד זה המשפחה והחברים. ברגע שכל זה ייעלם, היא גם תרצה למות. עכשיו, לקראת סוף העונה, אנחנו מגלים שג'ויס מתה, דון נשבת ע"י גלורי והחברים...אוקיי, אז החברים לא אבדו, אבל עובדה שברגע אחד של חשיבה, אמנם לא הכי מעמיקה, באפי מחליטה לשים סוף ל"יסורים הטורדניים" האלה... וזה כאילו שזה היה פרק, או עוד צעד, לקראת הייאוש של באפי! ולקראת המוות!