that yellow bastard

[leshemAmit]

that yellow bastard

עוד מחוונת ל-sin city מה, עוד לא ראיתם? דיו וצבעי מים. בלי מחשב, וזה מאוד חצוף מצידי כי זה פורום איור ממוחשב.

 

[leshemAmit]

עכשיו רואים שהסריקה מחורבנת

אז הינה תיקון

 

[NishMa]

פששש יפה

 

[לירן רביב]

יפה מאוד

אם כי קצת פחות מרשים מהאיור הקודם שעשית, בהשראת "sin city", שלא יצא לי להגיד אבל היה חזק ומגניב לגמרי. אולי זה בגלל הרקע הלבן והחיבור שלו עם הצהוב והורוד. הבטן מאוד בולטת ומנותקת מהגוף, כאילו הוא עומד ללדת.

 

[leshemAmit]

זה בעיה כשהדמות מושקעת ואין רקע

הציור מושפע מהזיכרון שלי מהסרט. וככה אני זוכר את הבטן שלו. כאילו הוא צריך ללדת או שיצא ממנו איזה נוסע שמיני... ת'אמת, בכלל זכרתי אותו שמן, ואז בה חבר שלי ואמר שהוא בכלל היה רזה. הזיכרון שלי זה לא משהו שאפשר לסמוך עליו. בכל מקרה. כל מי שמתעניין בגרפיקה ואיור ובכלל באומנות. הסרט הזה ממש עשה לי הרבה השראה.

 

[OrrKislev]

הוא היה בדיוק ככה

רזה, אבל עם בטן גדולה, משהו מפגר כזה. אחלה ציור, ממש מגניב. קרא את הקומיקס, מיד.

 

[leshemAmit]

קניתי את הספר השני

שאלתי, ואמרו לי שהסרט מבוסס על הפרק הראשון-שלישי-רביעי. אז לקחתי את השני. a dame to kill for. אחלה סיפורים, הרבה יותר בוגר מקומיקסים אחרים אבל שומר על פנטזיה בסגנון קומיקסי. הסרט עשה עלי הרבה מאוד רושם מבחינת העיצוב. אחד הסרטים הכי יפים שראיתי לטעמי. הקומיקס עצמו מעוצב ממש יפה וממש התאים לי בהרבה צורות. לא סתם חיקוי של המציאות, משהו שכבר כל ממזר שני יכול לעשות אם מלמדים אותו איך צובעים בפוטושופ. הוא לקח ועיצב את המציאות מחדש לפי איזו תפיסה שיש לו בדמיון. וצירפתי את הקובץ לפי איך שזכרתי אותו, ועשיתי סקיצה מהזיכרון בעבודה. זה יום אחרי שראיתי את הסרט וככה אני זכרתי אותו עד שהחבר העיר לי שהוא בכלל היה רזה. כנראה הכרס שלו נתקעה לי בזיכרון יחד עם האוזניים היפיפיות שלו.

 

[בילי דה קיד]

הצהוב דומה לו מאוד

הוא בעצם רזה, ברם כרסתן ורופס. הגרסה הזו בעט עשויה לא רע בכלל במיוחד בהתחשב שזה נעשה מהזכרון. רק משהו אחד לא הבנתי מהסרט - ממה הוא נהיה צהוב?

 

[anarxiya]

טוב, אני חייבת להגיד

רק עכשיו חזרתי מהסרט, הסרט ממש ממש גרועה, או שנהייתי זקנה וסרטי קומיקס לא עושים לי את זה בכלל!

 

[בילי דה קיד]

ברב חן דיזנגוף במקרה?

גם אני הרגע חזרתי משם

 

[e m i l y]

גם אני

חזרתי מהסרט. צריך להכיר קצת היטוריה בשביל להבין את הכח האמיתי של הסרט הזה : בשנת 1941 שוחרר לאקרנים סרטו של אורסון ווילס "האזרח קיין". לראשונה בתולדות הקולנוע נראה סרט שלא התבסס על תיאטרון (קצב, זוויות צילום, עריכה, דיאלוגים) כשפה ויזואלית להעברת הסיפור אלא על שפת הקומיקס, ששתף את דוכני העיתונים של אותה תקופה. לפתע נראו על המסך קלוז אפ של שפתיים עם סיגריה, או איש במעיל רוח מתנפנף עומד ברחוב חשוך. פיתאום הסיפור הועובר דרך אווירה, תאורה וזווית הצילום - כל אותם חומרים שהרכיבו את מיטב חוברות הקומיקס של הזמנים ההם. מאז אותו רגע, הקומיקס והקולנוע ממשיכים לגנוב אחד מהשני, ולהמציא מחדש דרכים להעברת סיפור באמצעים ויזואלים. "סין-סיטי" הוא חולייה בשרשרת - מילר ייצר קומיקס חשוך ומסוגנן ששואב דומויים מה"פילם נואר", ועכשיו הקומיקס הזה הפך לסרט. כך שבעצם מדובר פה בקומיקס שהושפע מקולנוע שהושפע מסרט, שהפך לסרט שמושפע מקומיקס. מסובך? לא לדאוג, כי כאן נכנסת האבולוציה לתמונה. אותו גרעין רעיוני-חזותי הושחז בכל גילגול חדש, נעשה טהור ומדיוק יותר. הותאם לתקופה, נולד מחדש. השאלה המעניינת שנשארה - מהו השלב הבא? (זה כנראה לא הגרסה המצולמת של "ארבעת המופלאים")

 

[בילי דה קיד]

השלב הבא?

העתיד לא ידוע, מה שכן, לאנימציה תמיד תהיה חלק חשוב במדיה. האתר של psyop עשו פרסומת ל- Fox Nascar ושילבו קומיקס באנימציהבאופן מבריק וראוי להערצה.

 

[SCaToPHaG]

hardly

שכחת את האקספרסיוניזם הגרמני בקולנוע? "אווירה, תאורה וזווית הצילום" bigtime, כמה עשורים לפני קיין.

 

[בילי דה קיד]

לא מדויק

האקספרסיוניזם הגרמני לא הושפע מעולם הקומיקס, אלא התפתח כשפה קולנועית משל עצמה ומתוך זרם האמנות. יותר מאוחר הוא אמנם השפיע בשפה הגרפית שלו ובאווירה על הקומיקס, אבל לא כ"כ בדיאלוג או בסיפור.

 

[SCaToPHaG]

הא?

לא אמרתי שהאקספרסיוניזם הגרמני הושפע מעולם מהקומיקס.

 

[בילי דה קיד]

אז מה כן אמרת?

כי אמילי נתנה סקירה קלה על השפעות הקומיקס על הקולנוע & vice versa

 

[e m i l y]

בילי צודקת

היא כנראה הבינה...האקספרסיוניזם הגרמני טוב ויפה אבל ממש לא קשור לסרט הזה, בהחלט ניתן לייחס לאקספרסיניזם של תחילת המאה השפעות עצומות על כל תחומי האמנויות ובכלל. אבל אני רציתי לתת סקירה קצרה שקשורה לסרט הספיציפי הזה וכשאמרתי זוויות צילום לא התכוונתי למילה זויתיות עם קובוץ אלה עם חולם ובאמת יכול להיות שהובנתי כאן לא נכון, היו המון דברים מעניינים בקולנוע עוד לפני שנות הארבעים שהשפיעו על הקומיקס (מן הסתם) אבל בשנות הארבעים נוצרה מן מערכת של יחסי גומלין בין קולנוע וקומיקס והסרט המדובר מהדק את הדיאלוג הזה לכדי יצירה מודרנית ומחדשת. לזה התכוונתי.

 

[leshemAmit]

איזה ניפוח ראש עשיתם.

אולי נסכם את הכל ב- מה שיפה בכל צורות הביטוי החזותיות שיש היום, זה ההשפעה שכל מדיה עושה על אחרת. קולנוע שמושפע מקומיקס שמושפע מתיאטרון שמושפע מקומיקס שמושפע מסרטים שמושפע מצילומי סטילס שמושפע מסדרת טלויזיה משנות השישים שמושפע מקומיקס שמושפע מהחזה של פאמלה אנדרסון. לא בהכרח בסדר הזה. פחות או יותר.

 

[leshemAmit]

הסרט פשוט מיוחד

הוא שונה מהרבה סרטים בצורה שהוא מצולם. החלק הויזואלי עשה עלי הרבה מאוד רושם. העלילה אולי קצת אינפנטילית כי ככה זה קומיקסים. קצת ילדותי וכו' בקיצור מי שמסוגל לאכול ולהתחבר לשני ה"בעיות" האלה, כמוני, יאהב את זה. כמו שאני אהבתי. הסרט הזה מאוד בעייתי מבחינת זה שהוא פונה לקהל מצומצם יחסית לעומת סרטים אחרים שמנסים לפנות לקהל כמה שיותר רחב בשביל לעשות כמה שיותר כסף. אני בתור בעל "טעם חריג" שכבר לא מסוגל עם כל המיין סטרים שממחזר את עצמו כבר שנים שמח מאוד על הסרט הזה. חוץ מזה, נכון שהסרט לא היה מתוחכם כמו כמה סרטים ידועים אבל הוא עדין יותר מתוחכם ומקורי מרוב הסרטים שיצאו. בקיצור. אני שומר פינה חמה בלב בשבילו.

 

[בילי דה קיד]

אלה לא בעיות

זה הז'אנר שמכיל דמויות שטוחות, עלילה רדודה, משפטי מחץ, גיבורים ואלימות מוקצנת. ודווקא בגלל ששמרו על הכללים הנוקשים, והודות לאפקטים ולצילומים, הסרט הוא הצלחה.