גם אני
חזרתי מהסרט. צריך להכיר קצת היטוריה בשביל להבין את הכח האמיתי של הסרט הזה : בשנת 1941 שוחרר לאקרנים סרטו של אורסון ווילס "האזרח קיין". לראשונה בתולדות הקולנוע נראה סרט שלא התבסס על תיאטרון (קצב, זוויות צילום, עריכה, דיאלוגים) כשפה ויזואלית להעברת הסיפור אלא על שפת הקומיקס, ששתף את דוכני העיתונים של אותה תקופה. לפתע נראו על המסך קלוז אפ של שפתיים עם סיגריה, או איש במעיל רוח מתנפנף עומד ברחוב חשוך. פיתאום הסיפור הועובר דרך אווירה, תאורה וזווית הצילום - כל אותם חומרים שהרכיבו את מיטב חוברות הקומיקס של הזמנים ההם. מאז אותו רגע, הקומיקס והקולנוע ממשיכים לגנוב אחד מהשני, ולהמציא מחדש דרכים להעברת סיפור באמצעים ויזואלים. "סין-סיטי" הוא חולייה בשרשרת - מילר ייצר קומיקס חשוך ומסוגנן ששואב דומויים מה"פילם נואר", ועכשיו הקומיקס הזה הפך לסרט. כך שבעצם מדובר פה בקומיקס שהושפע מקולנוע שהושפע מסרט, שהפך לסרט שמושפע מקומיקס. מסובך? לא לדאוג, כי כאן נכנסת האבולוציה לתמונה. אותו גרעין רעיוני-חזותי הושחז בכל גילגול חדש, נעשה טהור ומדיוק יותר. הותאם לתקופה, נולד מחדש. השאלה המעניינת שנשארה - מהו השלב הבא? (זה כנראה לא הגרסה המצולמת של "ארבעת המופלאים")